בית משפט השלום בחיפה קבע כי בנק דיסקונט התרשל כשאיפשר לאדם שהתנהג בצורה אלימה והתייחס לשוק המעו"ף כאל קזינו, להמשיך ולסחור באופציות. נקבע כי "העובדה שכבר בתחילת פעילותו הפגין חוסר שיקול-דעת והמעיט או התעלם מהייעוץ שקיבל, היתה צריכה להדליק נורה אדומה אצל פקידי הבנק".
בשנת 1999, בהפרש של חודש, זכה יואב אברמוב יחד עם אחיינו בהגרלות של הטוטו. חלקו בפרסים הסתכם בכ-800 אלף שקל, אותם השקיע והפסיד במשך תקופה מסוימת בדיסקונט במסחר בניירות ערך בשוק המעו"ף. הוא תבע מהבנק 524 אלף שקל בגין נזקים כספיים ועוגמת-נפש.
לטענתו, הוא השקיע את הכספים בשל המלצותיו ושידוליו של מנהל מוקד ההשקעות בבנק, שלחץ עליו להפקיד עוד ועוד כספים - גם כשהפסיד. מעבר להפסד הכספי, הוא נאלץ לעכב את נישואי ילדיו, ואף נישואיו שלו קרסו. לדבריו, גם ההשפלה שסבל וכבודו שנרמס פגעו בתדמיתו בקרב קהילת יהודי קווקז, אליה הוא משתייך.
הבנק הגיש תביעה שכנגד בגובה יתרת החוב שנותרה בחשבונו - 22 אלף שקל. לדבריו, אברמוב נהג לבקר כמעט מדי יום במוקד ההשקעות ולבלות שעות ארוכות מול המסכים. מדי פעם היה ניגש לפקידים ונותן הוראות רכישה או מכירה, לרוב ספקולטיביות שסיכנו את כספו (ובפועל הביאו להפסדים). ואולם מנהל המוקד הזהירו לבל ימשיך להשקיע באופן מסוכן.
הבנק הוסיף כי אברמוב נהג לקלל ולגדף את עובדי המוקד ואת מנהל הסניף, ואלה חששו מפניו והתלוננו נגדו במשטרה. נוכח התנהגותו, הבנק העלה את העמלות בתקווה כי יפסיק להשקיע. לא היתה מחלוקת כי אברמוב הוא אדם פשוט, שאינו יודע קרוא וכתוב בעברית, אולם מונחים כגון אופציות, מעו"ף, ניירות ערך, PUT ו-CALL אינם זרים לו.
השופטת אריקה פריאל ציינה כי שוק המעו"ף הוא "מעין קזינו בו ניתן בחסות החוק להמר באין מפריע", וכי התנהגותו של אברמוב העידה כי "התייחס למסחר במעו"ף כאל הימורים בקזינו".
ואולם, נוכח התנהגותו האלימה וגידופיו "היה על פקידי הבנק, ומנהל מוקד ההשקעות בראשם, להתייחס בזהירות יתירה להצהרותיו ולשקול מחדש נכונות ההתרשמות הראשונית ממנו. גם אם בשלב ראשון סברו כי מולם עומד איש עסקים בקי בשוק ההון, היה עליהם להסיק מהתנהגותו ומשהייתו שעות רבות במוקד ההשקעות כי אמירותיו היו בגדר התרברבות גרידא".
נקבע כי למרות שלא הוכח כי פקידי הבנק ידעו על בעיותיו הנפשיות, הם ידעו כי מולם עומד אדם לא משכיל, בעל אישיות בעייתית ואוהב הימורים.
כן התקבלה טענתו כי הבנק התרשל כשאיפשר לו לסחור במעו"ף. "הבנק חייב לדאוג לא רק לאינטרסים הכלכליים שלו אלא גם - ואולי בראש ובראשונה - לאינטרסים של מי שפועל בתוך שעריו. העובדה שכבר בתחילת פעילותו הפגין אברמוב חוסר שיקול-דעת והמעיט או התעלם מהייעוץ שקיבל, היתה צריכה להדליק נורה אדומה אצל פקידי הבנק".
השופטת ציינה כי "מעדות פקידי הבנק עולה תמונה לפיה עמד לנגד עיניהם האינטרס של הבנק ולאו דווקא זה של אברמוב. הבנק איפשר לאברמוב לבצע פעולות בשוק המעו"ף, גם כשברור היה כי בכך מפסיד את כל יתרת כספו". לכן "אין הבנק יכול לצאת ידי חובה בטענה כי אברמוב אדון לעצמו וכשיר לבצע עסקאות, ואם בחר להתייחס למסחר במעו"ף כאל מקום הימורים - עשה כן על אחריותו בלבד".
השופטת קבעה כי אברמוב לא הוכיח כי נגרם לו הפסד כספי, אך הוכח נזק בלתי ממוני. "התנהגותו האלימה שהתעצמה כל אימת שהפסדיו הכספיים גדלו מעידה על מצוקתו, וזו השפיעה ללא ספק על מהלך חייו. יתירה מכך, אובדן כספי משמעותי עלול לגרום לעוגמת-נפש רבה, לא כל שכן במקרה בו העביר אברמוב את יתרת כספי זכייתו לבנק מתוך כוונה להציל את מה שנותר ואף לזכות ברווחים".
פריאל הוסיפה כי "יש להניח כי החזרה למצב כלכלי קשה לאחר שהשתפר בעקבות זכייתו, כמו גם הרקע החברתי של אברמוב והפגיעה בכבודו בעקבות ההפסד, גרמה לתחושת חוסר אונים ותסכול".
נקבע כי סכום תביעת הבנק (עליו לא חלק אברמוב) מהווה פיצוי ראוי בנסיבות העניין. (ת"א 26147/01).