אמש (ב') אישרה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את חוק מאגר המידע הביומטרי. החוק שאושר הוא מעין פשרה בין הכוונה המקורית של יוזמי החוק לבין ההתנגדות העזה שהוא עורר. ההצעה המקורית היתה לחייב כל תושב למסור מידע ביומטרי, הכולל טביעות אצבע וצילומי תווי הפנים, למאגר לאומי, וזאת בין היתר על מנת להקשות על זיוף תעודות זהות ודרכונים ולסייע בפיענוח מקרי פשע.
מידע ביומטרי הוא מידע על מאפיין אנושי פיזיולוגי ייחודי, הניתן למדידה ממוחשבת. במרבית מדינות המערב, השומרות על הגנת הפרטיות, לא הוקם מעולם מאגר לאומי מחייב השומר נתונים כאלה על כל אזרח.
הפשרה שעברה כחוק היא לא יותר מדחייה של מימוש הכוונה המקורית. דחייה של שנתיים תאפשר למדינה להקים מאגר ביומטרי חלקי, בלי לכפות על כל אזרח את מסירת המידע, וזאת כדי לאפשר למדינה לבחון את יישום הפרויקט. בין היתר תיבחן בתקופה הזו התרומה של המאגר לפענוח פשעים וגם היכולת של המדינה למנוע את זליגת המידע לגורמים לא מורשים ואף פליליים.
אמנם בתקופת הדחייה לא תוכל המדינה לכפות על האזרחים את מסירת המידע, אולם הניסיון המצטבר בתחום מסירת המידע והגנת הפרטיות מלמד כי רוב רובם של האזרחים אינם מודעים לחשיבות הנושא של הגנת הפרטיות - ומעדיפים למסור ולהסגיר פרטים רבים על עצמם בתמורה זעומה.
כך, למשל, נוהגים אנשים למסור באינטרנט מידע רב ורגיש על פרטיותם בתמורה לחברות במועדון, גלישה באתרים בחינם או בתמורה להנחות או קופונים והבטחות למידע בעתיד.
אמנם בחוק החדש אין חובה למסור את המידע, אולם אדם שלא ימסור אותו לא יקבל את הצ'ופר של תעודת זהות או דרכון חכם.
כמובן שהחוק והמדינה מנסים להבטיח כי המאגר לא ידלוף ולא יימסר לגורמים לא מורשים, אולם הניסיון מלמד גם כאן כי בסופו של דבר כל המידע יכול להגיע לידיים פרטיות.
גלולת הרגעה זמנית
משעשעת במיוחד היא ההבטחה כי אם בתום 4 שנים יוחלט שלא לממש את החוק, יימחק המאגר הביומטרי כולו. קשה להניח כי ניתן יהיה למחוק ולהעלים מידע שכבר קיים ועמלו על איסופו במשך שנים. סביר יותר להניח כי עצם התחלת הניסוי ואיסוף המידע, יחד עם הקמת רשות מיוחדת במשרד הפנים שתעסוק במאגר, מבטיחים את המשך קיומו של המאגר הביומטרי והפיכתו למחייב.
לכן, הפשרה שהושגה אתמול היא לא יותר מגלולת הרגעה זמנית, שנועדה להחליש את ההתנגדות שהתעוררה. אם אכן מדובר היה בניסוי, היה נכון להגדיר מראש מהי הצלחה ומהו כישלון של אותו ניסוי. כאן אין מדובר באמת בניסוי אלא בהחדרה הדרגתית של מגמה בלתי נמנעת.
הפרטיות בישראל, כמו בעולם כולו, נמצאת תחת מתקפה חסרת תקדים של טכנולוגיית המידע. המאגר הביומטרי הוא רק היבט אחד של הפרטיות הנעלמת. באיזון הרגיש בין ביטחון המדינה ומאבק בפשיעה לבין הגנת הפרטיות, הפסידה הפרטיות מזמן את מעמדה. החוק הביומטרי הוא צעד נוסף לעולם ללא פרטיות.
הכותב הוא עו"ד מומחה לדיני מחשבים והגנת הפרטיות ויו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה של לשכת עורכי הדין