"זהו זה, נמאס לי מאוקטובר", רטן הגולש "קרס האחד", "הוא פשוט לא מספק את הסחורה". הגולש "אנטארקטיקה", חברו לפורום
אקלים ואטמוספרה של תפוז, ניסה להרגיע: "דווקא אחלה אוקטובר. אחלה פעילות ומלא אנרגיה. החודש הזה טוען את החורף כמו שצריך. קצת סבלנות. אנחנו מחכים כבר חצי שנה, אז מה זה עוד שבוע".
ושבוע חלף, ובסופו הגיעה המערכת ששטפה את הארץ והביאה עמה סופות רעמים וברקים. גולשי הפורום היו באקסטזה. "קרס האחד" מדווח על כמות המשקעים. "לא מדהים", הוא מסכם, ומוסיף: "אבל בשנתיים האחרונות יכולנו רק לחלום על כמויות כאלה בסוף אוקטובר". ואם כבר מזכירים חלומות, כדאי אולי לציין שכל השיחה האינטרנטית הזו מתקיימת ביום שבת בשבע בבוקר. "איך אפשר לישון במזג אוויר כל-כך משובח?", תוהה "קרס האחד". "מי ישן?", עונה "אנטארקטיקה", "עכשיו כל האקשן". אבל האקשן לא מתחולל רק מחוץ לחלון ביתם של השניים, אפשר למצוא אותו גם בפורום עצמו.
"ווינר 442", על-שם מספרו הסידורי של הפורום, הוא משחק הימורים וירטואלי שבו מנסים המשתתפים לחזות את כמויות המשקעים במקום מסוים בתאריך נקוב. תאריך היעד: 15 בנובמבר, 12:00 בצהריים. המקום הנבחר: ירושלים. סכום התחלתי: עשרה ז'יטונים וירטואליים למשתתף.
"קרס האחד" מהמר שצפוי החודש שלג ברכבל העליון בחרמון, אבל שיהיו מקסימום שניים או שלושה ימי גשם רצופים בבית דגן. בתאריך היעד הוא מאמין שיהיה בירושלים מעונן חלקית עד בהיר ללא גשם. "אנטארקטיקה", לעומתו, מהמר שבחצות היום, בתאריך הנקוב, צפוי יום גשום ואף סוער מהרגיל בבירה. חמישה ז'יטונים הוא שם על ההימור הזה, חצי מהכמות שעמדה לרשותו, כך שיש לקוות שהעננים הירושלמיים לא יאכזבו אותו ביום ראשון הקרוב.
הפורום התוסס הזה הוא רק אחד מרבים ברשת, שכל עניינם, מהותם ועיסוקם הוא מזג האוויר. אפשר למצוא בהם קהילה רוחשת של מאות ואף אלפי חובבי מזג אוויר, שיישארו ערים כל הלילה כדי לשמוע את הרעמים, ירדפו אחרי הברקים, יחצו את הארץ כדי להתפלש בשלג, ויפתחו את הארנק כדי לרכוש ציוד לתחנות המטאורולוגיות הביתיות שלהם.
התחביב הזה, כמו תחביבים רבים אחרים, חייב את שגשוגו בשנים האחרונות לאינטרנט. כמעט כל החובבים שהתראיינו לכתבה מפעילים אתר בנושא, חלקם בעלי ציוד מטאורולוגי שבאמצעותו הם מעדכנים בזמן אמת את נתוני מזג האוויר באזורם.
כבר בשנת 2000 נפתח הפורום הראשון, ואחריו צצו נוספים כפטריות אחרי הגשם. "לפני האינטרנט היינו קוראים ספרות מקצועית וחומר עיוני", מפרט בועז דיין, חובב מטאורולוגיה שמפעיל אתר משלו עם תחזיות יומיות ופורום. "הרשת הפכה את המידע לזמין. יש תצלומי לוויין, ואפשר ללמוד לבד ולהחליף מידע על ניתוח מפות ומודלים לחיזוי מזג אוויר שזמינים ברשת. האתר שלי מתעדכן מדי יום כל השנה, פרט לערב יום כיפור. זה כיף. כמו לתת שירות לציבור. בקיץ נכנסים כמה אלפים, ובחורף התנועה גוברת".
