1. רגע לפני המשחק מול צסק"א מוסקבה, מצב הטבלה בבית מראה על שוויון של 12 נקודות בין צסק"א, קאחה לבוראל ומכבי ת"א. מי שלא הבין את הצהרתו של פיני גרשון בשבוע שעבר אחרי ההפסד ללבוראל כי "המשחק במוסקבה אמור להיות קשה יותר", צריך להתבונן בלוח המשחקים. שם הוא יופתע לגלות כי ההפסד האחרון של צסק"א היה אי שם בתחילת נובמבר למכבי בהיכל נוקיה.
ההבדל הגדול נובע מחזרתו של טרז'אן לנגדון לסגל. לאחר שהשתחררה מוסקבה בקיץ מנכסיה ה"גבוהים" (לורבק, מוריס ופציעתו של סמודיש), היא הפכה תלויה לחלוטין בקו האחורי, שעדיין כולל שחקנים מהטובים באירופה (שישקוקאס, הולדן, פלאניניץ'). לנגדון הוא הצלע החשובה במרובע כי הוא קלע החוץ הטוב ביותר של הרוסים (50% מהשלוש). כשהשלשות נכנסות, הרחבה נהיית "מאווררת" יותר ופתאום גם סנטר כמו סאשה קאון מסיים את שלושת משחקי היורוליג האחרונים עם ממוצע של 13 נקודות ו-8 ריב'.
לצסק"א יש את הגרלת המשחקים הטובה ביותר, מאחר ומכבי מתארחת אצלה במחזור הקרוב, ולבוראל תבקר באולמה במחזור הסיום. אם צסק"א תמשיך את סדרת הניצחונות שלה עד לסוף שלב הבתים, היא תסיים במקום הראשון בבית. אלו יהיו בשורות רעות למכבי, כי לבוראל, שעלולה להתחרות איתה על המקום השני, ניצחה אותה פעמיים, וזה ייתן לספרדים את היתרון במקרה של מאזן זהה. מצד שני, במכבי אין סיבה להסתכל על מיקום וחישובים. כי אם מגיעה קבוצה "פצועה" כמו קאחה לבוראל עם שניים וחצי גארדים וקולעת 91 נקודות בנוקיה, זהות היריבות במאני-טיים של המשך העונה לא תשנה.
2. במכבי כרגיל מחפשים את המטבע מתחת לפנס, או ללאמפה במקרה שלהם. מתוסכלים מהרכות של הקו הקדמי, מוטרדים מחסרונו של סנטר מאסיבי מתחת לסל. איך הסקאוטים פספסו את זה, צריך לפטר אותם... אבל בעצם אין סקאוטים, הם כבר פוטרו מזמן.
אלא שאחרי חודשיים של כדורסל תחרותי, כשמכבי מחפשת את עצמה, הבעיה האמיתית נמצאת דווקא רחוק מהסל, בעמדת הרכז. כל קבוצה שמגיעה למשחק מול מכבי מכתיבה את קצב המשחק. לא משנה אם היא מקום ראשון בבית או מקום אחרון, אם קוראים לה לבוראל או מארוסי.
ויז'נייבסקי משחק את מספר הדקות הרב ביותר בממוצע למשחק ביורוליג. אפשר גם להבין למה: שחקן זריז ונמרץ, שחקן של מאמן, שאין לי ספק שממלא ב-110% את כל מה שפיני מבקש. אבל אם מסתכלים על דף הסטטיסטיקה מתחילים להעלות ספקות לגבי מידת יעילותו. רק 3.7 אסיסטים למי שכמעט כל המשחק של מכבי עובר דרכו ב-33 דקות שהוא נמצא על המגרש. גם לגבי הקליעה משלוש הסטטיסטיקה לא מספרת את כל הסיפור. לוויז'נייבסקי יש ממוצע של 37% מעבר לקשת, אבל כשמסתכלים ממה הממוצע מורכב, מתברר שהוא אמנם התחיל עם 7-11 מהשלוש בשני המשחקים הראשונים, אבל בחמשת משחקי היורוליג האחרונים הוא הסתפק ב-2-11 (18%). בסופו של דבר, ויז'נייבסקי מעדיף לשחק מזרח-מערב לרוחב המגרש, ולא מייצר לעצמו ולחבריו מספיק מצבי קליעה. במדד התרומה למשחק, לוויז'יינבסקי יש נקודה אחת יותר מזו של פרקינס, רק שהאחרון עושה את זה בחצי מהזמן.
ויש גם את הסיפור של פרקינס. שחקן שרחוק מלהיות מושלם, עם הנטייה המוכרת לשכונתיות ולמשחק סוליסטי. אבל אם פיני ישקיע בו את אותה אנרגיה ודקות שהשקיע ב-2005/06 באילופו של וויל סולומון, יהיה למכבי ת"א בעל בית אמיתי על המגרש.
3. מחמאות רבות, כולל במדור זה, קיבל גרשון על מלאכת הרכבת הקבוצה ובעיקר על הזרים שהחתים. אבל כשצריך להגיד שהדברים נראים לא טוב, אז אומרים. עוד לא נגמר שלב הבתים, וכבר מתגלים בקיעים ראשונים בחומה. מהר יותר, כואב יותר ורועש יותר ממה שרוצים ומוכנים להודות במועדון.
מתברר שמה שקונים בזול באמת עולה ביוקר. אז מה יש לנו כבר, בעיקר אין: אין היררכיה, אין מנהיג. איידסון ואנדרסון משחקים על אותה משבצת ומתחרים זה בזה בעיקר בחוסר היציבות. לאזמה מתגלה כגרסא המקוצרת, בגובה ובטווח הקליעה, של פישר. לאמפה הוא בכלל גארד בגוף של סנטר וגרין הוא בכלל סנטר (של נבחרת ישראל) בגוף הספסל.
גם מחוץ למגרש שמח יותר מדי. אנדרסון ולאמפה מבקרים את גרשון בראיון בטלוויזיה והוא מצדו עונה להם בשידור אחר באותו הערוץ. גל מקל בורח חזרה לגלבוע/גליל ואבא שלו שולח חיצי ביקורת באחד העיתונים. בעיתון אחר כבר מעבירים בעונה הבאה את אלישי כדיר מגלבוע/גליל למכבי במקום גרין. כל זה ואפילו לא הספקנו להדליק נרות חנוכה. העונה עוד ארוכה, ופגרת חג המולד באה לפיני בהזמנה. ניתן להניח שהוא ינצל אותה לארגן את השורות מחדש, בתקווה שזה לא יהיה הפסד אחד (לצסק"א) מאוחר מדי.