השופטת בדימוס מיכאלה שידלובסקי אור, אשתו של יו"ר הוועדה לאיתור היועץ המשפטי לממשלה, השופט בדימוס תיאודור אור, רותחת על התקשורת. עד כדי רותחת, עד כדי כך חושבת שעשו להם עוול, עד כדי כך בטוחה ששפכו את דמם ורקדו עליו, שהחליטה לשתף את התקשורת בכאבה במפגן ציטוטים יוצא דופן.
מה שהרתיח את שידלובסקי אור הם הפרסומים המאוד לגיטימיים של "הארץ" ו"מעריב" על קשריה של משפחת אור עם השופט משה גל, מנהל מערכת בתי המשפט, ששמו עלה כאחד המועמדים לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה.
מתברר כי השופט גל פועל למחיקת תביעת רשלנות שהוגשה נגד משרד המשפטים, תביעה שבה מככבת לא אחרת מאשר שידלובסקי אור. עורך דין שהיה קורבן לסחבת במתן פסק דין על-ידי שידלובסקי אור תובע פיצויים על נזקים שנגרמו לו. השופט גל, מתברר עוד, ביקש להיפגש עם התובע כדי לגבש פשרה, בזמן שבעלה תומך בו לתפקיד היועץ.
סוג של בעיה? סוג של ניגוד עניינים? דיווח שהיה אמור להיות גלוי לחברי הוועדה? לא בשביל שידלובסקי אור. ועוד מתברר, שהשופטת בדימוס מועסקת בחוזה אישי כיועצת בפרויקט המחשוב של הנהלת בתי המשפט, שבראשו עומד כאמור השופט גל.
שוב, סוג של בעיה? סוג של ניגוד עניינים? דיווח שהיה אמור להי ות גלוי לחברה ולוועדה? לא בשביל שידלובסקי אור. בשבילה, זה "ריקוד" על הדם, רעות לב, צרות עין ומכירת סיפורים בשביל להעלות את הרייטינג. אנחנו רק יכולים לתאר לעצמנו מה היתה חושבת שידלובסקי אור על ניגוד עניינים כזה אם הוא היה מיוחס לעורך דין מהסקטור הפרטי. אל דאגה, סביר שהיא היתה קורעת לו את הצורה.
בית הנהלת בתי המשפט לחברת חשמל
ובכן, כדי לברר אם שידלובסקי אור צודקת בטענותיה, החלטנו לנסות ולהתמודד עם כמה מהציטוטים המדהימים ("הארץ", 23.11.2009), שהיא העניקה לתקשורת הרעה והצהובה, על בסיס השוואה, שכנראה שידלובסקי אור לא ממש תאהב.
החלטנו להשוות את הנהלת בתי המשפט לחברת החשמל. בשבילנו, שניהם מוסדות מהסוג שאמור לשרת את הצרכן. חברת החשמל אמורה להעניק שירותי חשמל ראויים לאזרחי מדינת ישראל והנהלת בתי המשפט אמורה להעניק שירותי שיפוט ראויים לאזרחי מדינת ישראל.
לחברת החשמל, נו, אתם כבר יודעים, יש תדמית נוראה בציבור. אומרים שהיא חברה מנופחת בעובדים, מושחתת, נפוטיסטית, אבל לפחות, כך אנו חושבים, היא מעניקה שירותי חשמל ברמה די גבוהה לצרכניה. מה אומר הציבור על הנהלת בתי המשפט? והאם הוא מרוצה משירותי השיפוט שהיא אמורה להעניק לו? הבה ונבדוק את זה יחדיו באמצעות עדותה של שידלובסקי אור.
- 1. "ההתקשרות שלי עם הנהלת בתי המשפט היא בזכות ולא בחסד. אני רצה מבית משפט לבית משפט, עובדת בשטח. אני הייתי השופט הממוחשב הראשון, שעוד בשנת 1993 השתמש במחשב עם וידיאו. אני מכירה את כל התוכנות של בית המשפט, כל ההטמעות של המערכת הממוחשבת הועברו דרכי"
אנחנו מניחים שגם אורי יוגב, יובל רכלבסקי ואליהו סברלדוב חושבים שההתקשורת של חברת החשמל איתם כיועצים היא בזכות ולא בחסד. שלושתם תותחים, עובדים בשטח, עוברים ממשרד למשרד כדי לשרת את החברה.
הם מכירים את כל החבר'ה בשטח, יוגב מקורב לנתניהו ויוצא ובא במשרדים הממשלתיים ואין כמוהו מתאים לייעץ לחברת החשמל.
