עו"ד
גדי בלושטיין משקיף על
נתיבי איילון ממשרדו שבמגדל העגול של עזריאלי. בלושטיין הוא אחד האנשים שהובילו לכך ש
שילוט החוצות חוזר לרפד את דרככם בפקק היומי, אם הוא כרוך בחציית האיילון, כמובן.
בלושטיין ייצג את חברות השילוט בקמפיין לתיקון החוק, כך שהוא יאפשר להחזיר את השלטים. כך הוא מצא את עצמו במאבק מול ארגונים ירוקים ומול פעילי סביבה שטענו שהשלטים מכערים את הנוף וגורמים לעלייה בתאונות הדרכים.
הירוקים טענו בין היתר כלפי בלושטיין, חבר מועצה בעיריית רמת-גן מטעם סיעה "תנופה ירוקה", כי העובדה שהוא מייצג את חברות השילוט במאבקן להשארת שלטי החוצות מוכיחה שהוא ירוק רק בתיאוריה. בלושטיין דווקא מיישב את הסתירה לכאורה. "תקפו אותי בטוקבקים על איזה ירוק אני שאני עושה שלטים באיילון. אני לדוגמה בעד זה שברמת-גן לא יבנו בנייה לגובה, אני בעד זה שתהיה איכות חיים, הרי ירוק זה בסך הכול איכות חיים".
*פחות שלטי חוצות הם לא שיפור באיכות החיים?
"איך אפשר לקרוא לזה בכלל ירוק. הרי איילון זה כביש סגור. לא רואים אותו מבחוץ, כי הוא גם בתוך האדמה, זאת אומרת השלטים מופנים לתוך איילון והם לא נראים מבחוץ. מה אתם מבלבלים את המוח?".
המהלך להסדרת השילוט באיילון החל בצורה כמעט אגבית, כך לפחות לפי התיאור של בלושטיין. "בכנסת יש הרבה פעמים ישיבות רקע כאלה שנוצרים לחצים של לוביסטים ושל כל מיני קבוצות לחץ". הלחץ הוביל לדיון בוועדת הכלכלה, ביוזמתה של ח"כ אורית נוקד.
"התחלנו להבין שיש בעיה, כי המשטרה באה ואמרה שהיא מתנגדת לשלטים". בלושטיין, שהשתתף בדיון כנציג חברות השילוט הרגיש שכל הטיעונים לא בדיוק זוכים להקשבה. אבל אז הוא פגש את חבר הכנסת (לשעבר) יורם מרציאנו, שהחליט להירתם למען הסדרה של השילוט בחקיקה. הרושם שנוצר בתקשורת, ולא מעט בהשראת הארגונים הירוקים, היה שמרציאנו הוא מעין "חייל" של חברות השילוט.
*מה גרם לו להירתם לזה?
"ראשית, הוא בא מהצד של הפועלים. כל האנשים של שלטי החוצות האלה הם אנשים שבאו מעבודת כפיים. כשאתה מדבר עם משה נור, עם יעקב מזרחי, כולם כמעט. יורם נורא הזדהה איתם, אנשים שבאו בעצם ממה שהוא מכיר. כל העובדים בחברות האלה הם הרי עובדי דחק. עובדים של 4,000 שקל לחודש. לדעתי הוא גם האמין לנו בלב שלם שמה שאנחנו אומרים זה אמת".
הנימוק השלישי לפי בלושטיין היה קונטרה לעלבונות שהוא חטף. "ככל שכתבו עליו בטוקבקים שהוא פרענק פארח, דברים שאתה לא מאמין. הוציאו ממנו את העלבון שהוא חי כל השנים. ככל שאמרו עליו שהוא ספרדי, ככה המוטיבציה האישית שלו עלתה. זה כבר הגיע למצב שהוא דרבן אותי מרוב שהוא היה חם שם כאילו על העלבונות שלו".
*עד כדי כך?
