גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

המחקר, שהקיף למעלה מ-300 קרנות הון סיכון ו-200 מנכ"לי חברות אמריקניות, מצא שדירקטוריונים ומנכ"לים של חברות מגובות הון סיכון פעילים יותר ומקדישים זמן רב יותר: 67% מהקרנות ו-60% מהמנכ"לים הגבירו פעילות הקשורה לדירקטוריון במהלך שלוש השנים האחרונות.

בממוצע, כל קרן הון סיכון שולחת נציגים ל-4.4 דירקטוריונים, לעומת 4 בממוצע ב-2006. בחוף המערבי (בו ממוקם עמק הסיליקון) הממוצע גבוה יותר, ועומד על 4.7 דירקטוריונים. הסיבה הלא מפתיעה לגידול היא העובדה שאפשרויות האקזיט של הקרנות הצטמצמו בתקופת המשבר.

קרן הון סיכון עוזבת בדרך-כלל את הדירקטוריון תוך 18 חודשים מיום ההנפקה הראשונית או המכירה של החברה. מהירות העזיבה תלויה בצורת האקזיט: 84% מנציגי הקרנות עוזבים את החברה תוך חצי שנה לאחר מכירתה, אולם רק 54% מהם עוזבים חצי שנה לאחר ההנפקה הראשונית.

ומה בנוגע לתוכן הפעילות של הדירקטוריון? המחקר מצא שהקרנות והמנכ"לים תמימי דעים בקשר לדאגות העיקריות של החברה. הדאגה העיקרית היא אסטרטגיות המימון של החברה (57% מהקרנות ו-60% מהמנכ"לים מודאגים מכך); אחריה נמצאת אסטרטגיית האקזיט (30% מהקרנות ו-35% מהמנכ"לים); ולאחר מכן עניינים הקשורים למכירות ושיווק.

המנכ"לים מסכימים עם נציגי הקרנות גם בנוגע לתרומת נציגי הקרנות בדירקטוריון לפעילות החברה - 63% מהם מציינים את הקשרים והנטוורקינג כתרומה המשמעותית ביותר. עוד תרומות כוללות את הייעוץ והשימוש כמנטורים למנכ"ל והשגת מימון נוסף.

עד כאן האידיליה, אך יש גם חילוקי דעות. 51% מהמנכ"לים ציינו שרוב החיכוכים בדירקטוריון נוגעים לוויכוח על שווי החברה, ו-54% מנציגי הקרנות ציינו את השינויים בהנהלת החברה כמוקד הקונפליקטים המרכזי.

לא רק עציץ

אהרון מנקובסקי, יו"ר איגוד תעשיות ההיי-טק ושותף-מנהל בפיטנגו, חבר בעבר לעוד כ-20 בכירים בקרנות אמריקניות בניסיון להגדיר קווים מנחים לדירקטורים בחברות מגובות הון סיכון. הוא מסכים עם הנתונים שעולים מהמחקר החדש, וסבור שגם כאן בישראל דירקטוריונים עם נציגי קרנות אקטיביים יותר מאחרים, אך זה תלוי גם באופי הדירקטור - יש פעילים יותר ויש פחות.

מנקובסקי עצמו יושב היום בשישה דירקטוריונים, בהם של קילופאס, Coriolis, סטרנה, קומפאס, Kaminario ו-Optimal Test.

"כשקרן משקיעה בחברה, השאיפה היא לשלוח נציג לדירקטוריון, ורק במקרים נדירים אין נציג מטעמה", הוא אומר.

איך מתחלק הזמן בין כל-כך הרבה חברות, במיוחד בתקופת משבר בה נדרשת תשומת לב מירבית? "משתדלים ומצליחים לחלק את הזמן", אומר מנקובסקי, שלהערכתו ישיבה בשישה-שבעה דירקטוריונים היא סבירה. "מיעוט האקזיטים גורם לכך שאנחנו יושבים יותר זמן בדירקטוריון. אין מה לעשות".

מנקובסקי טוען כי בניגוד למה שמקובל לטעון, הקרנות תורמות לחברות הפורטפוליו בדירקטוריון. "נציגי הקרן אינם עציץ", כהגדרתו. "אין מנכ"ל שלא צריך להתייעץ, והיכולת לקבל עצות היא חוזק. הערך המוסף כולל גם פתיחת דלתות וקשרים. רצוי גם שהדירקטורים מטעם הקרנות יהיו אנשים עם ניסיון בתעשייה. זה שאתה עובד בקרן שהשקיעה בחברה, לא הופך אותך אוטומטית כשיר לתת ערך מוסף".

*יש חיכוכים בין היזמים לקרנות.

מנקובסקי: "לא אמורים להיות. יש משפט שאומר: 'נהיה תלויים אחד בשני, או שנהיה תלויים אחד ליד השני'. שני הצדדים צריכים להבין שהמטרה היא לעבוד יחד ולא לכופף ידיים. מצד שני, אני לא חי בבועה, ורואה שיש גם קונפליקטים".

לדבריו, הנקודות המרכזיות לחיכוך הן גיוסי כסף, הערכות שווי, או אי הסכמה לגבי הצעה שמגיעה לרכישת החברה. במקרים קיצוניים, מגיעים גם לוויכוח אם לסגור את החברה.

"יש גם קונפליקטים בין דירקטורים ומנכ"לים שלא אופייניים רק לחברות מגובות הון סיכון, והם בנוגע לאסטרטגיית החברה ולתקציב. החוכמה היא לנווט את הדיון באופן ענייני".

*וזה קורה בדירקטוריונים בישראל?

"אני לא יכול להגיד שבכולם, אבל הרבה דירקטוריונים מתנהלים בצורה עניינית".