השנה, כמו בכל שנה, נרשמו לא מעט רגעים משמעותיים בחיי חברות רבות הנסחרות בבורסה: כך למשל מצאו הקבוצות דלק וישראמקו שדה גז מול חופי צפון הארץ, חברות תעשיית מתכת זכו במכרזים גדולים במיוחד וחברות ביומד ישראליות הצליחו להלהיב, לקדם ולהשיק מגוון תרופות איכותיות וחדשניות.
והנה, בכול האירועים הללו, אשר כיכבו בעמודי החדשות הראשיים, לא לקחו אזרחי המדינה ככלל, חלק באופן ישיר. הסיבה לכך היא שחברות ניהול התיקים הגדולות, העבירו את ציבור המשקיעים לתיקי השקעה בקרנות ובסלים.
המצב היום הוא שברוב תיקי ההשקעות הפעילים לאלפיהם בבתי ההשקעות הגדולים, מבוססת ההשקעה על "מטרית קרנות וסלים" מהונדסת שאינה אוחזת בדבר, לא בעלות לא שותפות, ללא עניין - עולה ויורדת סתם לפי גחמות שוק ההון. תיקים אלה משולים למוצרים הנמכרים בסופרמרקטים כיום וסובלים מעיקור, פסטור ושימור יתר, ונמצאים מרחק רב מהמקור שיש המעידים עליו שפעם היה טעים.
יחצנים רבי כשרון נשלחו לשווק ברהב ו"רני רהב" והצליחו לשכנע שהמדדים יותר טובים מחוכמת המשקיעים ועכשיו נותר למנהלי הנכסים רק להנפיק אין סוף קרנות וסלים על המדדים וקרנות שקונות קרנות של מדדים, ואז לדחוף אותן למשקיע, יהא אשר יהא המכשיר הפיננסי שבו מושקע כספו: תיקי השקעות, קרנות השתלמות וגמל וקרנות פנסיה.
חסרה לי חווית ההשתתפות בשוק ההון. הלא היא המוצר השלם והאמיתי אותו צריך לספק מנהל השקעות ומכילה בתוכה לא רק את התשואה אלא גם את הידיעה של המשקיע, איזה אג"חים מחזיקים עבורו, אילו מניות קונים לו ולמה ניתן לצפות בצד הטוב של התמונה ואיך להתגונן במקרה שנתונים רעים ישנו אותה.
חווית השתתפות מכילה שמחה על קבלת דיווידנדים, נוכחות באסיפת בעלי מניות
שבה, למשל, יכול אזרח מן השורה המחזיק במניות דיסקונט, להרגיש יום אחד בשנה שותף לברונפמן.
ענף ההשקעות עבר תהליך תיעוש וייעול:
1. הפרזה בשימוש בקרנות הנאמנות שגם בעצם ימים אלה מונפקות בעשרות, על מדדים "טפשים" שאין בהם צורך משום שעליהם יש כבר אין סוף קרנות. פוטנציאל שונות התשואה ביניהן היא מחיר שיחות הטלפון שהלקוחות עושים עם הבנק כדי לרוכשן.
2. ויתור על חווית ההשתתפות לטובת "הבנקאים החדשים" (אלו שנולדו אחרי דו"ח ועדת בכר) לאמור ש"הוורמוסים" ילכו מעונבים לאספות ושהם ייצגו אותנו מול מנהלי החברות, וכבר זכינו לראות לאן כל זה מוביל.
3. בגלל חוסר תחושת ההשתתפות נוצר חוסר עניין, דבר שמוביל בהכרח ללקוחות בלי חוט שידרה, בעלי אופי שבוי, שזוכים לשרות הגרוע, המוכר והלא מוסרי מבית היוצר של מחלקות שימור הלקוחות בחברות הכבלים.
בעבר היו נוהגים בבתי הספר לשוק ההון להלל את ציבור המשקיעים האמריקני שידע להחזיק מניות של חברות שבחר לאורך שנים, ליהנות מדיווידנדים לעקוב אחרי הנאמר בהודעות ללוות את התקדמותן מבלי לקפוץ ממניה למניה או לפזר את עצמו בקרן של מאה מניות, ביום שהוא הפסיק לנהוג כך התנפחה לו הבועה הכלכלית והתפוצצה לו בפנים, האם עכשיו יבוא תורנו?
אניני הטעם שבינינו יכולים לחזור ולעסוק בהשקעות, מלאות עניין ולעזוב את קשקוש המדדים.