"לא ידעת היכן לחפש, ולכן פספסת את כל מה שהיה חשוב", אמר פעם הבלש הספרותי שרלוק הולמס לקולגה פחות מוצלח במהלך חקירה. הולמס ציפה מחברו לפתור את התעלומה שבפניהם, כראוי לבלש מדופלם, אך עמיתו איכזב. דרישה דומה ל"בלשות עילית" מציבות היום החברות המדשדשות במשק העולמי ל
מבקרי הפנים בעקבות מעשי מירמה ומעילות שבוצעו בהן.
השאלה מה היקף אחריותם בפועל של מבקרי הפנים היא שאלה של פרשנות, ומשכך - ובאין מפריע - גברה בשנים האחרונות הדרישה, כי במקום להיות "כלב שמירה" פסיבי, יהפכו ל"כלב ציד" שנמצא במרדף תמידי אחר "המועל הפוטנציאלי" בחברה.
באווירת העליהום של המשבר ולאחר שנחשפו פרשיות מעילה בסכומי עתק בעולם, מגמה זו הלכה וצברה תאוצה. כולם חיפשו את מי להאשים, מצאו קורבן, והפנו אצבע מאשימה אל רואי החשבון ומבקרי הפנים שלהם.
פיל טארלינג, סגן נשיא לשכת המבקרים העולמית, שהגיע לביקור ראשון בארץ - כדי להרצות בהשתלמות יוצאת דופן שיזמה לשכת רואי החשבון, בשיתוף-פעולה עם ה-IIA, להכשרת בעלי מקצוע לעריכת סקרי הבטחת איכות במערך הביקורת הפנימית - נדהם לגלות עד כמה הגישה הזו חלחלה עמוק-עמוק גם אל תודעת מבקרי הפנים בישראל. "מבקרי פנים אינם שוטרים, ותפקידם בחברה אינו לרוץ אחרי אנשים, לעצור ולחקור אותם, ולהגיש נגדם כתבי אישום. ממש לא", כך טארלינג בריאיון בלעדי ל"גלובס". "משימתם היא להיות השומר של מה שקורה בחברה, לבחון את מערכות הביקורת, להיות מסוגל לזהות היכן עלול להתרחש כשל, ולבנות על זה את המלצותיהם. ואז, אם מתבצע מעשה מירמה - להבטיח שהחברה לומדת מהשגיאה שלה. כי לעתים קרובות מדי, לא תאמינו עד כמה, קורה מחדל בחברה ולאחר שישה חודשים עדיין קיימת אותה פירצה במערכת הביקורת, ואת מה שעשה המועל ניתן לעשות שוב".
האדם פגום מיסודו
טארלינג, בריטי חייכן ונעים הליכות, יודע על מה הוא מדבר כשהוא אומר שמבקר פנים הוא לא חוקר ולא שוטר; ולו רק בגלל שמילא את התפקידים האלה בעברו. טרם הכשרתו כמבקר פנים, עבד טארלינג כחוקר מעשי מירמה במחלקת חקירת הפשע המאורגן בבריטניה.
טארלינג: "עבדתי שם 8 שנים. אחת החקירות המשמעותיות שלי היתה חקירה נגד ה-IRA, לאחר שזו חלבה טונות של כסף מהממשלה תקופה ארוכה. זו לא היתה חקירה קלה לביצוע. מניסיוני, אני אומר שאין דרך שבה ניתן למנוע מירמה מראש. כי כל מה שבכירי החברה יכולים לחשוב עליו כדי למנוע ממני למעול, אני, הזומם למעול, יכול לחשוב על דרך אחרת לעקוף את המערכת. וזאת בעיה".
לדברי טארלינג, הפוקוס של מבקרי הפנים הישראלים שגוי מיסודו. "הדגש בישראל הוא על לשים קץ לשחיתות. מיגור השחיתות זה דבר טוב, אבל זה לא המהות של ביקורת הפנים. מבקר פנים צריך לכונן מערכות טובות כדי שהשחיתות תהיה כמעט בלתי אפשרית. מה שמבקר פנים, שממלא את תפקידו נאמנה, יכול לנסות לעשות זה לצמצם סיכונים. לא חשוב כמה מנגנוני ביקורת מכניסים למערכת, בסופו של דבר תקינותה תלויה בבני אדם, והאדם הוא פגום מיסודו. הבחור שאמור להסתכל על מסך הבטיחות עלול פתאום להתמקד בזוג רגליים של צעירה יפהפייה שעוברת, או משהו כזה, ו'אופס' יכולה לקרות מעילה. פגמים אנושיים כאלה תמיד היו ותמיד יהיו".
