גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

בשונה מהתוכניות הרגילות של המפעילות, שעליהן התשלום מתבצע לאחר השימוש - כאן ניתן לשלם מראש במגוון דרכים, כשהמסלולים מאפשרים שימוש בסלולרי ללא התחייבות לתקופת זמן, ללא צורך בתשלום חודשי, ללא הוראת קבע וללא כרטיס אשראי.

למרות הנוחיות שבשימוש במסלולים אלה, חשוב לציין כי תעריפי הדקה אותן גובות באמצעותם חברות הסלולר גבוהים משמעותית ממחירי דקה מקובלים בשוק הסלולר, הנעים סביב 40-70 אגורות לדקה. לקוח שיטלפן בכרטיס חיוג משלם לעתים יותר משקל עבור כל דקת שיחה.

"גלובס" ואתר "כמהזה" (http://www.kamaze.co.il) להשוואת מחירי התקשורת בישראל, בדקו את מסלולי התשלום מראש שמציעות חברות הסלולר, האם הם משתלמים ולמי כדאי לעבור למסלול כזה.

יש תחרות?

בדיקת ההצעות שמציעות 4 ספקיות הסלולר בכרטיסי חיוג מגלה כי כמעט שאין הפרשים במסלולים שמציעות החברות השונות, ולכן העלות הכוללת כמעט שווה.

חברת מירס, שנתח השוק שלה בתחום זה לא גדול, מציעה את המסלול האטרקטיבי ביותר, שעלויותיו מתקרבות לעלויות דקה במסלולים "רגילים" שאינם פרי-פייד. בחברות האחרות (אורנג', פלאפון, סלקום) העלויות גבוהות יותר, כאשר אורנג' גובה את התעריף הגבוה ביותר עבור שיחה מחוץ לרשת - 1.28 שקל לדקה.

מאידך, עלויות שליחת הודעת SMS בכרטיסי החיוג דומות לעלויות SMS במסלולים רגילים.

במסלולי הפרי-פייד יש גם אבחנה (שקיימת רק בחלק מהמסלולים הרגילים) בין שיחות בשעות שפל ובשעות שיא, וכמו במסלולים רגילים גם כאן יש להוסיף לעלות הדקה דמי קישוריות הנגבים על שיחות מחוץ לרשת.

לשם ההמחשה, לעלויות המסלול שירטטו נציגי "כמהזה" דפוס שימוש של לקוח פרי-פייד המדבר 150 דקות בחודש (מחציתן בשעות השיא ומחציתן בשפל), ושולח 30 הודעות SMS. לקוח כזה ישלם בכרטיס חיוג של מירס כ-107 שקל, בעוד שבחברות האחרות עלות השימוש גבוהה משמעותית ועשויה להגיע גם לכ-203 שקל באורנג' (שנמצאה היקרה ביותר במסלול זה).

למי כדאי לשקול מסלול כרטיסי חיוג מראש?

לצד היתרונות הגלומים בשימוש במסלולי תשלום מראש, מסלולים אלה אינם מתאימים לכל אחד, בין היתר לאור מחיר הדקה הגבוה.

למי בכל זאת הם מתאימים? ללקוחות המעוניינים להגביל את ההוצאה החודשית של הוצאות הסלולר, לכאלה שלא מרבים לדבר, להורים שמעוניינים להגביל את הוצאות הסלולר של ילדיהם, ללקוחות שלא מחזיקים כרטיסי אשראי/חשבון בנק (עובדים זרים, בני-נוער צעירים), ולמי שמבקש לנהל "חשבון" טלפון אנונימי (שכן במסלולי פרי-פייד אין צורך להשאיר את הפרטים אצל ספקית הסלולר).

לצד כל אלה, הם מתאימים גם לצרכנים שלא מבקשים לעצמם דווקא מכשירים מתקדמים (שרכישתם מחייבת לרוב היצמדות לחברת הסלולר), אלא מכשירים פשוטים לדיבור ולשליחת SMS, שכן ניתן להפעיל מסלול זה על כל מכשיר סלולר. כאשר המכשיר פתוח לשימוש לכל הרשתות, ניתן גם לעבור מחברה לחברה בכל פעם שמבקשים לחדש את הטעינה, בהתאם להצעה או לנוחיות הטעינה.

הטבות

כל החברות מעניקות הטבות למשתמשים בכרטיסי חיוג, בין היתר בצורת דקות שיחה חינם לשני יעדים תמורת תשלום של כ-17 שקל (אורנג'), או 15 דקות חינם לשיחות בתוך הרשת (סלקום).

בנוסף מציעות כל החברות כרטיסי בונוס, המקנים דקות דיבור נוספות מתנה בהתאם לעלות הכרטיס. ברוב הכרטיסים מגבילות החברות את תקופת הזמן לניצול ה"בונוס", ולעיתים מדובר גם במספר ימים מועט. בסלקום, לדוגמה, בחלק מהכרטיסים היתרה מנוצלת קודם, ובחלק אחר מנוצל הבונוס קודם. באורנג' ניתן לנצל את יתרת הכרטיס והבונוס באופן שווה.

את כרטיסי החיוג ניתן לטעון במגוון אמצעים מרשים ובצורה קלה נוחה וידידותית: באתרי האינטרנט ובחנויות של חברות הסלולר, בחנויות נוחות של תחנות-הדלק, בחלק ממכשירי הכספומט, בחלק מדוכני מפעל הפיס, בקיוסקים ובדואר.

מוצר פופולרי בעולם

כאמור, חברות הסלולר לא מבליטות מסלולים אלה בפרסומיהן - עובדה לא מפתיעה בהתחשב בכך שלקוחות פרי-פייד אינם בהכרח לקוחות נאמנים.

בדו"חות אורנג' לרבעון השני של שנת 2009, שפורסמו באוגוסט האחרון, דיווחה החברה על גיוס של 41,000 לקוחות, אולם מרביתם לקוחות פרי-פייד המייצרים לחברה מחצית מההכנסה של לקוח אשראי רגיל (פוסט-פייד).

על-פי נתונים שפורסמו בעבר, בישראל יש כ-1.5 מיליון משתמשי פרי-פייד, שיעור דומה לזה שבקנדה וארה"ב, אך נמוך בהרבה מבאירופה, שם מגיע שיעור המשתמשים בשיטה זו למחצית משוק הסלולר.

לפי נתוני מריל לינץ', בגרמניה מהווה שוק כרטיסי החיוג כ-55% משוק הסלולר, ביוון - 70% ובאיטליה 90%.