מה ההבדל בין חכם לפיקח? פיקח יודע לצאת ממצבים בעייתיים שחכם בכלל אינו נכנס אליהם. ואם לפיקח יש כסף אז היציאה מהתקלה מהירה יותר. ובכן, כידוע, למשפחת ברונפמן יש הרבה כסף ומתברר שלא במפתיע לשלמה זהר יש מחיר.
הברונפמנים קנו את עזיבת שלמה זהר תמורת מיליון דולר והחזירו מקצת כבודו האבוד במילים יפות. אחרי שבועיים בהם הסבירו כי הם לא מרוצים מתפקודו של זהר מתברר שלא כך, בעצם הם מאוד מרוצים.
"החלפת יו"ר הדירקטוריון נעשית בשל שינויים ארגוניים פנימיים בקבוצה. הבנק בהנהגתו של זהר צלח בהצלחה רבה את המשבר הכלכלי העולמי וקבוצת ברונפמן-שראן מודה לו על כך", לשון ההודעה לעיתונות של הקבוצה.
זהו, ככה זה נגמר. כרוניקה של הדחה ידועה מראש הגיעה לסופה. אחרי 11 יום בהם שלמה זהר סירב להתפטר, הכריז כי יש לו חוזה עד פברואר 2011, והסביר שטובת הלקוחות מחייבת את הישארותו, הוא קיבל מיליון דולר ומתפטר מרצונו. נחמה פורתא שהתשלום תמורת "שירותי הייעוץ" יוצא מכיסם של הברונפמנים ולא מכיסו של הבנק, כלומר של הציבור. אז זהר מרוצה כי קיבל כסף וכבודו נשמר, הברונפמנים מרוצים שזהר הולך, בנק ישראל מרוצה כי כללי ממשל תאגידי נשמרו ורק אנחנו תוהים, מה קרה פה?
מדובר, למי ששכח, בבנק ש-74% ממניותיו אינם בידי משפחת ברונפמן אלא בידי הציבור. אבל אף אחד, גם לא בנק ישראל, לא טורח לתת הסבר כלשהו מה קרה. למה החליטה לפתע משפחת ברונפמן, אדגר האב ליתר דיוק, להדיח את שלמה זהר אחרי ארבע שנים של כהונה סבירה פחות או יותר.
הרי אם "הבנק בהנהגתו של זהר צלח בהצלחה רבה את המשבר הכלכלי העולמי" אז זהר ראוי לצל"ש, לא להדחה. ומה הם בדיוק אותם "שינויים ארגוניים פנימיים" ומדוע הם מחייבים את הזזתו של זהר מהתפקיד בבהילות ובאגרסיביות כזו?
יותר מכל הפרשה הזו מעידה על חוסר רגישות וחוסר תבונה. אפשר היה להעביר את זהר מתפקידו בהסכמה, בשקט, ללא רעש והמולה, לשמור על כבודו ולהימנע מנזק לכולם. במקום זה הברונפמנים התנהלו כמו פיל בחנות חרסינה, דחפו את זהר אל הקיר והכריחו אותו להילחם. עצבנו את הרגולטור, הכעיסו את המדינה וקוממו על עצמם חלק גדול מהתקשורת.
ובאמת בהודעה לעיתונות שהוציאה הבוקר קבוצת ברונפמן-שראן מוסבר מי האשם האמיתי בפרשה - התקשורת. "הצדדים מביעים צער על הפרסומים שהיו בעיתונות אשר הקשו על קיום הליך מסודר להפסקת כהונתו של מר זהר בתפקידו". עכשיו הכל ברור. אלמלא חשף "גלובס" את הפרשה במוצאי שבת לפני שבועיים הכל היה בסדר. ההדחה היתה תקינה וכללי הממשל התאגידי, שכל כך יקרים לכולנו, היו נשמרים.