חרף התנגדותו הפנימית של טארלינג לתפקיד השיטור שמנסים להדביק למבקרי הפנים, הוא מתגלה כמבקר פנים חשדן וחקרן במיוחד. נדמה שאינו יכול להתנער מדמות עובד הציבור, החוקר המנוסה, שמריחה מעילות מרחוק. עם זאת, ועל אף שברזומה שלו יש חקירות ענק נגד בכירים בעולם העסקי ואף בממשל הבריטי, הוא נותן דוגמאות פשוטות ויום-יומיות לכשל האנושי שיספק לנו תרמיות עד אין סוף.
טארלינג: "כמה פעמים מזהירים אנשים מפני תרמיות נפוצות, ואומרים להם 'אתה לא תקבל אימייל מהבנק שלך, שמבקש ממך את שם המשתמש או את קוד הבטיחות שלך בבנק', וכמה פעמים אנשים מקבלים אימייל כזה ושולחים תשובה בחזרה. המון אנשים עושים את זה. ומה עם 'העוקץ הניגרי', שבו מישהו אומר: 'יש לי 5 מיליון דולר שמצאתי בבנק, ואני רוצה לשלוח לך אותם, רק תן לי את פרטי החשבון שלך'. אנשים נותנים פרטים כל הזמן. כולם אמרו להם שלא ייצא להם מזה כלום, אבל הם נותנים. וזה מה שאני אומר: אף פעם לא ניתן יהיה לשים קץ למירמה. מה שכן ניתן לעשות זה לצמצם את הסיכונים של החברה".
המנכ"ל כמודל לחיקוי
טארלינג, בשל ניסיונו הרב, נמצא בפוזיציה שבה הוא יכול לתת עצות למבקרי פנים צעירים. ברקורד שלו יש כמה שנות ביקורת פנים במשרדי הבריאות והרווחה החברתית בבריטניה, וניהול ביקורת הפנים בבית-חולים גדול. כשנמאס לו להיות עובד ציבור, יצא לשוק החופשי וניהל צוות של 24 מבקרים פנימיים בחברת ביקורת פנים פרטית, שערכה ביקורות ל-30 גופים גדולים במשק. כשעזב, כבר היה מקצוען מבוקש בשוק הפרטי, וממגוון ההצעות שקיבל בחר להצטרף לחברת RSM, בנטלי-ג'ניסון, המעסיקה כ-1,000 עובדים, 40% מהם בביקורות פנים, ומספקת שירותי ביקורת לכ-550 גופים במגזר הציבורי, משרדי ממשלה, אוניברסיטאות, בתי-חולים, קולג'ים, בנוסף לשירותים לחברות מסחריות. טארלינג עומד בראש הפירמידה כשותף לניהול סיכונים בינלאומיים.
המלצותיו למבקרים הפנימיים בישראל, ובכלל, חוסות כולן תחת העיקרון: Keep it simple. "מבקרים פנימיים צריכים לעשות דבר אחד - לכונן סביבה אתית הולמת בחברה, שבה הבוס קובע את הטון ישר מההתחלה", הוא פוסק.
נשמע פשוט, אבל לא בטוח שכל המנכ"לים יסכימו לכל מה שטארלינג אומר. "לא ייתכן שמנהל יגיע בהליקופטר או במכונית מפוארת לעבודה, ייכנס בשעה עשר בבוקר ויילך הביתה בשלוש, או יצא בצהריים לארוחה של 5 שעות. הוא הבוס, הוא קובע את הסטנדרטים. הוכח פעם אחר פעם, שבוס שאינו מתנהג כמו שצריך, הדרגים הנמוכים יותר בחברה מרגישים שגם הם יכולים להתנהג לא כיאות. הם לא מרגישים מחויבות לתקנות ולכללים, וזה מתחיל בצמרת. עבודת המבקר מתחילה בכינון רקע אתי שיגרום להנהלה להיות מודל לחיקוי, כדי למנוע קרקע פורייה לכשלים ולמעילות".
