התוצר המקומי הגולמי של סין גדל ב-8.9% ברבעון השלישי. המדינה הפכה להיות המפתח לצמיחה גם עבור החברות הבינלאומיות הגדולות ביותר. פול אוטליני, מנכ"ל אינטל, אמר לאחרונה: "תודה לאל על קיומה של סין. היא ללא ספק, עזרה ליציאת החברה שלנו מהמעמקים". מותגים כמו גאפ וטיפאני הודיעו על תוכניות התרחבות בסין.
עדיין, בזמן שסין יוצאת מהמשבר ללא פגע יחסית, החברות צריכות כבר להבין כי אי אפשר כבר לסמוך על בסיס ייצור בעלות נמוכה. העובדים והממשלה בסין דורשים שינויים. לכן, ככל שאתה יכול לשחרר את עצמך ממיתוסים מיושנים לגבי סין יותר מהר, תוכל להפיק רווחים גבוהים יותר שם.
שון ריין, המייסד והמנכ"ל של China Market Research Group (קבוצת חקר השווקים של סין), פרסם לאחרונה במגזין "פורבס" מאמר המנפץ כמה מיתוסים לגבי סין, שלדעתו, כבר אינם מתקיימים.
מיתוס מס' 1: כלכלת סין מובילה ביצוא
אחת הסיבות העיקריות שבגללן סין עברה את המשבר הפיננסי טוב יותר מתחזיותיהם של אנליסטים היא כי מגזר היצוא המוערך ב-40% מהכלכלה מהווה במציאות חלק הרבה יותר קטן מזה. בשנת 2001, סין נכנסה לארגון הסחר העולמי ובעקבות כך, היצוא לקח את החלק הגדול האמור מכלכלת סין. הממשלה הדליקה אור ירוק לכמעט כל פרויקט שהוצע לה בכדי להאיץ את ההתפתחות הכלכלית. ובכן, קיבולת הייצור הלכה וגדלה במהירות והגיעה למימדים גדולים שלא היה ניתן למכור אותה לצרכנים הסינים, שהיו עדיין עניים מדי. לכן, החברות החלו להקים מפעלים ליצוא.
המצב הזה השתנה בצורה דרמטית עוד לפני המשבר הפיננסי. לפי ההערכות של China Market Research Group, עד שנת 2008, הייצוא יהווה רק 20% מהכלכלה. שילוב של עליית העלויות והמדיניות הכלכלית החדשה תוביל לירידה בייצוא.
הממשלה הפסיקה לאשר פרויקטים בעלי רמת זיהום גבוהה, עתירי אנרגיה ופרויקטים בעלי הון-אינטלקטואלי נמוך. הזיהום התחיל לעלות למדינה ביוקר-להפעיל את מערכת הבריאות יותר מדי. הממשלה רצתה להפחית את התלות שלה באנרגיה מחו"ל. עשרות מפעלים העבירו את הפרוייקטים שלהם לוייטנאם, סרילנקה ומקסיקו, שם מדיניות הפנים יותר מעודדת ועלויות הנדל"ן יותר נמוכות.
התפקיד של ענף היצוא ימשיך להצטמצם ביחד עם העלייה בצריכה של משקי הבית. ב-China Market Research Group מעריכים כי הסיני יצרוך כ-50% מחשבון התוצר בתוך חמש השנים הקרובות, לעומת 33% היום.
מיתוס מס' 2: בסין יש היצע אינסופי של כוח עבודה זול
אנשים חושבים שזה מתקיים, אבל למעשה החברות התקשו בגיוס עובדים ושמירה על כישרונות, גם בתקופת המשבר הכלכלי. רבים מבעלי הצווארון כחול כבר אינם מוכנים העבודה עבור שכר נמוך ולבקר את משפחותיהם רק פעם בשנה. הם איבדו את הפחד מרעב, ולכך הפכו להיות סלקטיביים בבחירת מקום התעסוקה.
ברמת הצווארון הלבן, רוב החברות הבינלאומיות צריכים לחשוב מחדש על אסטרטגיות משאבי אנוש שלהם. תחלופת העובדים היא גבוהה, כאשר חברות רבות מאבדות 20% מהעובדים שלהם בשנה. הסיבה המכריעה בעזיבת בעלי הצווארון הלבן הצעירים את עבודתם אינה כי משכורותיהם נמוכות מדי אלא בגלל שאינם רואים שם מסלול קריירה.
החברות צריכות להבהיר לעובדים הסינים הצעירים שהם תומכים בהם; הם זקוקים לתוכניות הכשרה ומסלולים ברורים לקידום. כמו כן, חברות צריכות לתגמל מנהיגים זרים כמו שהיא מתגמלת מנהיגים זרים. עובדים בכירים סינים אפילו אמורים לקבל תגמול עוד יותר טוב, כי הם נדירים וקשה להחזיק אותם.
מיתוס מס' 3: קשרים הם הכול
אם שותף עסקי פוטנציאלי או עובד מתחיל את השיחה באומרו שהוא מחובר היטב, וזה מה שהוא מביא לשולחן, אזי יש לרוץ ולברוח מהר. חברות רבות שוכרות את שירותי צאצאים של זקנים המקושרים היטב במחשבה כי קשרים אלה יבטיחו הצלחה.
האדם שאתה מכיר בסין הוא אכן דבר חשוב, כמו בכל מקום, אבל המשק הופך להיות מתוחכם יותר. התקנות הן שקופות יותר מכפי שהיו רק לפני חמש שנים, וגם ברוב המקרים אין עוד צורך במשיכת חוקים בפנים כדי לקבל היתרים. חלפו הימים בהם היה מספיק להכיר את האנשים הנכונים כדי להבטיח עושר. עבור מרבית העסקים, חשיבות ארבעת ה-P של השיווק - מחיר, מיקום, מוצר וקידום - מתחילים לגבור ולהכריע.
