נושא שילובן של סחורות (Commodities) בתיק ההשקעות חוזר ותופס תאוצה. הסחורות נחשבו במשך שנים כאפיק השקעה אלטנרנטיבי/משלים להשקעה באג"ח ומניות, כלומר בעל קורלציה נמוכה יחסית לאפיקים האחרים, ולכן בעל מאפייני פיזור טובים לתיק מסורתי. כמו כן, אפיק הסחורות נחשב כמעין גידור טבעי כנגד אינפלציה.
איך מגדירים Asset Class נפרד?
השאלה המרכזית היא האם הן אכן אפיק השקעה (Asset Class) נפרד, שמתנהג באופן שונה מאפיקים אחרים ותורם לפיזור התיק (כלומר משפר את יחס התשואה/תנודתיות של כל התיק). הבנק המרכזי של צרפת פרסם לפני מספר שנים מאמר בנושא, וציין שלושה קריטריונים להגדרה של אפיק השקעה כלשהו כ-Asset Class בפני עצמו: תוחלת התשואה לאורך זמן של האפיק גבוהה מזו של נכס חסר סיכון; הקורלציה בינו ובין אפיקי השקעה אחרים נמוכה לאורך זמן; ולא ניתן לשכפל את ביצועי אפיק ההשקעה על ידי שילוב פשוט של אפיקי השקעה אחרים.
על פי הקריטריונים הללו, סחורות הן אפיק השקעה נפרד, ולכן מנקודת מבט של תיק השקעות גלובלי מרובה סוגי נכסים יש מוטיבציה לשלב סחורות בתיק. עד כאן החלק הפשוט.
החלק המורכב יותר מתייחס לשאלה, באמצעות אילו מכשירים ניתן ליישם את האלוקציה הזו. נתעלם מהאפשרויות הפחות פרקטיות למשקיע הפרטי (החזקה פיזית, שכמעט בלתי אפשרית, או מסחר ישיר בחוזים עתידיים על סחורות, שנפוצה אצל סוחרים מקצועיים).
הכלים הזמינים למשקיעים הפרטיים הן, כמובן, קרנות נאמנות וקרנות סל (ETFs). את אלו יש לחלק לשניים: מכשירים המבוססים על מניות של חברות שעוסקות בסחורות, כמו חברות אנרגיה וכרייה, ומכשירים המבוססים על מחירי הסחורות עצמן.
עדיפה חשיפה עקיפה למניות ולא לסחורות
במובנים רבים, השקעה בלתי ישירה בסחורות על ידי חשיפה למניות של חברות בסקטור עדיפה על השקעה ישירה בסחורות, ולו מפני שמניה היא באופן עקרוני נכס מניב וסחורה לא. בנוסף, שוקי הסחורות כנראה מתומחרים באופן יעיל יותר מאשר מניות (בעיקר הקטנות) בסקטור האנרגיה והכרייה, ולכן למנהל קרן מניות כזו יש מקור נוסף לתשואה פוטנציאלית - התמחור הלא יעיל של המניה. בעשור האחרון הניבו קרנות בתחומי הכרייה והאנרגיה תשואות גבוהות יותר מאשר השקעה ישירה במדדי הסחורות.
עם זאת, מניות של חברות בתחום הסחורות לא מתנהגות כ-Asset Class נפרד ממניות: באופן טבעי, הקורלציה שלהן למדדי המניות הכלליים גבוהה יותר מזו של הסחורות עצמן, ולכן הן תורמות פחות לפיזור תיק השקעות. הנכון הוא להתייחס למכשירים אלו כתת-אפיק של רכיב המניות, ולא כאפיק השקעות נפרד.
הדרך הפשוטה ביותר להשקעה בסחורות - ולצורך הדיון הישירה ביותר - היא באמצעות תעודות/קרנות סל העוקבות אחר מדדי סחורות. חשוב מאוד לבדוק אחרי איזה מדד עוקב המכשיר, מאחר וקיימים מספר מדדים שבנויים באופן שונה.
