א. שלשום (ג') הופיע הרמטכ"ל גבי אשכנזי בדיון של ועדת חוץ וביטחון, שדנה בממצאי התחקירים שערך צה"ל לאחר מבצע "עופרת יצוקה" בהתייחס לדו"ח גולדסטון. אשכנזי אמר כי הוא שולל "באופן נחרץ" כל חקירה חיצונית, והצהיר: "אני לא מפקד על צבא של פושעים, בוזזים ואנסים".
הציטוט כמובן כיכב שעות ארוכות באתרי האינטרנט, אם כי בעיתוני הבוקר אתמול (ד') אין לו זכר. מנת היום הצבאית של העיתונים היא תא"ל משה תמיר - בשבילנו הוא תמיד צ'יקו - שערעורו התקבל והוא חוזר לצבא. הרמטכ"ל שמח בשביל תמיר שכשל בהפרת ערכי היסוד של המפקד (כך השופטים), אבל ישמור על דרגתו ותוך שנתיים, אם ירצו השם ואשכנזי, הוא אלוף. מה כבר עשה הבנאדם, נתן לבנו בן ה-14 לנהוג בטרקטורון צבאי, ואחרי שהילד עשה תאונה האשים אביו את נהגו האישי? הבנאדם מתבזבז בצבא, זה ברור. הוא צריך להיות שר.
נעזוב את תמיר ונחזור לאשכנזי של אתמול. שם המדור הזה, "טובעים במדיה", מתייחס בדרך-כלל אלינו, האזרחים. הפעם נדמה שמי שטבע במדיה הוא דווקא אשכנזי, שהגיש לחברי הוועדה סלט מדיה שלם מדו"ח גולדסטון, סדרת הטלוויזיה הטורקית והכתבה בעיתון השבדי. איך לפרש את האמירה של אשכנזי? האמת שזו אפילו לא אמירה, זה הרבה יותר מזכיר טוקבק. הכללה מתלהמת, לא מתוחכמת, הנורית בלי הרבה מחשבה. האם באמת אשכנזי לא יכול להבחין בין טלנובלה קיקיונית, מאמר אידיוטי בעיתון קטן וגוף רציני שמונה על-ידי האו"ם? כי אם זה המצב, אני הייתי מתחיל לדאוג.
אשכנזי צודק. הוא אכן לא מפקד על צבא של פושעים, בוזזים ואנסים. זה ברור. אבל מהרמטכ"ל אנחנו צריכים לצפות ליותר וראויים לקבל הרבה יותר מסלט של דימויים מולחמים יחדיו. אפשר להבין את התנגדותו לבדיקה חיצונית, אבל מגיע לנו דיון רציני. לא טוקבק.
ב. בחזרה לתמיר. כפולת העמודים 6-7 ב"ידיעות אחרונות" הבוקר מוקדשת לו. חלוקת הכפולה מלמדת אותנו כמעט כל מה שצריך לדעת על היחס שמקבל הצבא בתקשורת. 80% מהכפולה מוקדשת לפרשת הטרקטורון. תמיר מחייך חיוך רחב, מצד ימין כותרת המבשרת שגם הרמטכ"ל "שמח", כולל הוכחה: ציטוט של הרמטכ"ל לאחר גזר הדין הראשון: "אני עצוב". אשרי העם שהרמטכ"ל שלו מחובר בצורה כל-כך יפה לרגשות שלו. בצד שמאל מסופר בהרחבה שגם תא"ל עימאד פארס רוצה לחזור לצבא אחרי שפרש בגלל פרשה דומה של שימוש ברכב צבאי. אבל הרמטכ"ל, גיבור היום שלנו, "לא מתלהב". אשרי העם וגו'.
והנה, למטה, בקטן, אייטם קצרצר על מאבקם של נכי צה"ל. הכותרת, "דיבורים על פשרה", מרגיעה אותנו, כאילו רומזת לנו לא לקרוא את הכתבה, אבל בפנים כתוב דווקא ההפך, שהמאבק יוחרף. מאבקם, הזוכה לסיקור זעום וקמצני, מוסבר בהרבה פחות פירוט וחשק מתעלולי צ'יקו ומעללי פארס.
נכי צה"ל בקטן ותא"לים עם בעיות אמינות בגדול - זה סדר העדיפויות. העיקר שאשכנזי שמח, או עצוב, או לא מתלהב, או כן מתלהב. אני כבר לא יכול לחכות לעיתונים של מחר עם הדיווחים על מצב-רוחו של הרמטכ"ל.