קשרים יכולים למעשה להסב נזק לעסק שלך אם מתעוררים סכסוכים בין הפלגים השונים והשותף המקושר שלך נמצא בצד הלא נכון. הצד המנצח עשוי לקחת את העסק הרחק מבעלי הקשרים הקרובים עם המפסידים. חברות רבות שהיו תלויות בדמות מקושרת אחת גדולה ואז הפסידה הכול אחרי שהדמות הרשמית איבדה את כוחה או עברה למחוז או משרד אחר. צריך לטפח קשרים עם פקידי ממשלה, אבל לא לבנות את בסיס העסק עליהם.
שני מיתוסים נוספים אודות העסקים בסין שכדאי שמנהיגי העולם יזכרו
כאשר הנשיא ברק אובמה הגיע לסין לביקור הרשמי הראשון שלו, הוא מצא את המדינה מאוד שונה מזו שהנשיא בוש ביקר לפני כעשור. סין כבר אינה כתובת לסיוע נטו. מאות מיליוני סינים יצאו מהעוני, והשוק הסיני הינו השוק השני הגדול ביותר בעולם עבור מוצרי מותרות. הצרכנים קונים בשווי 6.5 מיליארד דולר בכל שנה.
הייאוש שסימן את חייהם של רבים מהסינים, במאה השנים האחרונות, נעלם. לאחרונה, מצא "מרכז פיו" (Pew Center) כי 86% מהסינים שמחים עם הכיוון שהממשלה נוקטת בו בהובלת המדינה. ובכן, אחרי שלולשת המיתוסים אודות העסקים בסין, ריין מוסיף עוד שני מיתוסים שמנהיגי אמריקה ומנהלי העסקים צריכים לזכור כדי לא ליפול בהם:
מיתוס מס' 4: הסינים הם חוסכים כבדים
הסינים כבר התחילו להקטין את החיסכון שלהם. כלכלנים רבים טוענים כי הסינים חונכו תרבותית להיות חוסכים כבדים. הם אומרים כי הסינים חוסכים 40% הכנסותיהם ומסרבים לקנות באשראי, אבל הדבר כבר אינו נכון.
נכון שסינים מעל גיל 50, לעיתים קרובות, חוסכים 50% או יותר ממה שהם עושים, כי הם דואגים מהעלויות הרפואיות והיחלשות מערכות הפנסיה. עם זאת, הסינים הצעירים רוצים לבלות. שיעור החיסכון הגבוהה של סין המסורתית הינו יותר פונקציה של עוני מאשר סלידה תרבותית מלבלות. העדר קנייה בכרטיסי אשראי נובעת מהמערכת הפיננסית לצרכן החלשה יותר מאשר כל דבר אחר.
מספר כרטיסי האשראי שבשימוש בסין עלה מ-13 מיליון בשנת 2005 ל-180 מיליון עד סוף 2009, והצמיחה הייתה מונעת בעיקר על ידי הצרכנים הצעירים. למרות המשבר הפיננסי, ההערכות בסין הן כי מספר כרטיסי האשראי יגדלו בשיעור של 25% בשנה, במשך שלושת השנים הבאות, כאשר הצרכנים דורשים מהמערכת הפיננסית להפוך יותר מכוונת לצרכן ופחות מוכוונת לשירותים הנשענים על ארגונים הפועלים במדינה.
חברות צריכות להבין כי שוקי היעד -הליבה שלהם- עשויים להימצא שנים או אפילו עשורים בקרב הצעירים בסין. החיסכון הכולל של משקי הבית בסין נשאר אותו דבר, עד כה, בגלל הקשישים. המצב ישתנה כאשר האוכלוסייה הסינית הצעירה לוקחת יותר ויותר אשראי צרכני.
מיתוס מס' 5: סינים שונא את המדיניות של ילד יחיד
למרות שהמדיניות של ילד יחיד גרמה לקשיים בשנים הראשונות, כאשר אנשים הסתמכו יותר על ילדיהם בגיל מבוגר וכאשר מוות בטרם עת בקרב ילדים היה נפוץ, היום מדיניות זאת זוכה לתמיכה גבוהה על ידי הסינים העירוניים. אף על פי כן, הדבר עדיין פחות פופולרי באזור הכפרי מוכה העוני.
למעשה, הממשלה דואגת לאוכלוסייה המזדקנת, ומעודדת זוגות עירוניים שהינם בעצמם ילדים יחידים להביא שני ילדים. עם זאת, הורים רבים מעדיפים להתמקד בגידול ילד אחד ולפנק, כפי שהם גודלו ומפונקו.
בנוסף, נשים רבות כבר אינן רוצות לקחת הפסקה מהקריירה שלהן, ורבות מהן מפונקות מדי מכדי להפוך לקורבנות ולהצטרך לטפל בהרבה ילדים. בדרך כלל, הסבים דואגים לנכדים בעוד שני ההורים עובדים.
סינים צעירים נוטים להיות אופטימיים ואידיאליסטיים. יש להם הרגלי הוצאות שונים מאוד מהרגלי ההוצאות של הסינים המבוגרים. כאילו יש שתי מדינות בתוך אחת, מדינה אחת אשר זוכרת היטב את זוועות העבר, ומדינה שנייה אשר לא ראה כלום מלבד שלושה עשורים של צמיחה כלכלית ללא תחרות.