במשך חודשים ארוכים אמנון דיק היה משוכנע כי הוא הולך להיות יו"ר מליאת רשות השידור. ההמלצה על מינויו של מנכ"ל בזק לשעבר הגיעה ביולי האחרון מכיוונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, והשר הממונה על רשות השידור יולי אדלשטיין התחיל להריץ את המינוי. קרוב ל-5 חודשים אחר-כך המינוי עוד לא יצא לפועל, ואמנון דיק הודיע השבוע כי הוא עוזב את התפקיד.
בתקופה האחרונה, כך על-פי גורמים בשוק התקשורת כמו גם במערכת הפוליטית, חל שינוי בעמדת לשכת נתניהו. השר אדלשטיין העביר את שמו של דיק לוועדת המינויים בשירות הציבורי - שפניץ - אולם איש לא נתן את ההוראה להתחיל לדון בשם. אדלשטיין, שחזר והצהיר באוזני התקשורת כי דיק הוא המועמד שלו, לא הצליח להעביר את זה מול ראש הממשלה.
מתיחות בין אדלשטיין לנתניהו
ההחלטה של נתניהו פוגעת בעיקר באדלשטיין. השבוע אמרו גורמים בסביבה הפוליטית כי הוא כבר מבקש להחזיר לראש הממשלה את תיק רשות השידור. גורמים שונים בעולם התקשורת אומרים כי אין זו הפעם הראשונה מאז השינוי בעמדת נתניהו שאדלשטיין, שר ההסברה והתפוצות בין היתר, מבקש לוותר על התיק על רקע השינוי בעמדת ראש הממשלה. המתיחות בין השניים נראית כעולה.
אי-היכולת של השר למנות יו"ר למליאת רשות השידור דוחקת אותו אל הקיר. מצד אחד יש קריאות של היוצרים לסגירת רשות השידור, מהצד השני גוף השידור עליו הוא אמון עומד לקרוס בכל רגע.
במכתב ההסרה של דיק הוא כותב לשר שביקש ממנו לקחת על עצמו את התפקיד, כי מצבה של הרשות הולך ומחמיר וכי לא הגיוני שימשיכו המהלכים לקידום הרפורמה בלי יושב ראש למליאת רשות השידור, ולמעשה ללא מליאה בכלל. זה הגוף שאמור להתוות את הדרך לרשות השידור ולאשר את כל מהלכיה. כעת מפליגה הרשות לקראת רפורמה, בלי גוף או דמות שתעמוד על ההגאים.
בלשכת ראש הממשלה, כך נדמה, לא מתרגשים מהאיומים של אדלשטיין. "לשכת ראש הממשלה לא מעורבת בנושא זה", אמרו שם השבוע, "ההחלטה היתה תחת טיפול שר ההסברה והתפוצות. ראש הממשלה סומך על השר אדלשטיין שימנה את האנשים הראויים לוועד ולתפקיד יו"ר רשות השידור".
במכתבו לשר כתב דיק: "לפני כ-5 חדשים ולאחר מספר פגישות שקיימנו ביננו, הצעת לי להתמנות ליו"ר רשות השידור. נעניתי לאתגר זה בחיוב ובנפש חפצה; התכוונתי למלא אותו בהתנדבות, ללא שכר וכשליחות לאומית וציבורית".
לדבריו, למרות התמיכה לה זכה המינוי, "חל שיהוי ארוך במינוי מליאה, ועד מנהל ויושב ראש לרשות השידור. ההתארכות הממושכת והלא מובנת של התהליך אינה נגרמת (כפי שנמסר לי על-ידך מספר פעמים) משום סיבה הנובעת מהערכת כישורי, ניסיוני, יושרי, יכולותי ונכונותי למלא את השליחות הציבורית המורכבת והקשה הזו".
דיק ממשיך וכותב כי "ביצוע תוכנית מפנה (רפורמה), ייצובה הכלכלי וכן השבחת תכניה ובעיקר שיפור והעשרת המסך הירוד של ערוץ 1 - מחייבים רוח גבית רחבה, ואם זו איננה בנמצא, לא נוכל להנהיג את השינוי המיוחל... אי-מעורבות פעילה של ועד מנהל ויו"ר בתהליכים קריטיים אלה והשארתם בידי ההנהלה בעת הזאת - יש בה טעם לפגם ועשויה להקשות בעתיד על סיכויי מימוש רפורמה אמיתית".
