מוזר? כן, אני מסכים. מה הקשר בין אמיל זולא ליכולת להיות מנהל טוב? אולי בכל זאת אשכנע אתכם שיש קשר כזה.
אחד מהאתגרים הגדולים של מערכת החינוך, וגם של המגזר העסקי, הוא הביקוש ההולך ויורד ללימודים אקדמיים בתחומי מדעי הרוח והמדעים המדויקים. כיתות הלימוד בחוגים כגון תנ"ך, ספרות, היסטוריה, פילוסופיה וגם מתמטיקה, פיסיקה וכימיה חסרות סטודנטים - בעוד אלה של ניהול, עריכת דין וראיית חשבון מלאות עד אפס מקום.
לא פעם יצא לי לשוחח עם צעירים השוקלים מה ללמוד באוניברסיטה. הם אומרים שהיו רוצים ללמוד ספרות או מתמטיקה, אבל חוששים מה הם יעשו עם זה בעתיד כי "אתם המנכ"לים רוצים רק בוגרי ניהול, רואי חשבון או עורכי דין ולפעמים גם מהנדסים".
האם זה מה שהמגזר העסקי מצפה כהכשרה מיטבית של המשאב האנושי העתידי? בוודאי שאין לי דבר נגד לימודי ניהול - אחרי הכול עשיתי תואר שני בניהול תעשייתי בטכניון. אך למגזר העסקי חובה שתהיה אמירה בנושא הזה. המסרים שהמגזר מעביר, בין ביודעין ובין שלא, משפיעים על מה סטודנטים בוחרים ללמוד, ובעקיפין אפילו על מה שלומדים תלמידים בתיכון.
קיום לימודי המדעים והמחקר הלא-שימושי הנובע מהם, חשובים לנו, כי ללא זה, לא יהיה גם מחקר שימושי ופיתוחים מעשיים שישמשו את התעשייה שלנו.
הקיום של מדעי הרוח, הלימודים ה"לא-מעשיים" כביכול, לצד המדעים ו"הלימודים המעשיים" - גם הוא קריטי להכשרת העובד והמנהל העתידי, קודם כל כאדם ערכי וחושב. יש לא מעט מחקרים המראים שרמת היצירתיות של אלה המסוגלים לשלב לימודים מתחומים שונים, גבוהה מאלה שמתמקדים בתחום אחד בלבד.
בארה"ב מקובלת מאוד תפיסת ה-liberal arts, שלפיה לפחות לתואר הראשון על הסטודנט ללמוד בעיקר כדי להרחיב את אופקיו. גם חברת הייעוץ מקינזי, הנחשבת למקום העבודה הנחשק ביותר בארה"ב, קולטת מועמדים ללא קשר למקצוע שאותו למדו. הדגש העיקרי במיון מועמדים הוא על פי הגישה שלהם כבני אדם ועל-פי יכולת החשיבה והניתוח שלהם. את התכונות האלה, מקינזי מאמינה שניתן ללמוד במגוון רחב של תחומים.
לאחר שנים שבהן אני עוסק בניהול בהן ראיתי את המשימה המרכזית שלי בתרומה לצמיחת המנהלים שהיו באחריותי, הגעתי להפנמה יתרה של כמה תובנות שאין לי עליהן זכות יוצרים:
1. המנהל איננו טכנוקרט יעיל שיודע לתת את ההנחיות והפתרונות היעילים ביותר.
המנהל המצליח הוא קודם כל אדם, שתחת הנחייתו ועבורו, אלה שבאחריותו ירצו לתת את המיטב. המנהל חייב להיות אדם ערכי ורחב אופקים שמסוגל להבין מגוון רחב של תחומים וגם לדעת לשוחח עליהם.
2. תפקיד החינוך בכלל והאקדמי בפרט, הוא קודם כל ללמד את התלמיד לחשוב, ללמוד לבד דברים חדשים ולהתמודד עם מצבים שלא הכיר.
בעולם של המאה ה-21, הידע המעשי בכל מקרה מתיישן במהירות. על העובד להיות מסוגל ללמוד ולהתעדכן בעצמו כל הזמן.
איני חושב שבלימודי תואר ראשון סטודנט צריך ללמוד בהכרח מקצועות מעשיים כגון פרסום ויחסי-ציבור, אם זה בא על חשבון מכסת השעות בה יכול היה ללמוד דברים "חסרי ערך מעשי" כביכול, שהיו יכולים לעשותו לאדם משכיל וחושב יותר.
קיים לחץ מתמיד על מנהלי המוסדות האקדמיים להכניס יותר "לימודים מעשיים" בתואר הראשון כדי להכשיר את הבוגרים "לחיים האמיתיים" ובעיקר כדי לעשות את הלימודים לאטרקטיביים יותר עבור סטודנטים פוטנציאליים. המגמה הולכת ומחריפה עם התגברות התחרות בין המוסדות האקדמיים.
חובתנו כמנהלים להעביר את המסר, גם לצעירים בתחילת דרכם וגם לאוניברסיטאות ולמכללות, מה אנחנו מצפים מבוגרים וממועמדים לעבודה אצלנו. להוציא מספר תפקידים מוגדר בחברות, בהם נדרשת הכשרה מקצועית ספציפית כגון הנדסה, רפואה או משפטים, אין שום סיבה שתנאי קדם לקבלה לתפקידים רבים אחרים יגביל שלא לצורך בוגרי תחומים מסוימים.
חובתנו כאנשי עסקים להשפיע שהחינוך הבסיסי ללימודי התואר הראשון יתמקד בהקניית ערכים, השכלה רחבה ויכולת חשיבה וניתוח, כאשר הצד המעשי יושלם בתואר שני או בקורס חוץ-אקדמי או במקום העבודה.
חובתנו כמנהלים להבהיר שאנו מאמינים שהמנהל המצליח הוא קודם כל אדם.
הכותב הוא מנכ"ל סלקום, נשיא אגודת הידידים של אוניברסיטת תל-אביב, וחבר מנהיגות ועידת ישראל לעסקים 2009