"כאשר מוסיפים לבלתי מועסקים על פי ההגדרה הרשמית גם את המתייאשים מחיפוש עבודה ואת המועסקים חלקית שלא מרצון, גדל חלקם בכ-70%. כך, למשל, ב-2007 אחוז הבלתי מועסקים בקרב בני 64-15 היה 7.3%, ולאחר הכללת הקבוצות הנוספות - 12.7%". כך עולה מבדיקה שפרסמה היום (ב') הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה המיועדת לבחון כיצד משתנה הרכב כוח העבודה בשנים 2001-2007 כאשר מגמישים את ההגדרות הרשמיות.
הממצאים מראים עד כמה שינוי שולי בהגדרה של יכול לשנות את התמונה משמעותית. לפי ההגדרות הרשמיות, הוספת ה"מתייאשים" (עובדים שהיו בלתי מועסקים בתקופה ממושכת ובעקבות כך יצאו ממעגל העבודה) ואלו שעובדים פחות ממה שהיו רוצים, לשיעור האבטלה, יוצר מונח אשר מכונה "אבטלה סמויה" או "תת-תעסוקה".
עוד עולה כי שיעור האבטלה בקרב הנשים גבוה מזה של הגברים, אך כאשר מתייחסים לשיעור האבטלה "הסמויה" - הפער בין המינים גדל. במילים אחרות, רוב המתייאשים הם בעצם מתייאשות, או שמא רוב המועסקים חלקית שלא מרצון הם בעצם מועסקות: בשנת 2007 הרחבת ההגדרה הזו העלתה את אחוז הבלתי מועסקים בקרב גברים יהודים מ-6.2% ל-8.3%, בעוד שבקרב נשים ערביות זינק אחוז הבלתי מועסקות מ-15.2% ל-38.3%. קרי, שיעור האבטלה הרשמית כעת העומד על כ-8%, היה מזנק ל-13.6% לו היו מכניסים את אותם אוכלוסיות.
עוד עולה מהממצאים, כי הגבלת גיל המשתתפים בכוח העבודה ל-64 מעלה את אחוז ההשתתפות בכ-8 נקודות האחוז. נזכיר כי להגדרה הרשמית של שיעור השתתפות ישנה גבול תחתון מבחינת גיל אך היא חסרת גבול עליון (אוכלוסיה בת 15 ומעלה). כאמור, אימוץ גבול עליון היה משפר את נתוני שוק העבודה הישראלי הסובל משיעור השתתפות מהנמוכים במערב עקב שיעורי השתתפות נמוכים בקרב אוכלוסיה הערבית והחרדית.