פעם, אומר טארלינג, המנכ"לים היו מחוץ לתחום של ביקורת הפנים. היום, חייבים לגרום להם להבין שהם נושאים באחריות ונתונים לביקורת. "אם כמבקר פנים יש לך את הפונקציות המתאימות בארגון, שלפיהן אנשים נושאים באחריות למעשיהם, אז תגלו שההזדמנות לביצוע מעשי מירמה פחותה בהרבה.
אין יותר פרות קדושות
לדברי טארלינג, הכול מתחיל בדרגים הגבוהים ובפוליטיקה. "בבריטניה היה המקרה הקלאסי של חברי פרלמנט שניהלו חשבון ההוצאות שיצא מכלל שליטה. לא היו להם בלמים. הם פשוט הגישו את חשבון ההוצאות, וקיבלו את הכסף. לא היו שום מנגנוני ביקורת. חברי הפרלמנט והלורדים תמיד נהנו ממעמד של 'מעל הכול', וביקורת הפנים נטתה לבדוק את ההליכים המנהליים ולא את מעשי חברי הפרלמנט. כל זה השתנה עכשיו, והלקח שנלמד מהפרשה הוא, שצריך לבדוק יותר בזהירות גם דברים שקורים בדרגים הגבוהים".
באותו אופן צריך לנהוג, כך טארלינג, ביחס למנכ"לים. אין יותר פרות קדושות. "בהרבה חברות המנכ"ל מעולם לא עבר ביקורת. כשהייתי עובד ציבור אחת הביקורות הראשונות שעשיתי היתה לעובדי ציבור בכירים מאוד. נתנו לי לנהל את הביקורת הזו כי איש לא ידע מה זה אומר. החלטתי שאני הולך לגלות איך הפקיד הבכיר מבטיח שהכול מתבצע באופן שבו הוא רוצה שזה יתבצע. הבוסים שלי נחרדו, אבל עשינו את זה, ובסוף עובדי הציבור הבכירים העריכו את הפעולה. וזה מה שצריך לזכור מבקר פנימי: אתה יכול וצריך לערוך ביקורות ברמה גבוהה, כדי לשכנע בכירים שאיש לא נהנה ממעמד מקודש, ושלאיש אין פטור מביקורת. אם תעשה זאת, תשכנע הרבה אנשים שהם יכולים להתריע על מה שקורה".
* אם היית צריך לתת עצה אחת למבקרי הפנים בישראל, במה היית בוחר?
"שהדרך הטובה ביותר לערוך ביקורת פנים היא להסתכל על המערכת כולה, בגלל שבמערכת הזאת יש דרכים למנוע מדברים לקרות, ולא לבלות את הזמן שלך במרדף אחרי אנשים. צריך למנוע מהם לעשות בעיות מלכתחילה".
עוד תופעה שהבחין בה טארלינג בישראל היא שמרבית המבקרים הפנימיים הם רואי חשבון בהכשרתם. טארלינג סבור כי זה לא רצוי. "חשוב להדגיש כי קיימים שני מקצועות נפרדים. רואה חשבון זה מקצוע אחד, ומבקר פנים זה מקצוע אחר, ואף שאתה יכול להיות רואה חשבון ולעבור לביקורת פנים, מדובר בתפקידים שונים לגמרי".
* האם כל רואה חשבון יכול להיות גם מבקר פנים?
"ממש לא. הרבה רואי חשבון טובים בנתונים פיננסיים, אבל ביקורת פנים עוסקת יותר במערכות פנימיות. אני מכיר הרבה רואי חשבון בבריטניה שלעולם לא הייתי מפקיד בידיהם את ביקורת הפנים. מצד שני, מרבית רואי החשבון היו אומרים שהם לעולם לא היו מפקידים בידיי ביקורת פיננסית. אני לא אוהב מספרים, מעולם לא הייתי רואה חשבון, ואני גם לא רוצה להיות. עם כל הרצון הטוב, רק מספר קטן מאוד-מאוד של מוסדות ללימוד ראיית חשבון בעולם מעניקים לסטודנטים שלהם הכשרה מלאה להיות מבקר פנים. לכן, לא הייתי סומך על כל רואה חשבון שיעשה כראוי את התפקיד הזה".
