1. 450 מיליון דולר השקיעה סין בבניית האצטדיון האולימפי "קן הציפור" בבייג'ין. 80 אלף המקומות במבנה התמלאו בכל אחד מימי התחרויות של המשחקים האולימפיים בקיץ 2008. יוסיין בולט הוכיח שחוקי הטבע לא חלים עליו. הכל נראה ורוד באותם רגעים עבור מנהלי הפלא הארכיטקטוני הזה. ואז נגמרו המשחקים האולימפיים.
עם עלות אחזקה שנתית של 23 מיליון דולר, מנהלי האצטדיון שברו את הראש איך אפשר להשאיר אותו רווחי. אירועי ספורט גדולים הם לא הצליחו להביא לשם באופן קבוע, גם לא הופעות רוק וכנסים. הפיתרון אותו הגו: להפוך את האצטדיון למוזיאון ולפתוח אותו למבקרים. משהו שאולי יצליח לכסות את עלות האחזקה.
בחודשים הראשונים האצטדיון אמנם סחף כ-50 אלף מבקרים משלמים ביום, אלא שתוך זמן קצר הכמות הידרדרה לעשרת אלפים ביום. הסינים נתקעו עם בעיה שלא מעט מארגנים של אירועים גדולים חווים: המתקנים בהם הושקעו מיליארדים הופכים לפילים לבנים.
בימים האחרונים הגיע טוויסט חדש בעלילה. מנהלי האצטדיון החליטו להסב אותו לפארק שעשועי-שלג, כשאת השלג יספקו מדי יום באמצעות תותחים מלאכותיים. הסינים מעריכים שהפרויקט ימשוך 20 אלף מבקרים ביום, מה שיסדר להם הכנסה שבועית של כ-2.3 מיליון דולר.
לא הרחק משם נמצא עוד פיתרון זמני לפיל לבן בהתהוות: את "קוביית המים", המתחם האולימפי שבו שבר מייקל פלפס שמונה שיאי עולם, הפכו לפארק שעשועים שכולל חוף ים וגלים מלאכותיים.
2. כשמדינות רוצות לארח אירוע ספורט גדול, הן רואות בעיקר את התיירות שכרוכה בכך, את הפרסטיז' ואת האפשרות להיות במוקד העולם למשך כמה שבועות. מה שנשאר בצד לפעמים אלו דווקא השיקולים הכלכליים.
לאחרונה העריך מרטיניוס ואן שאלקוויק, שר התיירות של דרום אפריקה שתארח את המונדיאל בקיץ, שההכנסות הישירות של המדינה בעקבות הטורניר שייערך ביוני-יולי הקרובים יגיעו ל-7.5 מיליארד דולר. כסף גדול? לא ביחס להשקעה של 17.3 מיליארד דולר בתשתיות, אבל לפחות יהיו לכבישים, למסילות הרכבת ולשדות התעופה שימוש אמיתי בטווח הארוך. מה ששוב יישאר ללא שימוש אלו הם חמשת האצטדיונים החדשים שנבנים בדרום אפריקה בעלות של יותר ממיליארד וחצי דולר.
בדרום אפריקה מתחילים לחשוב על ההפסדים שייגרמו מתפעול האצטדיונים בימים שאחרי המונדיאל. האצטדיון בן 70 אלף המקומות שנבנה בעיר דרבן הוצע לקבוצת הראגבי המקומית, "השארקס". אלא שהקבוצה לא צריכה אותו - היא משחקת באצטדיון שמרוחק כמה מאות מטרים ומכיל 52 אלף מקומות (אצטדיון עליו יש לה הסכם חכירה ל-47 שנים). בדרבן בונים על שיפוץ אצטדיון הראגבי והאצטדיון החדש על מנת לארח את המשחקים האולימפיים ב-2024. "לא צריך להיות מדען טילים כדי להבין שהעיר הזאת ענייה מדי כדי לפנטז על הדברים האלו", התבטא הבעלים של "השארקס", בריאן ואן זיל.
