ד"ר ג'וש רוזנצווייג, מי שהיה, בין השאר, יו"ר הבנק הבינלאומי, חושב שהשליטה בבנקים הופקעה מידי בעלי השליטה ושזה כבר לא כזה אטרקטיבי להיות בעל בנק: "יש בארץ בעיה מאוד קשה בתחום הבנקאות ביחסים שבין בעל השליטה לבין בנק ישראל. עד לאחרונה בנק ישראל חשב שצריך להיות גרעין שליטה כדי שביום סגריר אפשר יהיה לקחת ממנו כספים. בשום מקום אין זכר לכך שהבעלים חייבים להכניס את היד לכיס ביום בעייתי, אבל זו הייתה איזושהי תקווה של בנק ישראל שלא בטוח שיש לה בסיס".
"מה בנק ישראל מקבל מבעל השליטה? את הביטחון שיש מישהו שמפעיל את השליטה ולא יכול למכור את המניות במשך כמה שנים טובות, הוא תקוע בפנים. זו חתיכת השקעה שבעל שליטה לא יכול לממש. ומה בעל השליטה מקבל מכל הסיפור הזה? לכאורה הוא מקבל שני דברים: אחד, שבנק ישראל לא יאשר לאף אחד אחר להגיע לעמדת שליטה; והשני, שהוא יכול - לפחות עד לאחרונה - למנות את חברי הדירקטוריון והיו"ר. זה מה שנתנו לבעלי השליטה".
"עכשיו בנק ישראל לקח את מה שאמור להיות אולי הזכות היחידה שבעל השליטה חשב שתהיה לו - לבחור יו"ר - ופתאום השליטה כבר לא נראית כל-כך אטרקטיבית. זה התחיל בבנק הפועלים בסיפור של שלמה נחמה, המשיך בסיפור של דני דנקנר, ועכשיו אנחנו רואים אותן בעיות מכיוון אחר גם בסיפור של הדחת שלמה זהר מבנק דיסקונט. אם היו אומרים לבעל שליטה מהיום הראשון 'תשמע, אסור לך להיות יו"ר וגם אסור לך לבחור את היו"ר', הרבה אנשים לא היו קונים את מניות השליטה.
"אני חושב שהנושא הזה ילובן היטב עכשיו בבנק ישראל בשני מישורים. קודם כול יבדקו אם לאפשר בכלל גרעיני שליטה, אם זה חשוב. דבר שני שבנק ישראל יעשה זה לגרום לכך שבעלי השליטה יבינו יותר טוב מה מותר ומה אסור להם, והם יביאו את זה בחשבון מראש. המציאות תלמד את בעלי השליטה שהם לא בעלי הבית. זה הכיוון שאנחנו הולכים אליו.
"אנחנו הולכים לכיוון ביזור אחזקות בבנקים והחלשת גרעיני השליטה באופן אוטומטי, כי אף אחד לא יכול לסמוך על זה שיהיה לו ביום מן הימים את הגב הכלכלי מבעלי השליטה. השליטה בבנקים מאבדת מהרלבנטיות שלה. בארץ אין יתרונות גדולים בלהיות בעל שליטה ויש המון-המון-המון חסרונות. עכשיו, אפילו את המינימום שבמינימום, מינוי היו"ר, לקחו מבעלי השליטה".