עזבו את הברור מאליו: קרינת המכשיר עלולה להרוס את בריאותם של עוללינו, אבל חשוב לזכור גם שמדובר בעניין כלכלי וצרכני, חד וחלק. דוגמאות מהשטח יש בשפע. במסגרת התוכנית "משפחה חורגת", בפרק שטרם שודר העונה, פגשתי משפחה ובה שישה בני נוער.
כאשר ביצענו את ניתוח ההוצאות המשפחתיות, נתקלנו בעובדה מדהימה. המשפחה מוציאה יותר מ-3,000 שקל בחודש על שיחות מטלפונים ניידים. כאשר עימתתי את ההורים עם הנתונים, הם פסלו את האפשרות שהם מוציאים כאלו סכומים, כי שניהם נמצאים רוב היום בעבודה ומנהלים שיחות מטלפון נייח. הבדיקה שערכנו יחד גילתה את האמת: 2,600 שקל מתוך הסכום הוציאו בני הנוער במשפחה, בלי שליטה או מעקב של ההורים. דוגמאות כאלו אני פוגש בעקביות. משפחות קורסות כלכלית ומשוחחות בנייד כל הדרך אל הבנק.
כיצד תקציב השיחות של הנער מהווה חלק אינטגרלי מהתקציב הכללי שניתן לו במהלך חודש? כיצד החשבון מביא לידי ביטוי את בחירותיו האיכותיות וסדרי העדיפויות שלו? על מה כדאי לו לבזבז ועל מה לא? כיצד יכול אני, כהורה, להשתמש במכשיר הקטן הזה כדי לבנות נדבך חשוב בחינוך ילדיי?
לצערי, אלה שאלות שרובנו ההורים נמנעים מלשאול את עצמנו, או נוטים שלא ל"הסתבך" איתן.
בדומה להרבה נושאים אחרים, רבים מעדיפים לטמון את הראש בחול, ולשלם את המחיר. אבל מה אם המחיר הוא חינוך ילדינו?
אני פוגש עשרות הורים שנדהמים לגלות בסוף החודש חשבונות עתק בניידים של ילדיהם, לאחר שהצביעו מאות הצבעות בעד משתתף כלשהו ב"האח הגדול", או זמרת מ"כוכב נולד". כיצד יכול הורה לחנך את ילדיו לאחריות ולעצמאות כלכלית בעוד הילד משליך כהרף עין מאות שקלים על הצבעה חסרת חשיבות? מחודש לחודש גדלה כמות השירים שניתן להוריד למכשיר, המשחקים, האפליקציות וכדומה, הולכים ועולים, וכך מהדקים כרישי השיווק את שיניהם החדות על גופם נטולי ההגנות של בני הנוער המתוקים שלנו, שרק רוצים להיות מספיק טובים ומספיק מקובלים.
והחשבון? מוגש, בטח שמוגש, עם חשבונית כנדרש.
אז נכון שיש גם יתרונות לניידים. האפשרות לשמוע מהילד או לקבל ממנו sms באמצע בילוי מאוחר שם במועדון באזור תעשייה מוזנח היא מופלאה ואין לה מחיר. זה שהילד יכול לבקש עזרה בכל עת - נפלא. אפילו העובדה שהוא מרגיש קצת יותר שייך בתוך סביבתו החברתית - מקובלת עלינו. אך שם זה נגמר.
המחויבות ההורית, הצרכנית והחינוכית שלנו היא לוודא שהמכשיר משמש לצרכיו המיידיים ולא הופך לדרך שבה הוא מתקשר עם העולם או מאבד כל קשר לוגי למשמעויות השוק החופשי.
קצת פתרונות
חשוב לדעת, חברות הסלולר מציעות מסלולי תשלום מראש באמצעות כרטיסי חיוג. נכון שהתעריפים גבוהים יותר מאשר אלו המוצעים בחבילות, אבל היתרון ברור: ניתן לשלוט בעלויות ואף, בעקיפין, במטרות ובעולמות התוכן שעליהם מוציאים ילדינו את מיטב כספנו. יתרון נוסף הוא היעדר התחייבות לטווח ארוך.
פתרון כזה, כאשר הוא מעוגן בהסכם ברור בין הנער להורה, מחזק בהכרח את הבנתו הצרכנית של הילד, ואף מעלה על נס את חשיבות והבנת מושג ה"תקציב".
מה בנוגע לסדרי עדיפויות? ההוצאה על המכשיר הנייד יכולה להפוך בקלות להוצאה על מכשיר חינוכי. ניתן לסכם עם הנער סכום בסיסי לצורך שמירה על קשר ובטיחות, שאותו מממן ההורה, כאשר כל סכום החורג מהמסגרת המסוכמת, עולה לדרדק, והמחיר - ברור.
ייתכן כי הוצאה עודפת זו תבוא על-חשבון רצונות יקרים אחרים של הנער, ואפילו תחייב אותו לביצוע מטלות ברורות ומתומחרות מראש. בגילאים בוגרים יותר, ניתן לדרוש מהנער לממן בעצמו את העלות העודפת באמצעות שכר עבודה שירוויח בעצמו.
אפשרות נוספת היא לשבת ביחד עם המתבגר/ת ולנתח איתם יחד, באמצעות פירוט החשבון מחברת הסלולר, על מה בדיוק מתוך סך כל החשבון מוציא המתבגר את כספו. האם רוב הסכום מיועד לשיחות? ואם כן, לאיזה סוגי שיחות? למשפחה? לחברים? האם רוב השיחות מתבצעות בבוקר או בערב? האם חלק מהשיחות נערכות במהלך יום הלימודים? אם החברים נמצאים איתי ממילא בבית הספר, אז למי מיועדות השיחות? האם זה מתאים לי כהורה? האם רוב התשלום מיועד לגלישה באינטרנט? ואם כן, לאילו מטרות? האם הנער שולח המון מסרונים? וכדומה.
ניתוח כזה יכול להתגלות כאיכותי וכאפקטיבי במספר דרכים. ראשית, הוא יכול להוביל לחיסכון כספי, וחשוב לא פחות, ניתן להבין דרכו טוב יותר את עולמו הפנימי של הנער, ואף ליצור איתו ביחד יותר מודעות, מעורבות ואחריות אישית למה שהוא עושה.
אז מה הבנו? שבדומה לכל נושא אחר, הפתרון הוא במידתיות. מצד אחד, לא לחסום השור בדישו, ומצד שני, לנטר ולכוון את צעדיו.
אלון גל הוא מנחה התוכנית "משפחה חורגת", מנכ"ל ובעלים של חברת האימון "תות תקשורת ותוצאות"