בחזרה לתקופה הקלאסיתהפעם הוא מפתיע בתערוכה חדשה, שכולה אימפרסיוניזם רנסנסי, בצילומי נשים עירומות במעטפת "טבע דומם". גוף האישה זוכה לליטוף מחמיא תחת התאורה הרכה והמדויקת של בשור, וניכר שלא מעט מחשבה הוקדשה לרקע ולתנוחה, המסתירה פנים ומגלה טפח, מבלי להסגיר את גיל האישה או את זהותה.
סצנות הצילום יוצרות אסוציאציה מיידית לעירום בציור הקלאסי. כמו ונוס של טיציאן או מאיה העירומה של גויה, הנשים של בשור נראות כמושא כמיהה, "גוף שמימי" מפתה ומרוחק בו-זמנית. הן אינן דוגמניות צילום, לפחות לא במראה המקובל. להיפך, הן מזכירות בעיקר מודלים של ציור בסטודיו של האמן הרעב.
מתוך התערוכה
גוף האישה שהוא חוקר בתערוכה הוא גוף בשל ומעניין, לא מובן מאליו, רך וצופן נחמה, פגיע אך חסון, יודע-כל ועוטף סוד. הנשיות הארוטית מקבלת משנה תוקף בכותרת התערוכה: "אינטימיות". אך הכותרת מרמזת, בניגוד לאופיין של התמונות, גם על הקלאסיקה המודרנית מאת ז'אן פול סארטר, שיותר מכל טומנת בחובה תסכול ואירוניה, על מותה של האינטימיות הטהורה.
בבחירה באווירת הצילום-ציור יש התרפקות על מסורת ושורשים אמנותיים, מעין חזרה הביתה, לחיק האמנות הקלאסית. יש שיחשדו בו בנטייה לקיטש, אך נראה שבשור אינו מפחד מביקורת או ממעידה לבור הקלישאה. *
"אינטימיות, הפתיחה, יום ה' 19.11, 20:00, בית "מדרה", החרוב 20, רשפון