אלא שהתחביב הזה פורץ הרבה מעבר לגבולות הרשת. "יש בארץ מאות תחנות חיזוי של חובבנים", מעריך יהודה גליקמן, בעל חברת אגרולן שמתמחה בציוד מטאורולוגי. "יש מגוון רחב של מוצרים לחובבים. זה מתחיל במד גשם ידני בכמה עשרות שקלים, ועד לתחנה מטאורולוגית ביתית שנעה בין 5,000 ל-30 אלף שקל, תלוי באיכות החיישנים. גם הלקוחות מגוונים: יש הורים שקונים מתנה לילד לבר המצווה, או אישה שקונה מתנה לבעלה. החובבים פזורים בכל הארץ; יהודים וערבים, דתיים וחילוניים".
"השוק המטאורולוגי בישראל קטן יחסית", מוסיף ניר סתיו, סגן מנהל השירות המטאורולוגי בבית דגן, "הוא מגלגל 10 מיליון שקל בשנה, מתוכם קצת יותר מ-9 מיליון מחברות ממשלתיות. הצרכנים הגדולים של תחזיות בישראל הם בעיקר חברות ציבוריות גדולות ומשרדי ממשלה. השוק הפרטי הוא כמעט אפסי. שני הענפים שהנושא קריטי להם הם התעופה והספנות. פרט להם אין כמעט מי שישלם עבור תחזיות".
אין להם ברירה, למטאורולוגים החובבים. הם חיים את חיי היומיום כמו כולם - יוצאים לעבודה בבוקר, חוזרים הביתה בערב, אבל הראש תמיד בעננים. רגע לפני החורף האמיתי, כשהסבלנות שלהם כבר פוקעת וכל ענן אפרפר בשמים רק מגביר את הציפייה, מתפנים המטאורולוגים החובבים לספר מה יש בו, במזג האוויר, שכל-כך מסעיר אותם.
תחנת חיזוי על הגג
ניקולאי וורנצוב, 27, עלה לישראל ב-1991 ונחת היישר אל אחת השנים הסוערות שידעה המדינה. דווקא בתור ילד במוסקבה, הוא לא זוכר שהיה לו איזשהו עניין יוצא דופן באקלים הקפוא; אבל פה, בישראל, "במהלך שיעור משעמם בבית הספר, כשהייתי בכיתה ו'", כדבריו, הוא גילה את נפלאות האטמוספרה.
"התחלתי לעשות בכיתה רישומים ומעקבים על מזג האוויר", הוא מספר, ומוציא קלסר צהוב עב כרס ובו דפים מנוילנים. "הנה. זה מעקב מהשנים 2002-1994. מחולק לפי חודשים וימים. יש פה תיאור של מזג האוויר בבוקר, בצהריים ובלילה של כל יום". הוא מצביע על איורי שמש כתומה או עננים אפורים: "בהתחלה הייתי מצייר את הסימונים בצבעי עיפרון. בהמשך החלפתי אותם בלוגו ממוחשב".
את מענק השחרור מצה"ל פדה כדי לרכוש ציוד נוסף לשיפור התחנה המטאורולוגית הביתית שלו, המוערכת בכ-5,000 שקל. אנחנו עולים לקומה השביעית, האחרונה, בבניין שבו הוא מתגורר באשקלון. מעלינו נמצאת התחנה. "רק לי ולוועד הבית יש מפתח לגג", הוא מתגאה. "בהתחלה השכנים עשו קצת בעיות, כי קדחתי את התחנה וקיבעתי אותה. אבל הם התרגלו".
פרט לשבשבת רוח צנועה שמסגירה את מטרתה, התחנה כמעט נבלעת בין לוחות קולטי השמש, דודי השמש וקני היונים. למעשה, היא מעין חצובה שאליה מקובעים חיישנים שונים. 25.6 מעלות באשקלון, הם מבשרים, הרוח נושבת במהירות 14 קמ"ש בכיוון צפון מערב, 59% לחות. עיניו של ניקולאי נוצצות כשהוא סוקר את הנתונים. "עוד מעט יגיע הזמן לנקות אותה", הוא אומר, "מדי שנה אני מפרק, מנקה ומחבר מחדש. מעבר לזה, היא לא דורשת התעסקות מיוחדת".
