"סייד קשוע - פחדן מילדות", הוא שמו של הסרט הדוקומנטרי של הבמאית דורית צימבליסט, על חייו המורכבים של הסופר, התסריטאי והעיתונאי הערבי-ישראלי הצעיר (34). הסרט, שישודר במוצ"ש בערוץ 2, מתעד לעומק את נפשו המורכבת של עיתונאי וסופר ערבי-ישראלי רגיש, המתעקש לחיות גם כערבי וגם כישראלי, כשווה בין שווים, בעודו מודע היטב לקושי העתיד לו.
חדור שליחות ורצון להשפיע. קשוע מתוך הסרט
מצלמתה של צימבליסט ליוותה את חייו של קשוע במהלך שבע השנים האחרונות, עוד בטרם הפך לדמות מוכרת. הבמאית זיהתה קול חריג בנוף הישראלי: צעיר ערבי דעתן ושנון, הכותב ומדבר עברית גבוהה, כזו שישראלים רבים יכולים להתקנא בה. אינטליגנט ואינטלקטואל, חדור שליחות ורצון להשפיע.
צעיר הקרוע בין זהויות, המחפש שלווה ושייכות אך מתקשה לחוש שייך. נע ונד בין שני עולמות, מבקש למצוא במדינה השסועה שבה נולד בית. לאחר סינון ועריכת 100 שעות חומר גלם, קשוע מוצג בסרט כפי שהוא: מוצף חרדות, רדוף פחדים ומודאג. אך תחושות אלו נובעות בעיקר ממודעות גבוהה ומהמחיר שהוא משלם עבור הדרך האמיצה שבה בחר, דרך שהיא מבחינתו בלתי נמנעת.
לא פחדן. מצטנע
הדבר האחרון שאפשר להגיד על קשוע זה שהוא פחדן. קשוע כותב על חייו, והוא כותב באומץ רב. כנצר למיעוט כבוש, החש הזדהות עם ישראל היהודית ורצון לחיות כישראלי בישראל, מבלי להפנות גב לשורשיו ולמקום בו גדל, הוא חי בקונפליקט בלתי פתור. הביקורת שלו לעולם תתריס על מושאי הזדהותו.
מנגד, הביקורת כלפיו נשלחת כחיצים משני הצדדים: יש (ישראלים) הרואים בו ערבי מחמד, מעין גימיק ייצוגי, ומן העבר השני, ערבים המשווים לדרך חייו ולכתיבתו משמעות של בגידה, חנופה והתבטלות בפני "העם הישראלי הכובש". זהו מתכון בטוח לשברון לב, וקשוע עסוק תדיר באיחוי.
לא רק כשהוא אומר שהוא פחדן, הוא מצטנע. גם כשקשוע מגדיר את עצמו כאינדיבידואליסט, הוא אומר זאת גם כדי להצניע את השליחות שבה בחר כדרך חיים: כתיבה כמשלח יד, אך לא רק לשם פרנסה. כתיבה שעוסקת במהות. כתיבה מהפנים אל החוץ, אשר שגובה ממנו מחיר אישי רב.
אחת הסצנות החזקות בסרט היא זו המתעדת את אחת מבנותיו של קשוע ביום הזיכרון, בגן הדו-לאומי שבו היא לומדת. בעת הצפירה, בתו בת ה-4 של קשוע מתקשה לעמוד, למרות שבחרה ללכת לגן ולשהות במחיצת חבריה הישראלים. היא עומדת ואחר כך מתיישבת. ואז יוצאת בריצה החוצה, אל אביה היושב בחוץ ומעשן סיגריה בנחת. תמונת מצב. סוף. *