שולמית אלוני כועסת. אין מילה טובה יותר לתאר את דרך ההסתכלות שלה עלינו, עליכם, עם סיום העשור הראשון של האלף השני, אחרי 60 וקצת שנות מדינה יהודית ודמוקרטית, ביטוי שאיך לא, מכעיס אותה מאוד.
כשאני מגיע אל ביתה בכפר שמריהו היא מסיימת לעבור על מאמר שכתבה אודות התעללות שוטרי מג"ב בשני פלסטינים לאחר שהפרקליטות הודיעה כי אין עילה להעמדה לדין מאחר והאלימות לא הייתה קשה מדי. כותרת המאמר "חוק כבוד האדם וחירותו, ליהודים בלבד".
בגילה, 81, אסור לכעוס יותר מדי, אבל זה לא הדבר היחידי שהיא עושה ואסור לה, למייסדת המצפון האזרחי, הפמיניסטית ונביאת זכויות האזרח במדינת ישראל, שעשתה מהפכות, בעטה במוסכמות והטריפה את דעתם של מקדשי הממסד והדת. "אסור לי לעשן, אבל אני גונבת קצת", היא מעידה בזמן שהיא מושיטה יד לחפיסה שלי בגינה הקסומה ורחבת הידיים שבחצר ביתה. "הגוף בוגד, אין מה לעשות נגד הזקנה. אהוד ברק שמע שבכל הזדמנות אני אומרת עליו ש'הוא האיש הכי מסוכן שיש פה', אז הוא הוציא הודעה שזקנתי מביישת את נעוריי. היה איזה כנס בסינמטק והודעתי שהוא צודק: אני זקנה, אני כבר לא משחקת טניס".
- כמה שנים את כבר בבית הזה, שהפך מוכר ומזוהה כל כך?
"57 שנה הצריף הזה עומד. הייתה לנו אפשרות לגור ברמת השרון, אבל אני לא רציתי שהילדים שלי יגורו במקום שבו שואלים למה להוא יש כזה ולהיא יש אחר. לחלק יש ולחלק אין. אז הגענו לפה. הכול היה בודד פה, גידלנו בוטנים. הכול היה שומם. היינו הראשונים פה. כשהתחילו להגיע העשירים, שמחתי לראות שלילדים שלי זה לא עושה שום דבר".
- איך את חיה עם הגנרלים שמנהלים פה את המדינה?
"למה כל גנרל היום הוא עשיר? כי נותנים לו לסחור בנשק. ברק הפך עשיר כי משרד הביטחון סידר לו להיות יועץ של כל החברות שאנחנו עובדים איתן בארצות הברית. בתקופת החונטה בארגנטינה, העיתונאי ג'קובו טימרמן הגיע לארץ כדי לספר מה קורה שם, ואנחנו מכרנו נשק לאותה חונטה בקנה מידה שלא יאומן. גם רבין הלך להרצות לקצינים של פינושה בצ'ילה. הם גומרים את התפקיד שלהם כאלופים, עם משכורות מהגבוהות בארץ, והולכים לסחור בנשק. בזאיר עזרנו למובוטו הנבלה להשמיד את העם שלו".
- אנחנו כבר הולכים בדרך תלולה של אלימות, גזענות ובערות.
"אנחנו חברה שאין לה תרבות. האלימות וגסות הרוח פה הם נוראיים. בצבא אין גאווה באלימות? כמה אנשים יוצאים מהצבא מאז האינתיפאדה הראשונה משוגעים לגמרי? זה הכול הכיבוש שמושרש פה בכל חלקה טובה. הכיבוש משחית מפני שמותר לגנוב את אדמתם, מותר להתעלל בהם ומותר לבוז להם. אותו ילד בן 14 שיוצא עם סכין יודע שמותר, הוא יודע מצוין מה קורה, הוא גם רוצה להתגונן. הם רואים את הצבא הכי טוב ומוסרי בעולם ומה הוא עושה. אם פעם היו מקללים, היום מכים. אם פעם היו מכים, היום דוקרים. אנשים צועקים כל הזמן - הגננת, המורה, ההורים, בכביש. זה חלק מהאלימות. לא לימדו אותם לדבר בשקט, להקשיב. נעשינו אלימים בצעקות ובדיבורים וגם במעשים. הגינויים שנשמעים לא שווים כלום. את הנורמה צריך ליצור, לא לדבר עליה".
- בכל בחירות יש את מי שמציגים כנקי כפיים וישר וזה כוחו הגדול - והפעם זו הייתה ציפי לבני.
"יש לא מעט דברים לזכותה. חברי הכנסת לא יודעים לשאול כמו שצריך, היא משפטנית והיא יודעת. הניסיון שלה גם עוזר. היא מכירה את השלטון, את המערכת. היא הייתה יכולה לנהל את הדברים טוב מאוד, היא לא הסתאבה. אם הכוח שלה פחות, זה בגלל השותפים שלה. מופז, אם במקום להילחם בה ולהשמיץ אותה היה הולך איתה - מעמדה היה יותר טוב. עצם היותה אישה זה חלק מההתנגדות של אנשים כמו מופז. אילו נהגו בה בהגינות היא טובה יותר מאלה שנמצאים שם".
- כלומר, בין ברק, ביבי ולבני את מעדיפה אותה.
"כן. את ברק בטח לא, כי הוא הכי מסוכן, וביבי לחוץ בצורה לא נורמלית. אתמול הוא אמר שהוא בעד ועדת חקירה לעופרת יצוקה, ברק אמר שהוא נגד, אז למחרת גם ביבי נגד. אותו דבר עם אלי ישי. טלפנתי אליו ואמרתי לו 'תזכור שאתה ראש הממשלה ולא אלי ישי בעניין גירוש העובדים הזרים'. ביבי נלחץ הרבה יותר מאשר הגברת. תראה כמה לחצים הפעילו עליה, על לבני, ואיך היא מדברת כאופוזיציה. זה נדיר. החברה שלנו רגילה לקומבינות, אז קשה לה איתה".
- למה לתפיסתך ברק הוא האדם הכי מסוכן פה?
"קודם כל בגלל האמביציות שלו והביטחון העצמי שלו. שנית, כי הוא רודף שררה. הוא לא ישקוט עד שהוא יהיה נפוליאון, עד שהוא יהיה רודן. הוא גאה במצביאות הצבאית שלו, בזה שהוא הרג ערבים. גם את סדאם חוסיין הוא רצה להרוג. כל התרגיל בצאלים היה כדי לתרגל את ההתנקשות, והוא היה בטוח שיתנו לו לעשות את זה, אבל רבין לא היה עושה את זה. בנוסף לכול, הוא חמדן. גדל בקיבוץ ורוצה להיות בקלאסה של עשירי העולם ושליטי העולם, אבל לא די בכסף וראווה, זה חייב לבוא עם כוח פוליטי. הוא הרי השאיר את המפלגה שלו עם חובות מפה ועד הודעה חדשה והלך לעשות מיליונים, עשה לביתו ולא תרם למפלגת העבודה".
הראיון המלא - במגזין "ליידי גלובס"