גם בקייפטאון יש קבוצת ראגבי שלא מתכוונת לעזוב את האצטדיון שלה בשביל האצטדיון החדש שמוקם בעיר. לפרנץ בקנבאואר, ראש הוועדה המארגנת של מונדיאל 2006, היו דברים להגיד בנושא. "גם בקייפטאון וגם בדרבן טעו. הם היו צריכים להרחיב ולשפץ את אצטדיוני הראגבי שלהם, לא להכניס את עצמם לבורות כלכליים שאי אפשר יהיה לצאת מהם. אבל המחדלים האלו לא קשורים לדרום אפריקה, אלא ליבשת אפריקה כולה".
הכישלון הגדול מכולם הוא זה שצפוי בפורט אליזבת'. גם שם נבנה אצטדיון, דווקא באחת מהערים העניות ביותר בדרום אפריקה, שאין לה קבוצת ראגבי, אין לה קבוצת כדורגל, ואין לה שום דרך להכניס כסף ממפלצת הבטון בעלת 46 אלף המקומות שקמה שם בעלות של 260 מיליון דולר. "יש כאן עוני מחריד, ולכן הוצאות כאלו היו טיפשיות מההתחלה", אמר חבר המועצה המקומית, ג'רמי דייויס. "זו השקעה לא משתלמת שתשאיר אותנו ביד עם פיל לבן. ברור שאני שמח שדרום אפריקה מארחת את המונדיאל, אבל אני פשוט לא חושב שיש לה אפשרות כלכלית לעמוד בכך".
את דני ג'ורדן, מנכ"ל הוועדה המארגנת של מונדיאל 2010, כל הדברים האלו לא מטרידים. "אנשים שוכחים שהמונדיאל הזה נתן עבודה ל-415 אלף תושבים מקומיים, וייתן עבודה לאנשים נוספים בעתיד. אז אולי בכל זאת המונדיאל יתרום משהו למדינה הזאת".
3. אצטדיונים שהופכים לפילים לבנים הם צרה שלא רק בבלעדיות עבור מדינות בעייתיות כסין או דרום אפריקה. כשגרמניה החלה ב-1997 לבנות את הקמפיין לאירוח משחקי מונדיאל 2006, עיריית לייפציג ראתה בכך הזדמנות לשדרג את מתקן הכדורגל הרעוע שהיה בעיר.
ביולי 2000 הכריזה פיפ"א על גרמניה כמארחת הגביע העולמי. חצי שנה לאחר מכן, הגיעו ראשוני הדחפורים למתחם ה"צנטראלשטאדיון" במטרה להרוס אותו ולבנות במקומו אצטדיון מודרני של 44 אלף מקומות. העבודות הסתיימו ארבע שנים לאחר מכן, וב-2006 עיריית לייפציג אירחה בגאווה גדולה חמישה משחקים מהמונדיאל.
שנתיים בלבד עברו, ובעונת הכדורגל 2008/09 אירח האצטדיון מדי שבועיים ממוצע של 2,384 צופים למשחק. של הקבוצה המקומית, בליגה הרביעית בחשיבותה בגרמניה. "בלייפציג אין מועדון כדורגל בכיר, וידענו שיהיה קשה למצוא למגרש שימוש מתאים לאחר המונדיאל", אמר לפני כשנה גורם בעירייה לעיתון "לייפציגר פולקצייטונג". "מדובר במחדל גדול ובטיפשות שאנחנו משלמים עליה ועוד נשלם עליה".
אם היה משהו ששיכך קצת את הכאב בלייפציג, זה היה גביע הליגה הגרמני, שנערך ב"צנטראלשטאדיון" ב-2007 והיה אמור להתקיים בו באופן קבוע. אבל ב-2008 הטורניר הקדם-עונתי הקצר בוטל על-ידי ההתאחדות הגרמנית והאצטדיון ספג מכה נוספת. *