ואם זה היה הבן שלך?"ואם זה היה הבן שלך?" זהו אחד המשפטים בעלי הנפוצים בשיח הישראלי מאז חטיפתו של גלעד שליט, לפני כשלוש וחצי שנים. בכל כתבה בנושא באתרי האינטרנט שעוסקת בנושא הכאוב, אפשר למצוא בין הטוקבקים את המשפט הזה בווריאציות שונות, כתשובה לאלה המסתייגים מהסכמה לעסקה בכל מחיר. המשפט הזה לבדו אמור למחוק כל התנגדות לעסקה, שכן מרבית האנשים וודאי היו מוכנים לשלם כל מחיר עבור הבן שלהם.
אבל אם נעצור לרגע ונתבונן לעומק במשפט הזה, נבין שהנחת היסוד שלו בעייתית: המשפט קורא לאנשים להחשיב את גלעד שליט כבן שלהם, ורק אז לקבל את ההחלטה ביחס לסוגיית המחיר הראוי. האם זה סביר? נניח, לצורך העניין, כי בן של שופט מואשם בתקיפה ומוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט. האם יהיה זה סביר למנות לשופט במשפט דווקא את אביו?
משפחת שליט אינה יכולה, וגם אינה צריכה, לנתק עצמה מהזווית האישית שלה על הפרשה, שגורמת לה לתמוך בעסקה בכל מחיר. מאידך, גם חלק ממשפחות קורבנות הטרור אינן יכולות או צריכות לנתק עצמן מההסתכלות האישית ההפוכה שלהן על העניין, כשהן מתנגדות לשחרור המחבלים שהרסו את חייהן.
רובו הגדול של הציבור במדינת ישראל אינו משתייך לאחת משתי קבוצות אלו. הציבור בישראל אמור לשקול בצורה רצינית את המעלות והחסרונות של האופציות השונות ולהגיע למסקנה אובייקטיבית של מה ראוי לעשות. אך האם זה באמת קורה?
העלאת הטיעון של "ואם זה היה הבן שלך?" והשימוש הנרחב בו מעידים שהתשובה לכך היא שלילית. ברגע שאנשים מחשיבים את גלעד שליט כבן שלהם, הם מעמיסים על עצמם את אותם אינטרסים אישיים שיש למשפחת שליט ביחס לעסקה, וכעת כבר לא משנה שום טיעון מוסרי או פרקטי. נכון שכמו בכל דילמה מוסרית בחיים, גם כאן ישנם טיעונים בעד ונגד. אולם כשיש לאדם אינטרס אישי ביחס לקבלת החלטה, ההחלטה מתקבלת מראש, וכל מערכת הטיעונים שלו תגויס רק כדי להצדיק את ההחלטה מוטת האינטרסים שלו. הוא איבד את היכולת שלו להכריע בדילמה בצורה אובייקטיבית.
ברגע שהענקנו לעצמו את האינטרס האישי ביחס לדילמה, הרי שהפכנו לעיוורים ביחס לצדדים השונים שלה. מבחינתנו אין נימוקים בעד או נגד. אם גלעד שליט נחשב כמו הבן שלי, הרי שהשיקולים היחידים הקיימים עבורו הם אלה שתומכים בביצוע העסקה בכל מחיר.
גם אם אפשר לקבל בהבנה מהלך כזה מצד אזרחים מהשורה, הרי בכל האמור למקבלי ההחלטות, מהלך שכזה עלול להיות הרה אסון. למקבלי החלטות אסור לפטור את עצמם מאחריות אישית ביחס להחלטה על ידי הכנסת אינטרסים אישיים, שכן כך או כך, הם אלו שגורמים לתוצאות ההחלטה, והם אלו שיישאו באחריות, לטוב ולרע.
