גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

בהלכה הקודמת ("פרשת בלומנטל") קבעו סגנית הנשיא נילי ארד ושני נציגי הציבור, בדעת הרוב, כי גם מי שרק הפחיתה את היקף עבודתה בתקופת שמירת ההריון - זכאית לגמלה באופן יחסי לצמצום עבודתה.

הנשיא סטיב אדלר והשופט יגאל פליטמן נותרו שם בדעת מיעוט. כעת ניצלו אדלר ופליטמן את העובדה שארד אינה בהרכב כדי לקבוע הלכה חדשה, הפעם על דעת כל חברי ההרכב (בו ישבו גם השופטת ורדה וירט-ליבנה ונציגי הציבור אורן שחור ועוזר כרמי), תוך שהם מגדירים את ההלכה של ארד כ"בלתי הגיונית ומנוגדת לתכלית החוק".

השופט פליטמן ציין כי "מקרה מעין זה, בו נקבעת הלכה על-פי דעתו של שופט, אליה מצטרפים נציגי הציבור ובניגוד לדעתם של שני השופטים האחרים שישבו בדיון, מדגים את הצורך הדחוף בשינוי החקיקה, כך שתהיה אפשרות לנשיא לקבוע דיון במותב מורחב על-פי שיקול-דעתו".

החוק מגדיר "שמירת הריון" כ"היעדרות מהעבודה בתקופת הריון המתחייבת בשל מצב רפואי הנובע מההריון ומסכן את חיי האישה או את עוברה". הזכאות לגמלה מותנית, בין היתר, בהיות המבוטחת בשמירת הריון 30 ימים רצופים לפחות, כאשר הגמלה הינה לכל יום בסכום השווה לשכר העבודה הרגיל של העובדת.

השגחה תמידית

השופט פליטמן ציין כי לפי החוק, יחידת הזמן להקמת הזכאות לגמלת שמירת הריון נמנית בימים ולא בשעות. תכלית תשלום הגמלה, הוסיף, היא לאפשר ליולדת להפסיק את עבודתה בגין סיבוך והריון ולשהות בביתה, מבלי שתיפגע הכנסתה. מהצעת החוק למד השופט כי היא באה להגן על מי שזקוקה להשגחה תמידית, כשברור שזה אינו מצב של עבודה חלקית.

בפרשת בלומנטל המחלוקת בין השופטים היתה האם פסיקת בית הדין ב"פרשת משעני" היא הלכה מחייבת. בפרשת משעני נכתב בפסק הדין כי הגמלה לשמירת הריון היא גמלה מחליפת הכנסה, ולכן מוצדק לשלמה גם במקרה של צמצום שעות העבודה היומית, להבדיל ממקרה של היעדרות. אלא שפליטמן וארד סבורים כי הדברים היו רק "הערת אגב", שכן הם לא נדרשו להכרעה באותו מקרה.

שיקול-דעת

לעומת זאת, ציין פליטמן, פסק דין בלומנטל מהווה הלכה. אמנם שיקולי מדיניות ויציבות השפיטה מחייבים שבית הדין הארצי יפסוק בהתאם לתקדימים שלו עצמו, אולם יש לו סמכות לסטות מהם כאשר "שיקול-הדעת השיפוטי מחייב זאת".

נימוקיו לסטייה ממנה היו כי "מדובר בהלכה שאינה נכונה, הנוגדת את פרשנות החוק, ועלולה להיות בעלת השלכות רחבות על ענפי הביטוח האחרים. אין מדובר בהלכה יציבה שנשתרשה עם הזמן, אלא בהלכה חדשה שטרם יבש הדיו עליה, ושניתנה תוך חילוקי דעות ולא בתמימות דעים".

פליטמן המחיש את האבסורד שבעמדת השופטת ארד: במקרה שבו עובדת שהיתה בשמירת הריון למשך 29 יום ברציפות אינה זכאית לקבלת הגמלה (שכן החוק דורש היעדרות רצופה של 30 יום), ואילו חברתה שבמשך 30 יום החסירה מדי יום שעה משעות עבודתה תהיה זכאית לגמלה.

לדבריו, ההשלכה על גמלאות בענפי הביטוח האחרים ברורה: "ניתן יהיה לטעון לזכאות לתשלום עבור חצי יום תאונה בענף ביטוח נפגעי תאונות, חצי יום אבטלה, חצי יום דמי לידה או תשלום גמלת הבטחת הכנסה עבור מחצית החודש בלבד בו התייצב המבוטח".