ועדת האיתור לבחירת
היועץ המשפטי לממשלה החזירה את נשמתה לבוראה מבלי לצרף רשימת מועמדים. אקורד הסיום, לא היה מבייש סצנה מבית "האח הגדול" או "הישרדות": יו"ר הוועדה, השופט
תיאודור אור, היה מוכן להתפשר על מועמדות עו"ד
יהודה וינשטיין, למרות שהתנגד לו בהתחלה. נציגי הממשלה בוועדה,
משה ניסים וח"כ
יריב לוין, לא היו מוכנים להתפשר על וינשטיין למרות שתמכו בו לכל אורך הדרך. מבולבלים? הריאליטי האמיתי בישראל הוא לעתים אבסורדי הרבה יותר מאחיו הטלוויזיוני.
הזיהום הסביבתי והפנימי סביב עבודת הוועדה מנע את השלמת מלאכתה. הדיאלוג בין חבריה הידרדר לשפל. לאחר שמאמצי השכנוע ההדדי מוצו, נותרה ההכרעה הדמוקרטית. ודווקא אז סירבו נציגי הממשלה לקבל את ההיגיון הפשוט: להמליץ על 3 מתוך 4 המועמדים - עו"ד יהודה וינשטיין, פרופ' ידידיה שטרן, פרופ' דפנה ברק-ארז ועו"ד צבי אגמון - שזכו למרבית התומכים (שלושה).
השופט אור וחברי הוועדה, עו"ד אייל רוזובסקי ופרופ' אייל בנבנשתי, הציעו כי שני נציגי הממשלה יתנו את הקולות החסרים לכל שילוב של שלושה מתוך הארבעה. כך יכלו ניסים ולוין להביא לממשלה שלישייה שבתוכה וינשטיין ולהציגו כמועמד היחיד עם 5 תומכים. אלא שניסים ולוין התעקשו על השופט נעם סולברג. רק סולברג.
השופט אור חשב שווינשטיין לא מתאים. בגלל גילו המתקדם (66) שמותיר לו רק 4 שנות כהונה; בגלל שלשולחנו, אם ייבחר, אולי עוד יגיעו תיקים של הקליינט הנוכחי שלו אולמרט; בגלל שהוא חסר רקע וניסיון במשפט אזרחי.
הנימוק השלישי מוטב היה שלא יועלה בידי השופט אור שתמך במועמדים נטולי כל רקע וניסיון בפלילים, כאשר ברור כשמש שהתכונה המרכזית הנחוצה לתפקיד היא התמחות ומשקל בפלילים.
ולמה? הניסיון הישראלי העגום מלמד כי היועץ מצוי בצומת שעלולה בכל רגע לטלטל את המשטר. זאת בגלל הסמכות הבלעדית שבידיו להעמיד לדין את ראש הממשלה והשרים. ראש הממשלה לדין. לישיבה מוזעקים פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, מנהל המחלקה הפלילית, המשנים הפליליים, הפרקליטים המטפלים, קציני המשטרה הבכירים. את הישיבה מנהל היועץ המשפטי. הייתכן מצב שהיועץ, מבין כל משתתפי הישיבה המכרעת, הוא הדל מכולם בידע ובניסיון?
הממשלה מעוניינת לבחור את המועמד מבין 4 המועמדים שזכו למרב הקולות בוועדה. בכך תשלים את התבשיל שהוקדח בידי נציגיה.
4 המועמדים נחלקים: שניים מהאקדמיה ושנים מהמגזר הפרטי. מבין הארבעה, הסיכויים נוטים לוינשטיין - וזאת ממספר סיבות: מזה שנים לוטשת הממשלה למועמד מהמגזר הפרטי. בסיבוב הקודם טירפדה ועדת האיתור את יורם טורבוביץ'. הפעם שני עורכי דין פרטיים זכו לרוב בוועדה. שני נציגי הממשלה בוועדה תמכו בוינשטיין, מה שמלמד כי יש לו עדיפות בממשלה על פני שאר המועמדים. ובסופו של יום גם השופט אור ופרופ' בנבנשתי היו מוכנים להתפשר ולהסכים על מועמדותו.
מבין כל המועמדים, וינשטיין הוא הבולט בתחום המשפט הפלילי, תחום הידע החשוב ביותר שאמור להיות בידי מי שמקבל החלטות להעמיד לדין ראש ממשלה, נשיא מדינה ושרים.
ועוד משהו: מדובר באדם נעים הליכות, חביב גם על יריביו ובעל חוש הומור - תכונה שחסרונה בולט במסדרונות משרד המשפטים. כולם שם נורא מתוחכמים ותמיד נורא צודקים, אבל לעתים רחוקות צוחקים.
"אין 'חצי בחירה'. התקינות המנהלית מחייבת הקמת ועדה חדשה"
האם הממשלה יכולה לבחור מועמד מבין 4 "המומלצים", למרות שאף אחד מהם לא קיבל 4 קולות בוועדת האיתור כנדרש? האם צעד כזה עומד בתנאי הממשל תקין? לא כולם בטוחים בכך.