בחזרה בביתו הוא מצביע על לוח הבקרה של התחנה, שתלוי על הקיר סמוך למיטתו, והמלמד בכל רקע נתון מהו מזג האוויר בחוץ. הנתונים מוזנים דרך מערכת ממוחשבת ומועלים לאתר האינטרנט של ניקולאי, שם מעודכן מזג האוויר באזור אשקלון בזמן אמת. החיבור בין האינטרנט לתחום מזג האוויר מתבטא גם בכך שכל תחנה מטאורולוגית מגיעה היום עם תוכנה מובנית, שבאמצעותה יכול המטאורולוג החובב להעלות את הנתונים לרשת. "מדי יום נכנסים לאתר שלי כמאתיים גולשים", מסביר וורנצוב. "לפעמים אני מקבל מיילים מתושבים באשקלון שרוצים לדעת מה יהיה מזג האוויר, אבל אני כבר לא מפרסם תחזיות. הפסקתי עם זה".
לא משחק ילדים
שלא כמו וורנצוב, חובבים רבים עסוקים גם במתן תחזיות. סתיו, שעוסק כבר 25 שנים בחיזוי מקצועי בשירות המטאורולוגי, גורס שיש לקחת בעירבון מוגבל תחזיות של חובבי מטאורולוגיה הזמינים ברשת: "פרט לכמה דמויות בקהילה, שהן בעלות רקע וידע של ממש בתחום, רמת הידע וההבנה אצל רוב אוכלוסיית החובבים אינה מקצועית. מה גם שלעתים הם מתבססים על מידע מהאינטרנט, שהוא לא תמיד איכותי. לכן, לא פעם נגרמות הטעיות ותחזיות שגויות. כל עוד זה נשאר בפורומים, הכול בסדר. אך לפעמים הם לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות, ומספקים תחזית לגולשים שנכנסים לשאול שאלות. לעתים זה עניין של חיים ומוות".
בהקשר הזה נזכר סתיו באחד המקרים החמורים של "חוסר אחריות", כלשונו, מצד המטאורולוגים החובבים. "זה קרה במאי 2007. מטיילים נכנסו לפורום מזג האוויר ושאלו מה הסיכוי לשיטפונות בנחל קומראן, על רקע התרעות שפרסם השירות המטאורולוגי. אחד החובבים ענה להם שאין סיכוי לשיטפונות, ולמחרת קרה האסון (שיטפון שבו נהרגו ארבעה מטיילים, צ' ק'). אני לא יודע אם היו אלה אותם מטיילים, אבל ברור שזוהי התנהגות חסרת אחריות לחלוטין. לפעמים הם חושבים שהם יודעים יותר טוב מהשירות המטאורולוגי".
"אני הגעתי לניהול פורום מזג האוויר אחרי שבמשך שנתיים היו בו ברדק, סכסוכים ומריבות", מספר מאיר בית הלוי. "היו אנשים שהתסיסו את הפורום - כתבו שטויות והעליבו זה את זה סביב נושאי החיזוי. הרי לכל אחד יש רצון להראות שהוא יודע הכי טוב, והגאווה הובילה למריבות. מה שקרה לבסוף זה שנפתח פורום נוסף בתפוז. כיום יש שני פורומים בתפוז, פורום בוואלה ופורומים באתרים של חובבים. מאז יש שקט יחסי".
הזהב הלבן
למתבונן מהצד, עוצמת הרגשות של החובבים סביב נושא מזג האוויר נראית מעט תמוהה. "אני חושב שהתחושה המופלאה הזאת שיש לך כשאתה חוזה את מזג האוויר, שאתה יודע מה יקרה מחר לפני כולם, משכרת חלק מהחובבים ויוצרת מריבות", גורס סתיו. "אבל החובבים צריכים לזכור שמזג האוויר לא נעלב ולא חש אי-נעימות מאף אחד, לכן אין מקום לאמוציות האלה".
השלג זה כבר סיפור לגמרי אחר. נדמה שהחבר'ה האלה מאוהבים, אין מילה אחרת, בפתיתים הלבנים. "זאת אכן נקודה רגישה", מסכים דיין. עבור כל החובבים, חוויית השלג הראשונה מסתתרת אי-שם בזיכרונות הילדות. כיום הם מנסים לחוות אותה מחדש דרך ילדיהם. "השלג זה הדובדבן שבקצפת", מתמוגג בית הלוי, "כשאין שלג מסתפקים בברד. אני נוהג להכין לילדיי משקה ברד עם תרכיז פטל, ואנחנו יוצאים להסתובב בחוץ יחד כשהוא נערם".
