מהבחינה הטכנית הפשוטה, הסיפור של
אליוט ברוידי נכנס לקטגוריה של סעיף בשם Key Man, או איש מפתח, שמאפשר הפעלה במקרה של אירוע מסוים כגון אסון או אישום פלילי שפוגע באחד מאנשי המפתח בקרן, מה שאכן אירע במקרה הנוכחי.
הפרוצדורה המובנית בהסכמים בין החברה המנהלת של הקרן לבין המשקיעים מאפשרת במקרה כזה להפסיק השקעות חדשות, להחליט על המשך חיי הקרן או אף לפרק את הקרן לגמרי. במקרה הנוכחי, תידרש מרקסטון לעצור את כל ההשקעות החדשות למשך החודשים הקרובים, עד להצבעה של המשקיעים בנושא שתהיה בעוד חצי שנה לכל היותר.
"זה תהליך מאוד ברור שמלווה את המשקיעים בכל קרן", אומר בשיחה עם "גלובס" חואן דלגדו, המנהל האחראי על איזור אירופה (הכולל את ישראל) של חברת המילטון-ליין, המייעצת לגבי ניהול ההשקעות לחלק גדול מהמשקיעים המוסדיים הבולטים בעולם ובכללן קרן הפנסיה של מדינת ניו יורק.
זכות קיום
כדי שמרקסטון תוכל להמשיך ולבצע השקעות חדשות דרוש לקרן אישור של שני שליש מהמשקיעים הקיימים בהצבעה. יתרה מכך, הקרן צריכה לשכנע את המוסדיים האמריקנים כי יש לה זכות קיום, מכיוון שאם 80% מהם אינם מעוניינים כי הקרן תמשיך לפעול, היא תפורק.
מעבר לכך, אמנם המינוי של דני גילרמן נראה מרשים למדי, אך ללא אישור של המשקיעים, המינוי הזה לא יצא לפועל. עם זאת, במרקסטון יכולים לבצע השקעות המשך בחברות הפורטפוליו, כגון להשקיע עוד כסף בנטפים, או למכור חלק למשל מפסגות. "לחברות הישראליות בפורטפוליו אין מה לדאוג", אומר דלגדו.
המליטון ליין היא חלק מהסיפור במקרה זה מאחר והיא החברה שיעצה למדינת ניו יורק להשקיע במרקסטון. "אנחנו די בהלם מזה", אומר דלגדו, "אני חושב שכולם מבינים שזה פשע נקודתי של אדם ספציפי. בכל מקרה אלו חדשות רעות לפרייווט אקוויטי. אף תעשיה לא רוצה לסבול מכזו התנהגות".