"אין 'חצי בחירה', והוועדה לא התבקשה אלא להודיע מי נבחר", אומר משפטן בכיר. "על-פי סמכות הוועדה, מעמדו של מועמד שקיבל אפס קולות הוא כמעמדו של מי שקיבל 3 קולות. אם הממשלה מייחסת להערת הוועדה בעניין זה משקל בלעדי, היא לוקחת בחשבון נתון בלתי רלוונטי, ולא רק זאת אלא שהיא אף מעצימה אותו כך שיהיה שיקול בלעדי. בכך היא גם שוקלת שיקול בלתי רלוונטי וגם מייחסת לו בכל מקרה משקל בלתי מידתי".
לדבריו, גם אילו היה מקום להתחשב בהערת הוועדה לגבי מי שקיבלו 3 קולות - זה יכול להיות רק אחד השיקולים במכלול, ותו לא.
פגיעה בעקרון השוויון
עו"ד אליעד שרגא, מייסד ויו"ר התנועה לאיכות השלטון בישראל, סבור כי כל ההליכים סביב ובתוך הוועדה היו לקויים. "מבחינת מנהל תקין כל הוועדה היתה פיאסקו מתחילתה ועד סופה. זה מתחיל בעובדה שהוועדה הזאת לא קבעה כללים לגבי מי ראוי להציג את מועמדותו בפניה. כל השיטה עבדה בשיטת 'חבר מביא חבר', כך שמי שהגיעו לוועדה היו רק ה'חברים של'. וזה המשיך בזה שהוועדה לא עבדה לפי קריטריונים ברורים, אין פרוטוקולים מישיבותיה, לא יודעים מה קרה ומה נאמר שם, והכול נעשה תחת מעטה סודיות, כך שכל ההליך רחוק מלהיות מנהל תקין. שום דבר לא היה תקין בוועדה הזו".
לדבריו, חייבים להקים ועדת איתור חדשה. "התקינות המינהלית מחייבת להקים ועדה חדשה עם כללים, קריטריונים ושקיפות מלאה, כיוון שכל המהלך מלכתחילה היה צריך להתנהל אחרת".
מעבר לאי-התקינות הפרוצדוראלית, בעיה נוספת שעולה בעקבות המלצת הוועדה על 4 מועמדים, שאף לא אחד מהם זכה ב-4 תומכים, היא הפגיעה בעקרון השוויון. החשש הוא לאפליה פסולה, כיוון שהמלצת הוועדה בנוגע לארבעת המועמדים שהציגה אינה תקפה. "ההחלטה בנדון מפלה לרעה, ללא בסיס, את יתר המועמדים, שכן עקב נתון בלתי רלוונטי הם מוצאים עצמם בחוץ, למרות שגם הם, כמו הארבעה הנדונים, לא נבחרו", אומר פרופסור מוכר למשפטים.
שרגא: "ברגע שנפרצה גדר והמליצו על ארבעה, אז גם אלה שקיבלו שני קולות יכולים באותה מידה לטעון כי הם כשרים כמו כל אחד אחר. ההמלצה על הרביעייה לא מכשירה אותם, כיוון שנקבע איזשהו רף שאף אחד לא עמד בו. ההמלצה יצרה בלגן שלם. דבר שנולד בחטא, התנהג בחטא ומביא תוצאה שכל כולה חטא".
שינוי ב"כללי המשחק"
טענה נוספת שעלולה לעלות היא שמדובר בשינוי רטרואקטיבי פסול של סמכות הוועדה. "כללי המשחק" השתנו בדיעבד. "אילו כל החברים היו יודעים שיהיה בדיעבד מעמד משפטי כה למכריע לעובדה שמועמד מקבל 3 קולות", אומר הפרופ' למשפטים, "ייתכן מאוד שהיו משנים את הצבעתם. ייתכן שהיו מוכנים אז לפשרה כזו או אחרת שתיתן את הבכורה למועמד כזה או אחר".
מנגד, יש גם מי שסבור שגישתו הלכאורית של נתניהו, לפיה ייבחר היועמ"ש מקרב 4 המועמדים המוצעים, תקינה. לדברי פרופ' אמנון רובינשטיין, הסיבה לכך היא שוועדת האיתור הוקמה בעקבות החלטת ממשלה בעבר והממשלה מוסמכת לשנות את החלטותיה.
"ועדת האיתור היא פרי החלטת ממשלה, אין חוק של הכנסת שמחייב להקימה, אז אין ספק שלממשלה יש סמכות לבחור יועץ משפטי בעצמה", אומר רובינשטיין. "מה גם שהיא הולכת בדרך של לבחור את המועמדים שזכו למרב הקולות. היא לא מבטלת את הוועדה לחלוטין, אלא הולכת בעקבות הדבר הכי קרוב שיש לה. זה בהחלט תקין".