גם רכלבסקי, היועץ לשינוי מבני והמו"מ עם העובדים, הוא תותח בתחומי יחסי עבודה ושימש בעבר כממונה על השכר. וגם סברלדוב, היועץ החיצוני למנכ"ל בענייני ביקורת פנים, הרי עבד בחברת החשמל כמבקר פנים ומכיר היטב את כל ההטמעות, בדיוק כמו ששידלובסקי אור מכירה את מערכת המשפט על בוריה. בהבדל אחד, מבקר המדינה עומד כנראה לקבוע שחברת החשמל העסיקה את חבורת היועצים ללא בקרה על תוצרי עבודתם, ללא מכרז, ללא מינהל תקין וללא מכרז.
ולכן, כדי שלא יתגנב ללבנו חשש, קל שבקלים, ששידלובסקי אור זכתה בהתקשרות שלה בחסד, היא חייבת לדעתנו לדרוש ממבקר המדינה לבצע בדיקה מקיפה בנושא גם בהנהלת בתי המשפט כדי שהציבור יידע שהיא קיבלה את ההתקשרות בזכות כישורי המחשוב הנהדרים שלה. המבקר יבדוק את החוזה עם שידלובסקי אור כדי שהציבור יידע איך בדיוק נעשתה ההתקשרות עימה, ועם יועצים נוספים, אם יש כאלה.
אנחנו בטוחים שהממצאים יהיו מעניינים, כי בין מספרי התקציב של הנהלת בתי המשפט, שעומד על סכום עצום של כ-1.1 מיליארד שקל בשנה, מסתתרים לא מעט הוצאות שהציבור ישמח לדעת עליהן.
ובכלל, אולי ראוי שלינדנשטראוס יבצע בדיקה עד כמה המערכת המשפטית היא נפוטיסטית. כלומר, כיצד הגיעו הבנים והבנות של השופטים להתמחויות יוקרתיות אצל שופטי עליון והאם המערכת המשפטית לא מתנהגת כחברה סגורה, שדואגת, פחות או יותר, לחבריה.
עד כמה המינויים של אנשים במערכת הם לא רק או בגלל הכישורים אלא אולי משום שהם "חברים של". אנו בטוחים שהציבור ישמח לקבל תמונה מלאה על רשת הקשרים בתוך מערכת המשפט, רק שאנחנו מסופקים אם לינדנשטראוס, בשר מבשרה של המערכת, יפנה עורף נגדה.
רוע מוכר עיתונים
- "אני לא מאחלת לאף אחד שתהיה הזדמנות לרקוד על הדם שלו, כפי שרקדו על הדם שלנו. הרוע מוכר עיתונים"
האמירה הזו של שידלובסקי אור ממחישה עד כמה גובר והולך הניתוק של מערכת המשפט מהציבור. מה שהכי מדאיג במצב הנוכחי הוא מידת ההכחשה הגדולה בקרב אנשים רבים כל-כך במערכת המשפטית, אנשים מסוגם של שידלובסקי אור. מי בדיוק רוקד על הדם של מי?
האם סיפור לגיטימי של ניגוד עניינים לכאורה של שופטת בדימוס הוא ריקוד על הדם, או שאסור, פשוט אסור, להטיל דופי בחבורה של אנשים שמורמת מהעם? האם שידלובסקי אור חיה בתוך עמה, או שהיא פועלת רק למען עצמה? האם שידלובסקי אור לא הבחינה שמידת האמון של הציבור במערכת המשפט הולכת ומידרדרת מסקר לסקר? האם היא לא שמה לב שהציבור פשוט לא סומך על מערכת המשפט שלו?
אם היא חושבת שזה רק הרוע שמוכר עיתונים, או אולי המערכת המשפטית נוטה לרקוד על דמם של נאשמים וזכאים כאחד, בעינויי דין מתמשכים של שנים על גבי שנים? האם היא מודעת לכך בתקופה הזו הנאשמים לעתים מאבדים את פרנסתם, את עולמם, רק משום שהמערכת המשפטית עסוקה כל-כך בעצמה ולא בשירות לצרכניה, האזרחים שרוקדים להם על הדם?
מסמרי שיער
- "יש לי סיפורים מסמרי שיער על כל אחד מהאנשים שנזכרו בכתבות האלה עלינו"
זו אחת האמירות החמורות שאמרה שופטת בדימוס בשנים האחרונות. שידלובסקי אור אומרת בעצם שהיא מחזיקה בבטנה "סיפורים מסמרי שיער" על קולגות שלה ובעצם מעידה עד כמה המערכת המשפטית בעייתית מבפנים.
כדי לשרת את הציבור היא חייבת לפנות למבקר כדי לשתף אותו ואותנו בסיפורים המזעזעים, רק כדי לממש את הציטוט הידוע של שופט בית המשפט העליון בארה"ב, השופט לואיס ברנדייס, מ-1914: "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר".
האם שידלובסקי אור תחשוף לאור השמש ולאור המנורה את הסיפורים מסמרי השיער האלה?
eli@globes.co.il