גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

המועצה, שתקציבה השנתי עומד על 20 מיליון שקל, הוקמה ב-1960 כדי לספק שירותים מוניציפאליים לכ-9,000 תושבי הכפר משהד. ואולם התנהלות כושלת ואי-סדרים הביאו אותה למצב כספי קשה, ולכך שהיא אינה מסוגלת כיום לספק את השירותים שהיא אמונה על הספקתם.

מאות תיקי הוצאה לפועל נפתחו נגד המועצה ונידונו במסגרת תיק מאוחד, שסכומו 50 מיליון שקל. אלא שהמועצה לא עמדה בתשלום שהוטל מכוח תיק האיחוד (800 אלף שקל בחודש), ולבקשת נושיה הוא פוזר. פיזור התיק הביא להטלת עיקולים רבים על חשבונותיה ונכסיה, ובעקבות זאת נמנע משרד הפנים מלהזרים לה כספים, מה שהוביל לשיתוקה בפועל ולחוסר תפקוד מוחלט.

המועצה טענה כי חלק ניכר מחובות אליה אינו קיים או שהוא נמוך מהנטען, ולכן ראוי שבדיקת ההיקף המלא והמדויק של כלל החובות, התביעות והעיקולים כנגדה, תבוצע בידי נאמן שימנה בית המשפט. לדבריה, היא אינה מתקיימת כיום באופן גירעוני, אך בשל קשיי הנזילות וחובות העבר היא זקוקה להקפאת הליכים שתאפשר גיבוש הסדר נושים.

אמון הציבור

השופט עאטף עיילבוני ציין כי סעיף 39א לפקודת המועצות המקומיות (שמקביל לו מצוי בפקודת העיריות) מאפשר רק לנושה של רשות מקומית או לשר הפנים בהסכמת שר המשפטים לבקש הקפאת הליכים, ובלבד שתעמוד בדרישות תקנות החברות. "אין לפרש את תנאי הסף הכלולים בסעיף 39א כתנאים טכניים ופרוצדוראליים בלבד", קבע עיילבוני.

לדבריו, "השיקול איננו כלכלי גרידא. השיקול הכלכלי הינו חלק אחד בלבד בתצרף, המורכב משיקולים של אמון הציבור בשלטון וטובת הציבור, שיקולי מדיניות ומינהל תקין וכן שיקולי דמוקרטיה ובחירות מקומיות. מן הראוי ששיקולים אלה יופעלו על-ידי הגורמים המוסמכים והמופקדים על כך מקרב רשויות המדינה".

הוא תהה על פנייתה העצמאית של הרשות, בשעה שהיא ממתינה לתשובת שרי הפנים והמשפטים אליהם פנתה וכבר דנו בעניינה. (פש"ר 711/09).