כשמדברים על דילמות תקציב בכדורסל הישראלי, אחת הנקודות היותר מעניינות היא לראות כמה מעט כסף (באופן יחסי) חסר לקבוצה כדי להתמודד באופן רציני על אליפות.
נחזור לרגע לעונת 2007/08. במחזור ה-16 של אותה עונה הגיעה הפועל חולון להיכל נוקיה. ברבע הראשון חגג אסטבן באטיסטה על הגבוהים של חולון. החגיגה נגמרה כשנכנס למגרש הזר החדש של הפועל, הסנטר אלטון בראון. חולון הפסידה את המשחק, אבל העונה ההיא נגמרה באליפות היסטורית.
שנתיים אחרי, גלבוע/גליל נמצאת בדיוק בנקודה בה עמד מיקי דורסמן המאמן/בעלים של חולון באותה עונה. שבעה מחזורים בתוך העונה ויש תחושה אמיתית שהסגל שנבנה בקבוצה של קטש יכול לקחת אליפות ממכבי ת"א. בתנאי שתישלח יד ארוכה לכיס ותביא שחקן פנים ברמה גבוהה. שחקן שישלוט ברחבה בשני צידי המגרש, בדיוק כמו שהיה בראון בחולון. עניין של 150 אלף דולר.
לגלבוע/גליל היה שחקן זר, טוני גפני, שהגיע באיחור ממחנות ה-NBA ונפצע עוד לפני שהספיק לקרוע זוג נעליים. את הכסף שהתפנה הם בחרו להשקיע דווקא בגל מקל. על פניו החלטה מעוררת מחלוקת, מאחר שגליל כבר עמוסה בגארדים נמוכים וזריזים. אלא שדווקא בהחלטה הזאת הראה קטש שהוא מכוון הרבה יותר גבוה מפיינל-פור: עם כל הכבוד לגוני יזרעאלי, יבזורי וגורדון (הגארדים הישראלים של גליל), כדי לקחת תואר הוא צריך ישראלי בכיר נוסף - בדיוק כמו בהפועל חולון ההיא - גם אם הוא מגיע לקו אחורי עמוס.
כמו בכל עונה, גורל האליפות תלוי קודם כל במכבי ת"א ועד מאי הרבה מים יעברו בירקון ולא מעט שחקני חיזוק בנתב"ג. אבל אם חיים אוחיון ישאל את גוני יזרעאלי ואבישי גורדון שזכו לפני שנתיים באליפות עם הפועל חולון, הם יספרו לו עד כמה הוא קרוב לדבר האמיתי. בדיוק כמו בקבוצת האליפות של 2008, גם בגלבוע/גליל יש קבוצה מחוברת עם סגל ישראלי רחב, שרצה לא פחות מהר ממכבי. האקס פקטור של חולון היה פי ג'יי טאקר. בגלבוע/גליל זהו ג'רמי פארגו. חסרה לו רק החתיכה האחרונה בפאזל.
עכשיו רק צריך לראות כמה שווה הקריצה של אוחיון לרענן כץ (RK על החולצות של גליל). אם אוחיון ישכנע את החבר ממיאמי, שעבור 150 אלף דולר יש סיכוי טוב שהוא סוגר לו איזה חשבון טרי ומאוד מעיק, העונה הזאת יכולה להסתיים הרבה פחות צפוי ממה שכולם חושבים.