היתרון והחיסרון של מוצרים מדדיים
שני המדדים הוותיקים והנפוצים ביותר הם S&P GSCI ו-Dow Jones UBS Commodity Index (עד לאחרונה Dow Jones AIG). ההבדל העיקרי ביניהם הוא באופן השקלול. במדד של דאו ג'ונס המשקל של כל סקטור מוגבל ל-35% לכל היותר, והשקלול נעשה הן לפי נפח המסחר בסחורה הספציפית ולפי רמת הנזילות שלה. במדד של S&P אין מגבלה על סקטור מסוים, והשקלול נעשה רק לפי נפח המסחר.
כתוצאה מכך, המדד של S&P מוטה באופן משמעותית לסקטור האנרגיה (כ-2/3 מן המדד), לעומת המדד של Dow Jones (כ-1/3). המכשירים העוקבים אחר מדד הדאו ג'ונס מעניקים חשיפה מפוזרת יותר לסקטור הסחורות.
הבעיה העיקרית של מכשירים העוקבים אחר מדדי סחורות היא שהם אינם מבוססים על מחיר ה-Spot (מחירים נוכחיים) של הסחורה, אלא על חוזים עתידיים (Forward), בדרך כלל לתקופה של שלושה חודשים קדימה.
מבלי להיכנס ליותר מדי פרטים טכניים, חוזה הוא מכשיר פיננסי בעל תוקף קבוע מראש. מכשיר העוקב אחרי מדד המבוסס על חוזים, נדרש לסחור בחוזים כדי לחקות את ביצועי המדד, כלומר "לגלגל" אותם באופן שוטף (לרכוש חוזה חדש כמקום חוזה ישן אשר מגיע לסיום).
הצורך לגלגל את החוזים באופן תכוף גורם לכך שהמדד עלול לפגר באופן משמעותי אחרי מחיר הסחורה בפועל. לכן יש בעייתיות מובנית בשימוש במכשירים הללו כדי לשקף סחורות כ-Asset Class נפרד בתיק.
מוצרים שמחזיקים פיזית בסחורות
הגרסה שנאמנה יותר למקור היא שימוש במכשירים שמספקים חשיפה ישירה לנכס הבסיס על ידי החזקה פיזית של הסחורה. באופן טבעי, לא ניתן ליצור מכשירים כאלו על כל סוגי הסחורות בגלל מגבלות אחסון (גז ונפט) או חיי מדף (סחורות חקלאיות). קיים מספר לא רב של מכשירים שמספקים חשיפה ישירה/פיסית למתכות, מאחר וקל יחסית לאחסן אותן ואין להן חיי מדף.
המשותף לכל המכשירים הללו הוא שהם קונים באופן ישיר את הסחורה ומאחסנים אותה. שווי היחידה של מכשיר כזה הוא מחיר ה-Spot פחות עלויות ניהול ואחסנה. הסחורות הפופולריות הן זהב (בעיקר), כסף ופלטיניום. מבין המכשירים, קרנות נאמנות המחזיקות סחורה פיזית נפוצות פחות. באופן טבעי, המכשירים הנפוצים יותר הם מספר sETF ו-ETCs (Exchange Traded Commodities).
ההבדל המהותי בין ETF ו-ETC הוא המבנה החוקי של כל מכשיר ומכשיר. ETF היא קרן, ETC היא תעודת התחייבות (בדומה לתעודות סל), בה יש חשיפה לסיכון מנפיק התעודה. שחקן מוביל בתחום ה-ETC מבחינת היצע המכשירים והיקף הנכסים המנוהל היא חברת ETF Securities אשר הנפיקה תעודות על זהב, כסף, פלטיניום ופלדיום. *
דוד טמיר הוא מתכנן פיננסי בפיוניר קרנות תבל. אין לראות בכתבה המלצה לרכישת ני"ע או תחליף לייעוץ השקעות אישי