כבר למעלה מ-4 שנים עברו מאז שתושבי גוש קטיף נאלצו לעזוב את בתיהם במסגרת תוכנית ההתנתקות, אלא שנראה כי אותו מהלך עדיין ממשיך להשפיע על מי שהיו מעורבים בתכנונו - ואפילו עלול להכריע מי יהיה היועץ המשפטי הבא של הכנסת.
בניגוד לוועדה לאיתור היועץ המשפטי לממשלה, שחבריה הרימו ידיים בסוף השבוע האחרון לאחר שלא הצליחו להגיע למועמד מוסכם לתפקיד, חברי הוועדה למציאת יועץ משפטי לכנסת סיימו את מלאכתם. לאחר שהמליצו על 4 מועמדים סופיים, נתונה ההכרעה בידיו של יו"ר הכנסת. בשבוע הקרוב צפוי ח"כ ראובן ריבלין לראיין את הארבעה ולהחליט מי יהיה היועץ המשפטי הבא של הכנסת: איל ינון, תומר מוסקוביץ', סיגל קוגוט או דרור ארד-איילון.
לא ברור עדיין מה תהיה החלטתו של ריבלין, אבל דבר אחד כבר בטוח: התהליך יהיה מהיר. המועמד הנבחר ייכנס לתפקיד בהזדמנות הראשונה שהחוק יאפשר לריבלין (תחילת ינואר) "להיפטר" מהיועצת המשפטית הנוכחית של הכנסת, עו"ד נורית אלשטיין. הסכסוך המתוקשר בין השניים, שפרץ לפני כמה חודשים בעקבות החלטתו של ריבלין להיעתר, בניגוד לדעת אלשטיין, לבקשת חבר הכנסת משה (מוץ) מטלון, המרותק לכיסא גלגלים, להצמיד לו נהג מטעם הכנסת, רק החריף, ועתה יש נתק מוחלט. מבחינת ריבלין, הכנסת מתנהלת היום ללא יועץ משפטי.
הימין נגד ינון
לפי שעה, השמועות הן כי המועמד המועדף על ריבלין הוא איל ינון, המכהן כמזכיר הכנסת הנוכחי, אלא שיש לא מעט גורמים שמנסים למנוע את מינויו. בחוגי הימין מאשימים את ינון, ששימש כסגן בכיר ליועצת המשפטית של משרד רה"מ בתקופת ההתנתקות, בהכשרת המהלך מבחינה משפטית.
בשבועות האחרונים מתנהל קמפיין בעיתונות הימנית נגד מזכיר הכנסת, בטענה שמתוקף תפקידו דאז, סייע לח"כ לשעבר עומרי שרון להכשיר מינויים במשרד הדתות, שלטענתם הובילו חברי מרכז ליכוד רבים לשנות את עמדתם בסוגיית העקירה מגוש קטיף.
העובדה שינון דתי לשעבר, בוגר ישיבה, שספג חינוך דתי בבית וכלל לא מכיר את שרון הבן, לא מונעת מהחוגים הכתומים להחשיב אותו כמי שהכשיר את חורבן בתי הכנסת בגוש. העיתון "מקור ראשון" הקדיש לפני כשבועיים שתי כתבות - באותו הגיליון - לינון ופועלו בתקופת ההתנתקות. לא קשה לנחש מה עמדת העיתון בנושא. אגב, מאז התנצל העיתון בפני ינון ופרסם הבהרה ותיקון.
באחרונה התרחב הקמפיין הנגדי אל מעבר לכלי התקשורת והגיע עד לתיבות הדואר האלקטרוני של יו"ר הכנסת, שרים וח"כים מהצד הימני של המפה הפוליטית. חברי מרכז ליכוד, אנשי "הפורום לשמירת ערכי הליכוד", וארגוני ימין מגופים אחרים "מפציצים" את תיבות המייל בקריאה למנוע את המינוי, המוגדר "אסון פוליטי כבד ודחוף". לא פחות.
באחד המיילים שנשלח מאנשי הגרעין האידיאולוגי הקשה בליכוד והגיע לידי "גלובס", מוגדר ינון כ"אביר האנטי דמוקרטיה". מקבלי ההודעה מתבקשים לפתוח במתקפת מיילים, פקסים וטלפונים על ריבלין במטרה למנוע את המינוי הצפוי. העובדה שדווקא דו"ח מבקר המדינה משבח את התנהלותו של ינון בפרשת המינויים במשרד הדתות, אינה מבלבלת אותם.
בימים האחרונים נחשף ריבלין גם לעצומות עליהן חתומים גורמים בימין הקיצוני, כולן נגד ינון. בין השורות לא מוותר אף גורם על התזכורת לריבלין אילו פתקים בקלפי הביאו אותו עד הלום. אלא שמשהו באסטרטגיה שלהם התפספס: מישהו לא לקח שם בחשבון שהמחאה עלולה דווקא להכשיר את המינוי, לאחר שריבלין, שלא ירצה להצטייר כמי שנכנע לחוגי הימין, יבחר דווקא בו.
