גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

זה היה סדר היום הלאומי באמצעו של השבוע הזה, שנפתח בתהייה הקרדינלית: מי "כופף", מי "ניצח", מי "חמוץ" ומי "עצבני" ומי עשה "זובור" למי? אובמה, ש"הזחיל" את נתניהו, או נתניהו, ש"הצליח" לכפות עצמו לערב בחדר הסגלגל? ומי אמר "ביבי מניפולטור", האמריקנים? הישראלים?

ואז עברנו להתעסק במשמעויות הרות הגורל בעובדה שנתניהו הובא לבית הלבן "בוואן פשוט במקום ברכב השרד שבו בדרך כלל מובאים מנהיגים לפגישה עם הנשיא". וש"צלם הסטילס לא הורשה להפיץ את התמונות". זה אומר שהפצצה האיראנית המריאה? שההסדר עם הפלסטינאים נחתם? שהקדנציה של השכן מהמזרח מחמוד עבאס אכן ננעלה? שהשלום עם הסורי אסאד בדרך?

משם עברנו כולנו, על טפינו, אבותינו ודודינו, להתעסק בשאלת הצחקוקים, הנימוסים, הכיבודים והתפתחות הרומן-הרומנטי בין אהוד ברק לביבי. האם היתה השיחה "נוקבת", האם שלטו בה "צינה" ו"מפח נפש"? או אולי "הכי פנטנסטית שהתקיימה בין אובמה לנתניהו".

האם "נתניהו בא עם 'סחורה' לוהטת" או האם "גורם בכיר בבית הלבן" אמר שהם "מאוכזבים מפגישת נתניהו אובמה" וכי "התקווה הפכה לאכזבה"? (על איזו "תקווה" בדיוק הוא דיבר, או אולי לא דיבר. הרי נטען שבבית הלבן בכלל לא רצו את הפגישה). האם ה"עוזר למחוקק על גבעת הקפיטול", שאמר כי "No news is bad news", לא מודע לעובדה שניוז היו ונשארו "הכל דיבורים" ובכלל המשפט הנכון הוא "No news - good news".

האם נכון מה שאמר נתניהו כי "הדיווחים על אווירה רעה מאוד לא מדויקים, זאת בלשון המעטה", או מה שאמר אחר כך - "האווירה היתה מאוד פתוחה, חמה וידידותית". או יום אחרי, כשהיה בדרכו ל"ידידי" ניקולא סרקוזי: "זו היתה פגישה ממוקדת מאוד וחיובית מאוד".

האם אמת דיבר, או שלא, ראש הסגל בבית הלבן, רם עמנואל, שמסורתית נחשב למי שאיננו מחבב את נתניהו כשאמר שהפגישה היתה "חיובית" וכשאמר "היתה פגישה טובה... הם דנו בפירוט כיצד ניתן להתקדם לשלום".

אולי ברק אובמה בילף, מרח או סתם היה מנומס כשאמר "אני מאוד מרוצה מהשיחה" ואולי הנשיא, חתן פרס נובל לשלום, שלקראת סוף השבוע, היום, הוכתר על ידי "פורב'ס" כ"איש הכי משפיע בעולם", התכוון לכל מילה?

ברור שהפרופלור שעורר את גלי ההדף לבלגן זו התקשורת. הישראלית והאמריקנית. האם מסיבותיה היא או שמא בשליחותו של מי?

איך אמר ארתור מילר, "איש אינו מעוניין באמת אם אין היא נוחה לו".

ברק בן 48, ביבי בן 60. אובמה 11 חודשים בכיסא. נתניהו 8. שני סוחרי סוסים עם קול ויכולת דיבור מדהימים. זו לא הזוגיות בין ביל קלינטון האמוציונלי, שהתאהב בקסם האישי של יצחק רבין, ולא בין ג'ורג' בוש הקאובוי הכוחני שראה באריאל שרון דמות אב, חוואי טקסני אוהב כבשים וזולל המבורגרים.

שניהם בצרות. אובמה פיתח ציפיות על-אנושיות אבל צונח בסקרים. נתניהו הקים קואליציה של אחדות יציבה אבל שורד רק בזכות ההתלבטויות, למרוד או לא למרוד, של ח"כ העבודה החדש דניאל בן סימון.

ועל שניהם העולם עומד: האם תאפשר ארה"ב לאחמדיניג'אד לזרוק אטום על ישראל ולפתוח מלחמה אטומית, האם תיאלץ ישראל להפעיל את צבאה כדי לשתק את הפצצה קודם היוולדה, כשבשני המקרים רק אלוהים יודע איך זה יתגלגל.

אז מה, אובמה ונתניהו, הם התנשקו או רק התחבקו?

stella-k@globes.co.il