יש סקנדלים שפגיעתם הרעה מתגלה רק כחלוף זמן מה. אם אך לפני כמה ימים סברנו כולנו שהפארסה באיגוד הכדורסל היא סוג של חומר טוב לכותבי טורים מושחזים נגד ה"עסקונה" הוותיקה, הרי שהשבוע התברר עד כמה פגיעתה רעה.
צביקה שרף, מי שהיה אמור לשמש כסמכות המקצועית העליונה, נקרא סוף סוף אל הדגל: לא הישראלי, אלא הרוסי, וישמש מעתה כמאמנה של ספרטק סנט פטרסבורג. לא ההחמצה הפרסונאלית היא שמדאיגה אותי, שכן כאוהד כדורסל אני צריך להודות שמעולם לא השתגעתי מהכדורסל שהציגו הקבוצות של שרף לדורותיהן. מה שכן מדאיג, הוא שאם בשרפים נפלה שלהבת, מה יגידו אדלשטני-הקיר?
צביקה שרף היה האיש הנכון לתפקיד החדש: אחרי יותר משלושים שנות אימון, כמעט בכל הרמות האפשריות בכדורסל האירופי, היה נדמה שנמאס לו להסתפק בהחלפת מהלומות מילוליות עם חבריו ל"יציע העיתונות", והוא רעב למשהו שיהיה יותר קבוע מטורניר חד-שנתי עם הנבחרת הלאומית. גם המעבר למעין סוג של בית-לורדים, נראה ראוי בגילו ובמעמדו - כי גם מבקריו הרבים לאורך כל שנותיו כמאמן, לא טענו מעולם נגד מקצועיותו ויסודיותו. אבל שרף הבין שכאשר ההתנגדות לו הופכת להיות קונצנזוס אפילו בין שני אויבים ותיקים כמו שמעון מזרחי ושאול אייזנברג, מוטב שלא להכניס אפילו את קצה הזרת למי-האפסיים של איגוד הכדורסל. תוסיפו לכך את ההצעה הכספית הטובה ואת ההקלה שלהיות רחוק מכאן בשעה שבשמי הכדורסל מתפוצצים עדיין זיקוקיה של פרשת פנאן - וקיבלתם סיבה מצוינת לתפוס את המטוס הראשון לרוסיה.
הכדורסל הישראלי נמצא בשפל חסר תקדים. ממעצמה בכדורסל האירופי הפכנו לנבחרת דרג ג'. גם לשרף, כמאמן הנבחרת, יש כמובן חלק מסוים בכך. אבל במקרה הנוכחי צריך להתייחס לשרף לא כאיש, אלא כאישיו: הוא מהאנשים שכאשר הם רואים צו 8 בתיבת הדואר, הם אפילו לא עולים הביתה כדי לשתות כוס מים. אם אפילו הוא ויתר על הכדורסל הישראלי, כנראה שבאמת אין לו תקומה.
תעזרו להם לעזור לנו
השבוע שוב התערבבו החומרים של כתבי הספורט וכתבי הפלילים, כשמשטרת ישראל פשטה על מה שהוגדר על-ידה כארגון הימורים: כולנו ראינו בטלוויזיה את "סטיפות" המזומנים, כלי הרכב המפוארים והכחשותיהם הנמרצות של פרקליטי החשודים, אבל בואו ונדבר קצת על כסף. על-פי הערכות המשטרה, גלגלה כביכול החבורה שנעצרה משהו כמו 340 מיליון שקל. מחזור לא רע, אבל טיפה אחת בים ההימורים הלא חוקיים בישראל.
כמעט במקביל, החליטו במועצה להסדר ההימורים בספורט (הטוטו-ווינר) להוציא מטופס הטוטו את כל המפגשים בין קבוצות התחתית לקבוצות הצמרת בליגה המכונה כאן, משום מה, "ליגת העל". מעבר לעובדה שהעניין חושף שוב את מידת האמון שרוחש לליגה הזו הספונסר הראשי שלה, יש כאן בעיה אחרת: המהמר הישראלי (או "המנחש" כפי שקוראים לו בטוטו) נמצא שוב בסיטואציה שבה הוא צריך לבחור בין הימור לא אטרקטיבי דיו להימור לא חוקי.
ראשי הטוטו מדרבנים את המשטרה ואת חברות האשראי לפעול נגד ההימורים הלא חוקיים, אבל אכיפה היא רק חלק מהפתרון שחייב לכלול גם הצעה אטרקטיבית יותר למהמר: גם כך מותחים במועצה עד לקצה גבול היכולת את המנדט שהעניק להם הרגולטור לניהול הימור ספורט, אבל כשהם נאלצים מצד אחד להעביר חלק ניכר מהרווחים לתמיכה בקבוצות הספורט, ובמקביל נעדרי הרשאה חוקתית להרחיב את טופסי ההימורים שלהם לענפים שאינם כדורגל וכדורסל, הרי שלטוטו אין שום אפשרות להתחרות כהלכה ביריבים הלא חוקיים שלו, מלבד להיסמך על כך שהמהמר הישראלי הוא גם אזרח שומר חוק.
בדרך כלל נתקלים בישראל בתופעה של חקיקת-יתר מול היעדר-אכיפה, אבל במקרה של הימורי הספורט, הבעיה היא הפוכה. כאן צריך להתקין תקנות שיאפשרו למועצת ההימורים להתחרות בצורה טובה יותר באלטרנטיבות - וכפועל יוצא מכך, תהיה למשטרה פחות עבודת אכיפה מול מי שמפרים את החוק. הכסף שיתגלגל מחיקן של משפחות הפשע לטובת הספורט הישראלי, יהיה בונוס גדול למהלך שכזה.