זוהר שחר, חובב מנחשולים, מספר שכשצפוי ליל שלג ילדיו הולכים לישון עם בגדים ומחכים שהוא יעיר אותם. "לא אשכח איך לפני שנתיים היה שלג בכרמל", הוא נזכר. "הערתי את בתי נופר, ונסענו לראות באמצע הלילה פתיתים בכרמל. לאחר מכן המשכנו לגליל. היה לילה מטורף. ממש ספארי שלג. אני זוכר שהגענו למעלות מוקדם בבוקר וראינו כמה רוסים שחיכו בתחנת אוטובוס להסעה לעבודה. הסברנו להם שהם יכולים לחזור לישון כי בישראל יום שלג הוא יום חג".
אפשר לראות שמזג האוויר הוא יותר מתחביב עבורו. הוא נראה כמעט אסיר תודה לתחום, שבמובן מסוים מייצג נקודת מפנה בחייו. לאחר שחלה בסרטן ברגלו ואיבד אותה, לפני חמש שנים, החל שחר, 51, תהליך שיקום שכלל בין היתר צילום. בתקופה זו החל להיות פעיל גם בקהילת פורום חובבי המטאורולוגיה, וגילה מחדש את התחום שהיה אהוב עליו עוד מילדות. הוא נשאב לנושא ובחר לצלם ברקים כחלק מהשיקום. לאחר שפרסם את צילומיו בפורום נפתחה בפניו הדלת להפוך את התחביב למקצוע, וכיום הוא עוסק בצילום לפרנסתו. ברגעי הפנאי הוא ממשיך לרדוף אחרי הברקים.
איך מודדים אטמוספרה
ואם השלג הוא כוכב הפורומים שעוסקים במטאורולוגיה, המודלים לחיזוי מזג אוויר הם סגניו. "המודל המועדף עלינו, החובבים, הוא המודל האמריקאי שנקרא GFS", מסביר דיין. "זאת משום שהוא מפורט ומספק עדכונים זמינים ברשת מדי שש שעות. המודל היווני, לשם השוואה, מתעדכן מדי 24 שעות. בקיץ תדירות העדכונים לא קריטית, אבל בחורף עדכון מדי שש שעות הוא חגיגה".
מהו מודל לחיזוי? "מדובר בעצם בסימולציה מתמטית של האטמוספרה", מסביר סתיו, "את הסימולציה הזו מרכיבים באמצעות מערך איסוף נתונים שפרוס בכל העולם - מטוסים שמדווחים על טמפרטורה, ספינות, מצופים ותצלומי לוויין - מזינים למחשבי-על את הנתונים, ומודל מתמטי מריץ אותם ומספק תחזית. ככל שהמשוואות יותר מורכבות, כך רמת הדיוק תהיה גבוהה יותר. רק למדינות הגדולות והעשירות - למשל ארצות הברית, יפן, בריטניה, צרפת, גרמניה - יש מודלים גלובליים שכאלה. בישראל אין מודל גלובלי, אבל אנו עושים שימוש בשלושה מודלים מקומיים שמנסים לשפר את המודל העולמי, לרוב האירופי, ולהתאים אותו לאזור. אפשר לומר שאנחנו עושים מעין 'זום אין' על מודל קיים".
לשם כך ישנו מערך איסוף הנתונים הישראלי, שעושה שימוש, בין היתר, ברדיוסונדות. מדובר בשני בלוני הליום שמפריחה התחנה המטאורולוגית בבית דגן פעמיים ביום - בחצות היום והלילה. מכשירי חישה שעל הבלונים מעבירים נתונים על טמפרטורה, על לחות, על כיוון הרוח ועוד.
לרוב, הרדיוסנדות לא חוזרות בסוף המשימה. סופו של הבלון, כמו בסיפור הידוע, להתפוצץ, והמכשירים, שסך עלותם כ-100 דולרים מדי הפרחה, נופלים אל הקרקע. "למכשירים מצורף פתק, ובו מתבקש מי שמוצא אותם להחזיר לשירות המטאורולוגי בבית דגן", מספר סתיו, "בעבר אף הוצע תשלום סמלי למי שהחזיר. אבל אנחנו כמעט שלא מקבלים אותם. בין היתר, זה קורה כי הרוחות המערביות מעיפות את הבלון מזרחה, והמכשירים לרוב נופלים באזור השטחים, מעבר לגדר ההפרדה".