"כוכבי הרוק החדשים"
לפני שנתיים אמר אחד מבכירי המשק בארה"ב בראיון לעיתון עסקים בארה"ב, כי "מבקרי הפנים הם כוכבי הרוק החדשים". הכתבה התייחסה לעלייה בשכר מבקרי הפנים בארה"ב. ככל שמבקרי פנים איכותיים הפכו לנדירים יותר, כך עלה שכרם, עד שהפך למושא קנאתם של לא מעט בכירים במשק האמריקני.
לדברי טארלינג, המצב בבריטניה דומה, למעט השכר, שאצלם יותר דומה לשכרו של מפיק מופע הרוק ולא של הכוכב עצמו. "פעם היתה תפיסה כללית, גם בבריטניה ובארה"ב, שאומרת 'אם הבנאדם לא הצליח לקבל הסמכה בראיית חשבון, שימו אותו בביקורת פנים'. היום כבר לא מעיזים להגיד דבר כזה, כי כולם זקוקים לאנשים איכותיים שיעשו את הביקורת".
והאנשים האיכותיים הללו, כך מסתבר, לא זמינים היום בהתאם לביקושים. "בבריטניה קשה מאוד להשיג מבקרי פנים כי כמעט אף אחד לא שש לעבור את ההכשרה לתפקיד. יש 11 בחינות שנפרסות בדרך-כלל על פני 3 שנים. אז צריך למצוא אנשים שמעוניינים לעבור הכשרה כזו, או שצריך לשלם שכר גבוה מאוד לאנשים שכבר הוסמכו".
* מה גרם לביקוש ההולך וגובר למבקרי פנים מסוג חדש?
"נטל העבודה בחברות גדל, כי מנהלים נדרשו משלב מסוים להתחיל לעשות ניהול סיכונים. ניהול סיכונים תמיד היה קיים, אבל הדרישות בנושא זה גברו. בנוסף, בשל קצב העסקים כיום, סוגי הפעילויות השונים, מבקרי פנים נדרשים לדעת הרבה יותר מבעבר, והם נתונים בלחץ רב יותר לספק את הסחורה".
מחסור במבקרי פנים
לדברי טארלינג, מ-2002 חל גידול חד במספר מבקרי הפנים הרשומים במכון מבקרי הפנים בעולם. ב-2002 מנה המכון 70 אלף מבקרים, וכיום הוא מונה 173 אלף, כמעט פי 2.5. "למרות זאת, יש חוסר במבקרים פנימיים. האתגר שעמד בפני המכון זמן רב היה הכישורים של מבקרי הפנים. חלק ניכר מתפקידו של המבקר הוא להקשיב לאנשים, ואנשים מתקשים להקשיב לאחרים. הם אוהבים להתפרץ לדבריהם.
"מהות הביקורת הפנימית היא שצריך להיות לך מוח חוקר. אתה צריך להיות מסוגל להבין במהירות מבנים מורכבים מאוד, לצבור ידע מסוים על הפעילות העסקית, עבור איזה סוג של חברה או ארגון אתה עובד, מה היעדים שלה. תפקידך להעריך את מערכות המשטר התאגידי והפיקוח בארגון, לנסות ולקדם אותן, לסייע לארגון להשיג את יעדיו, כך שאתה זקוק לכמות רצינית של ידע. היעדר אנשי מקצוע רבים כאלה גורם לעלייה בשכר מבקרי הפנים בעולם".
* נחזור ל"כוכבי הרוק החדשים", מה הבדלי השכר בין מבקרי הפנים בבריטניה לקולגות בארה"ב?
"בריטניה מפגרת אחרי ארה"ב כל הזמן במונחי שכר. בארה"ב, בחברה בינונית, מבקר פנים יקבל 250-300 אלף דולר בשנה, כמשכורת בסיסית. בבריטניה, השכר של מנהל ביקורת פנים בחברות בינוניות יהיה 70-75 אלף ליש"ט, כמחצית משכר המקבילים להם בארה"ב".
השתתף בהכנת הכתבה: עמי ברנד