נתחיל מהסוף: מי שמצפה לירידת מחירים בולטת במחירי ה
רכב החדש בעקבות החלטת ועדת הכספים עתיד להתאכזב. האוצר אמנם הסכים להפחית את
מס הקניה ב-7%, שפירושה השפעה של כ-3.5% נטו על המחירים לצרכן, אבל כדרכו הוא עשה כל מה שניתן כדי לאכול את העוגה ועדיין להותיר אותה שלמה.
מס הקניה על רכב חדש ירד אמנם, אך במקביל בוטלה הטבת המס על מערכות בקרת יציבות. בתרגום לעלויות היבואנים המשמעות היא, שמבחינת התמחור של כלי הרכב המרכזיים בשוק, הפחתת המחירים תהיה מינורית.
במשפחתית 117 אלף שקל, למשל, אפשר לצפות, במקרה הטוב, לירידת מחיר של 1,500-2,000 שקל וזה כאשר כל אזרח מהשורה, שבא כיום לסוכנויות לסגור עסקה, יכול לקבל הנחה בגובה כזה, ולעיתים בגובה כפול. במקרה של כלי רכב יוקרתיים ההנחות מהמחירון יכולות להגיע לעשרות אלפי שקלים עוד לפני הורדת המס.
ולמה לצפות לירידת מחיר רק "במקרה הטוב"? מכיוון, שקיימים שלל גורמים ויש מי שיגיד תירוצים שבהם עתידים היבואנים להשתמש כדי להצדיק את מניעת הורדת המחיר: היצרנים בחו"ל מעלים את מחירי כלי הרכב, שערי המטבע פועלים לרעת היבואן, הדגמים מאובזרים יותר ומה לא.
מדובר במנגנון של אנטי-הוזלה, שפעל ביעילות רק לפני שלושה חודשים, כאשר המחירים של כלי רכב "נקיים" היו אמורים לרדת בעקבות הרפורמה, אך נותרו כמעט ללא שינוי.
אסור לשכוח, שהחסם הגדול ביותר בפני הורדת מחירים לצרכן בשוק הרכב הישראלי הוא לא מס הקנייה אלא הכוח הצרכני חסר התקדים של חברות הליסינג שרוכשות כמעט 70% מהמכוניות בפלחים הנמוכים של השוק.
עבורן כל ירידה במחירים של דגמי הציים מתורגמת לאובדן של מאות מיליונים בשווי המאזני. לכן יבואן, שירצה לשמור על נוכחות בשוק אחרי הורדת המס, יהיה חייב להראות לחברות הליסינג שהוא שומר עליהן. לא מן הנמנע, שנראה אפילו ייקור זוחל של המחירים בינואר.
גם שיטת שווי השימוש הרציף, שעליה סוכם היום, לא תיצור גלים רציניים בטווח הארוך אם כי בטווח הקצר היא תפתח חזית עם מקבלי רכב מנהלים צמוד מקבוצה 4.
על פי החלטת ועדת הכספים, כל שכבת המנהלים הבינונית ומעלה בישראל, תאבד כמה מאות שקלים נוספים מהנטו שלהם בהשוואה לשיטת קבוצות המחיר הישנה. זה לא משהו טראגי למי שמרווח 25 אלף שקל בחודש אבל אסור לשכוח, שמדובר בעובדים שקולם נשמע הרבה יותר במקומות הנכונים.
וזה כולל גם משהו כמו 120 חברי כנסת, שמשלמים שווי שימוש על מכונית המנהלים שלהם.