אם למרות ההבטחות לא פחדתם משדים ורוחות כל הלילה אחרי שצפיתם ב"פעילות על-טבעית", אחרי שתצפו ב"כוכב בהיר" מובטח לכם שלילותיכם יתמלאו בחלומות על אהבת אמת. ככה זה כשהעלילה עוסקת בסיפור האהבה בין המשורר ג'ון קיטס, מגדולי המשוררים בבריטניה, ובין השכנה שלו, פאני ברון.
השנה היא 1818, תקופה שבה האהבה נבלמה בפני אילוצים כמו הבדלי מעמדות, הבטחת פרנסה ושחפת. אבל בניגוד לכמה מהדרמות הרומנטיות-היסטוריות שכבר ראינו השנה (למשל: "הדוכסית", או "ויקטוריה הצעירה"), שמשתייכות לסוג המשמים אך הלא מזיק, "כוכב בהיר" מצליח לנסוק הרבה יותר גבוה.
בעוד הדרמות ההיסטוריות הלא מזיקות הן תלויות זמן - כך שללא הגינונים, האילוצים החברתיים והמלבושים של התקופה, ייתכן שלא היה כלל טעם ליצור אותן - "כוכב בהיר" הופך בזכות המגע המיוחד של ג'יין קמפיון לעל-זמני, בדומה ליצירתה הגדולה הקודמת, "הפסנתר".
המגע המיוחד הזה בא לידי ביטוי בהתעכבות על אלמנטים שוליים כביכול, כמו אחותה הג'ינג'ית של הגיבורה או החתול הביתי, שמלווים את הרומן הגדול ומורידים אותו אל קרקע המציאות. אפשר להבחין בכך מהרגע הראשון, בו נפתח הסרט בקלוז-אפ על מחט החודרת שוב ושוב דרך בד. פעילות פוצעת ומחזקת בו זמנית, בריאה ושינוי באמצעות עבודה עדינה ומוקפדת. זהו גם דימוי לקשר בין פאני וקיטס, וגם לאמנות עצמה, וליצירתה המכשפת של קמפיון.
קמפיון כתבה וביימה את הסרט לא כמו טרגדיה רומנטית עמוסת קלישאות, אלא כמו שירה: הדימויים שהיא מציגה חושניים ועשירים, ושומרים על יעילותם באמצעות הפעלת ריסון עצמי. והיא מקפידה לא לפספס אף תפר ביצירה - בהקפדתה לא לתת לרגש לעלות על גדותיו ולהפוך למוגזם, צעקני או מגוחך, קמפיון מבטיחה שהרומן שבלב הסרט יהיה באמת שובר לב.
שילוב בין פריימים צנועים ואינטימיים ועם זאת מרהיבי עין. "כוכב בהיר"
בשילוב בין פריימים צנועים ואינטימיים ועם זאת יפהפיים ומרהיבי עין, בקצב התקדמות מדוד של מעבר מהתאהבות לאהבה, מרצון למימוש ומזרות לקרבה. בהתייחסות להשפעת הקשר על הסביבה הקרובה של הזוג, בייצוג שווה של שני הצדדים - פאני, הצד האלמוני ברומן המפורסם, מקבלת את רוב זמן המסך ומוצגת כדמות שלמה ועגולה ולא כמוזה חסרת אישיות.
רגשות טהורים, בלתי מתווכים
מעבר לזה, יש גם ליהוק מושלם: בן וישאו הבריטי ("הבושם") ואבי קורניש האוסטרלית ("בחזרה לחזית") מקסימים כזוג, ומשכנעים לגמרי בתפקידיהם כמשורר המיוסר והנערה הדעתנית. פול שניידר מרגיז כראוי כשותפו הקנאי של קיטס, וקרי פוקס (שהתחילה אצל קמפיון בסרט "מלאך אצל שולחני") מעולה כמו תמיד בתפקיד אמה של פאני ברון, אם כי קצת מפחיד לראות איך הכוסית מ"חברים לרצח" הפכה למטרונית במטפחת ראש.
כוכב בהיר הוא כל מה ש-"500 ימים עם סאמר" לא יהיה לעולם. "500 ימים של סאמר" עוסק באשליית האהבה, כוכב בהיר עוסק באהבת אמת. "סאמר" שקוע בחוויית התאהבות ושברון לב שמתרחשת כולה בנפשו של צד אחד שלא פוגש בצד שני, "כוכב בהיר" לוכד את הקסם שנוצר כששני הצדדים חולקים את אותו הרגש. "סאמר" עוסק ברגשות המתווכים דרך מסך של סמלים תרבותיים, מדיה ויצירות אמנות. "כוכב בהיר" עוסק ברגשות טהורים, בלתי מתווכים, שקיומם מעורר השראה ליצירות אמנות.
האם זה מפני שהתסריטאים והבמאי של "500 ימים" הם גברים וקמפיון היא אישה? בא לי להגיד שכן, ולהציג אותה - יחד עם לון שרפיג - כדוגמה ליכולת הנשית הנעלה להעביר אינטימיות דרך המסך. אבל ראינו מספיק סרטים של נשים שלא השיגו את מה שקמפיון מצליחה להשיג, ולכן הסוד שלה הוא כנראה לא המין שלה אלא פשוט העובדה שהיא ממש טובה.
"כוכב בהיר". ארה"ב/אוסטרליה/צרפת 2009. 119 דקות. במאית: ג'יין קמפיון. שחקנים: אבי קורניש, בן וישאו, פול שניידר, קרי פוקס, אידי מרטין
רוצו ל:
"ברוכים הבאים לזומבילנד"
קומדיית זומבים כיפית במסורת "מת על המתים", עם שחקנים חמודים, הפתעות מהאייטיז וסיקוונס פתיחה מדליק.
עניין של טעם:
"קירות"
כל הכבוד על הניסיון לעשות ניקיטה בישראל, ועל סצנות אקשן מגניבות בתחנה המרכזית ובשירותים של מועדון תל-אביבי. חבל שלאורך רוב הסרט - כולל הסוף המבאס - זה לא עובד. נינט, אגב, מעולה.