"תסתכל קצת בכתבות. מתוך 300 תגובות, בערך 250 תגובות היו, 'יורם מרציאנו מקבל שוחד', 'יורם מרציאנו ספרדי', 'יורם מרציאנו הוא שחור שמטפס על עצים'". בדיון הראשון, נזכר בלושטיין, היה עוד רגע מכונן עבור הח"כים שעברו בהדרגה לתמוך בחוק השילוט. "עמדה איזו גברת אחת מהירוקים, שכשאמרו לה, 'תשמעי, יש פה בעיה של מאות בתי אב שפשוט יפוטרו אם ייאסר השילוט לחלוטין. מה תעשי עם האנשים האלה?'. ואז היא אמרה שהם ילכו להיות גננים באיילון. אתה יכול להגיד מה שאתה רוצה, אתה יודע יש דברים שלא אומרים, גם אם אתה חושב ככה אתה לא אומר את זה".
"בנו על זה שלא נגיע לנתונים"
אבל לא רק העלבון של מרציאנו סלל את הדרך להשבת השילוט לצדי הדרכים. הדיונים בכנסת שיחקו לידיהן של חברות השילוט, כשהתברר שהמשטרה מסרה נתונים לא מדויקים לח"כים. "כשהדברים התחילו לזוז לכיוון שלנו והיה די ברור שהחוק יעבור", מספר בלושטיין, "בא ניצב במשטרה לוועדת הכלכלה ואמר שהתאונות ירדו בחצי. מה שהוא לא ידע זה שהיו לנו את הנתונים".
*טוב, המשטרה מחויבת לתת נתונים כאלה, לא?
"השגנו את זה בכוחותינו. המשטרה לא כל-כך התנדבה לתת את זה. ואז כמובן הודענו לוועדת הכלכלה שהמשטרה לא דייקה, עשינו תפוצה לכל חברי הכנסת. חברי הכנסת היו בהלם, כי זה לא דבר שקורה כל יום. אגב, ייאמר לזכותה של המשטרה שיומיים אחרי זה היא שלחה מכתב התנצלות לוועדה אמרה שזו הייתה טעות".
לבלושטיין חשוב לא להיות מזוהה כאנטי-ירוק. מה שמפריע לו הוא ניסיון של בעלי אינטרסים להתעטף בפוזה ירוקה שאין מאחוריה הרבה. "הירוקים נחזים ובצדק, אגב, כאנשי אידיאלים. כאלה שבאים ומנחילים אידיאולוגיה ירוקה. הבעיה מתחילה כשהדובר הראשי שלהם הוא מישהו כמו אברי גלעד, שיוצא נגד שלטי חוצות באיילון בזמן שבטלוויזיה בכל דקה בתוכנית שהוא מגיש יש 10 פרסומות. אנשים לא הסתדרו עם זה. זה נשמע להם לא הגיוני".
לבלושטיין יש עוד טיעון. השלטים אומנם פונים לשטח ציבורי, אבל פיזית, הם ניצבים לרוב על שטח לגמרי לא ציבורי. "זה דבר שאנשים לא יודעים, למעט מקום אחד שזה מרכז הירידים, ששם זה באמת שטח ציבורי. כל השלטים נמצאים על שטחים פרטיים. הם צופים לשטח ציבורי, אבל בבסיס, הם על אדמה פרטית".
*שבעצם מהווה פרנסה או הכנסה אלטרנטיבית לבעלי השטח.
"אתה רואה פה", בלושטיין מצביע על מבנה הנשקף מחלון המשרד שלו. "הבית הוורוד הזה היה בית דפוס בסגנון הישן. כפי שאתה מבין הוא כבר כמעט לא פעיל. הוא התפרנס משלטים. פה לא רואים בגלל שזה מסתיר, יש את המבנים הגבוהים של מפעלי הקמח, אנשים מתפרנסים מזה. זה לא רק חברות השילוט שמתפרנסות. זה גם דבר שהם לא כל-כך הבינו. לקחת פרנסה של אנשים. אבל טוב הם ירוקים".