הקשר לפורום חווה
המחאה נגד ינון אמנם אינה כוללת המלצה על מועמד אחר, אלא רק שוללת את מועמדותו, אבל הסאב-טקסט שלה ברור: קריאה לריבלין להעדיף את מוסקוביץ', ששימש היועץ המשפטי של משרדי התמ"ת והעבודה והרווחה, אבל גם המשנה לראש מינהלת סל"ע, שטיפלה במפוני גוש קטיף. ממש במקרה, מוסקוביץ' שחובש כיפה וגר מעבר לקו הירוק, הוא שכנו של נועם סולברג, שהיה אחד מועמד לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.
איכשהו מתקשרת גם מועמדותו של עו"ד ארד-אילון לתוכנית ההתנתקות. ארד-אילון, המשמש יו"ר ועדת האתיקה של לשכת עוה"ד, הוא גם אחיו של איל ארד, מאנשי צוות החווה של רה"מ דאז, אריאל שרון, שאולי לא תמך בתוכנית, אבל נמנה על צוות האדריכלים המצומצם שתיכנן אותה והוציא אותה אל הפועל. ארד, שהמליך מלכים בישראל, היה שמח הפעם לראות את אחיו זוכה בתפקיד.
מועמדותה של המתמודדת הנוספת, קוגוט, המכהנת כסגנית היועצת המשפטית של הכנסת, כבר נדחתה בפעם הקודמת, ולכן סביר להניח שסיכוייה לזכות בתפקיד קלושים.
הקשר לירושת פרס
את כל התהליך הזה אי-אפשר לנתק מהמירוץ לנשיאות לאחר עידן פרס ומהיריבות המרה בין ריבלין ליו"ר הכנסת הקודמת, ח"כ דליה איציק. אחרי שחווה ריבלין על בשרו עבודה משותפת עם יועץ משפטי שאיתו לא שידר על אותו הגל, ניתן להניח שיעדיף לעבוד עם ינון, איתו כבר יש לו היכרות מוקדמת ומוצלחת במסגרת העבודה. אלא שהעובדה שמי שהביא את ינון לבית המחוקקים כמזכיר היא דווקא איציק, לא נעלמת מעיניו של יו"ר הכנסת.
אחרי הכל, ינון חייב את כניסתו למשכן ליו"ר הכנסת הקודמת, ומינויו ליועץ משפטי יכול רק להעצים את המחויבות הזו. לאור החרפת הטונים בין ריבלין לאיציק לאחרונה, סוגיית הנאמנות של ינון עולה מדי פעם על השולחן, מה שלא מפריע לשני הצדדים להיעזר בו מדי פעם כמתווך.
אם נאמנותו של ינון נתונה במחלוקת, עולה השאלה מדוע על ריבלין לבחור בו לתפקיד. בכנסת יש מי שטוענים שיו"ר הכנסת מעוניין לפנות את משבצת המזכיר. בין השמות שהוזכרו שיכולים להחליק לכורסת המזכיר עלה גם זה של מנכ"ל הכנסת ומקורבו של ריבלין, דן לנדאו. בסביבתו של ריבלין דוחים מכל וכל את השמועה. לנדאו רק התחיל בשינויים הארגוניים שביקש להכניס במשכן ואין כל סיבה או רצון שיזוז מתפקידו, הם אומרים.
ואם כבר בוחנים את המועמדים על רקע המרוץ לנשיאות, אי-אפשר להתעלם מאיל ארד, אחיו של המועמד דרור ארד-איילון, שנשיא המדינה הנוכחי, שמעון פרס, חייב לו את כהונתו. ניתן לשער שמי שירצה בטובתו של דרור, יזכה גם לתמיכתו של איל בימים קשים. אלא שריבלין אינו טירון פוליטי. הוא יודע שאינו יכול לספק את הסחורה עכשיו ולצפות לתמורה בעוד חמש שנים, מועד תחילת המרוץ הרשמי למשכן נשיא המדינה.
גורמים בכנסת טוענים כי החלטתו של ריבלין לבחור בינון נובעת לא משיקולי העדפה אישית, אלא בשל רצונו לכוון למצביעי מרכז המפה הפוליטית. אחרי שנכשל פעם אחת במירוץ לנשיאות, הם אומרים, הפעם הוא רוצה ללכת על בטוח. הטיעון הזה מאבד מתוקפו כשנזכרים שנשיא המדינה נבחר על-ידי חברי הכנסת בלבד, ולא על-ידי מגורשי גוש קטיף, מצביעי קדימה, הליכוד או העבודה.
בכל מקרה, למי שלא ייבחר ומאיזה מניע שזה לא יהיה, ימתין הבונוס עם התיישבו על כורסת היועץ המשפטי: שכרו יוצמד לזה של שופט בית המשפט העליון ויהיה הגבוה ביותר בכנסת- 53,791 שקל בחודש.