מועצה ללא סמכויות
כעת מדברים בשוק התקשורת על כך שיעשו ניסיונות להעביר דמויות שכבר החלו בתהליך מינוי ברשות השנייה לתפקיד, ובין היתר עלתה האפשרות להעביר את אמנון נדב, המועמד לראשות הרשות השנייה לרשות השידור. גם שמו של שי בזק, שכבר הבטיח את מקומו כחבר הרשות השנייה עלה. למעשה בעוד שוק התקשורת מתפורר שני מהגופים המרכזיים ביציאה מהמשבר - מצויים בקיפאון.
כבר במאי השנה החלה שני השרים - שר התקשורת משה כחלון והשר הממונה על רשות השידור, לנסות ולהרכיב שתי מועצות. מועצת הרשות השנייה, שתחת משרד התקשורת, היתה אמורה להתחיל את עבודתה באוגוסט השנה, לפני 3 חודשים. כעת חלק מאנשי המועצה המיועדת, ובהם היו"ר המתוכנן אמנון נדב, עדיין לא עברו את ועדת המינויים. נדב, אדם רב זכויות בעולם התקשורת, נתבקש להבהרות על רקע העובדה שבתו מפיקה באחת מתחנות הרדיו האזורי. הבהרות נתבקשו גם מחבר המועצה המיועד הזמר אביהו מדינה.
העובדה שהמועצה הקיימת היא מועצת מעבר פוגעת בשידורים. אחרי שנים, חברי המועצה נמנעים מלקדם יוזמות חדשות בשל העובדה שבעוד רגע הם אמורים לסיים את תפקידם. פרט לאחד מהם, יוסי אליטוב, כל חברי המועצה אמורים להתחלף.
יש להזכיר כי מדובר במועצה שאמורה לרשת את ערוץ 10 אחרי המשבר ואת שוק השידורים המחודש, לאחר חקיקה. המועצה חדשה תקבל עובדות מוגמרות מבלי יכולת להשפיע.
מזה בדיוק פחד אמנון דיק, שכך יקרה גם ברשות השידור. בינתיים גם לשכתו של אדלשטיין נאבקת בגיבוש הרשימה של 30 חברי המליאה, שכנראה תהיה האחרונה של רשות השידור. מול וועדת שפניץ משנים אנשי הלשכה את תמהיל החברים במליאה המיועדת שוב ושוב - לאור דרישות שונות. עד שהתהליך יושלם, עשויה רשות השידור להגיע לכדי סגירה.
מאות ארגונים מיוצגים
יש לזכור כי הליך הבחירה הוא לא פשוט. כל אחד מהשרים צריך במהלך הליך הבחירה לפנות לרשימה ארוכה של גופים וארגונים בכדי "להתייעץ" עמה באשר לבחירותיו. השר כחלון נדרש לפנות ל-67 גופים - בעוד השר אדלשטיין, בהיותו שר הממונה על רשות ציבורית, צריך לפנות ל-139 גופים.
בין הגופים המדוברים, גם ארגוני יוצאי עדות שונות, ובהם גם ארגון יוצאי תימן, התאחדות יוצאי צרפת וצפון אפריקה, ברית יוצאי מרוקו, התאחדות יוצאי אוסטרליה ובריטניה, הפדרציה הישראלית ליוצאי רוסיה, ולצדם ארגונים שעוסקים באיכות הסביבה, כמו אדם טבע ודין, ארגון חיים וסביבה או ארגון לנגישות לנכים "בזכות".
לשכות השרים נדרשות לאתר את העומדים בראש הארגונים, שמחליפים ראשים בתכיפות גבוהה, לכתוב לכל אחד מהם מכתב אישי ולבקש המלצות לשני מועמדים. אחרי קבלת התשובות, השר מרכיב את הרשימות המועדפות עליו.
על-פי רוב, כפי שרואים מהרשימות שהורכבו, השרים מתעלמים מההמלצות, ושתי המועצות המוצעות אופיינו בעיקר בזיקה הפוליטית של מרבית חבריהן.
ובכל זאת, השר צריך לשלוח אל אותם ארגונים שוב את רשימותיו. כעת, עליהם לשלוח לו בחזרה את השגותיהם. רק אז מתחיל תהליך האישור הרשמי של ועדת שפניץ. כעת, לפני אישור מתוכנן בממשלה, תקועים שני השרים בשלב הזה.
מלשכת השר אדלשטיין לא נמסרה תגובה לדברים.
אמנון דיק סירב להגיב. *