שלוש שנים לאחר פרישתו מהענף, חוזר גדול נהגי הפורמולה 1 מיכאל שומאכר למסלול המרוצים. והפעם זה סופי, מוחלט וסגור, ושום עוויתות בצוואר לא ישנו את זה. שומי, שזכה בשבע אליפויות עולם והונו האישי מוערך בכ-900 מיליון דולר, הודה כי חתם על חוזה לשלוש שנים עם קבוצת מרצדס, בשכר זעום (במונחיו) של 7 מיליון אירו לעונה.
לאחר 14 שנים עם האדום של פרארי שכל-כך מזוהה איתו, וכמובן אחרי שקיבל מהאיטלקים את ברכת הדרך, הופיע שומי לפני העיתונאים עם חולצה לבנה, עליה הלוגו של מרצדס. החיוך הכובש הרגיל שלו, שתמיד היה שם, לא השתנה כלל. הוא סיפר בפתיחות על תחושותיו וציפיותיו: על חידוש שיתוף הפעולה עם מנהל קבוצת מרצדס רוס בראון, שפשוט קוסם לו, ומתוך כך על הפוטנציאל הגדול הטמון בנהיגה ברכב הקבוצה שמחזיקה בתואר אליפות כפול (נהג וקבוצה). הוא סיפר על הרעב ששב אליו, על המוטיבציה הגבוהה ועל הריגוש של החזרה להגה, לרכב ולמסלול שכה חסרו לו. הוא אינו חושש לכוון גבוה ככל האפשר.
שלא יובן לא נכון: שומאכר לא חוזר בשביל הכיף, בטח לא בשביל הכסף. אליפות עולם שמינית, זה כל מה שהוא רואה לנגד עיניו.
הטלפון שצלצל
על הקאמבק של שומאכר חתום רוס בראון. כבר בסוף אוקטובר האחרון, במירוץ שסגר את העונה באבו-דאבי, תהה בראון באוזני שומי על דעתו בנוגע לחזרה אפשרית. התשובה היתה שלילית. בראון, שמכיר את שומי בערך כמו את אשתו, הבחין כי על אף ששומי ביטל את העניין, הוא נותר מעט מבולבל. בראון נתן לשומאכר חודש להתבשל עם עצמו, ובסוף נובמבר, כאשר התעניין שוב, תשובתו של שומי כבר היתה חיובית. שומאכר סיפר כי כאשר ראה על צג הטלפון את שמו של בראון, כבר לא היה מסוגל לסרב. מאז ועד ההודעה הרשמית אתמול, נטו הצדדים שלא לאמת ולא להכחיש את התגלגלות הדברים.
ההיגיון העומד מאחורי כוונותיו של בראון ברור: לאחר שמכר את קבוצת בראון GP למרצדס (ועשה אקזיט של כחמישים מיליון דולר), הבין כי עליו לפתח את הרכב החדש של 2010. יתרה מכך, חובה למתג מחדש את הקבוצה החדשה שלו. במרצדס מתיימרים להחזיר במהירות את ההגמוניה הגרמנית בענף. הנהג השני בקבוצה, ניקו רוזנברג הצעיר שהוחתם בסוף נובמבר, הוא אינו שם גדול מספיק (טרם ניצח מירוץ ב-70 מרוצים בהם התחרה). בשוק לא נמצא מועמד ראוי, מה גם שג'נסון באטון, האלוף שהבין יפה את הלך הרוחות מאחורי גבו, מיהר לעבור למקלארן. בראון הבין כי שומאכר, שכזכור כבר ניסה לעשות קאמבק בקיץ כמחליפו של פיליפה מאסה הפצוע אבל ויתר לאור פציעה בצוואר, הוא המועמד האידיאלי.
שומי הוא מפתח רכבים מוכשר מאין כמותו, הצוותים סביבו מאוהבים בו, במסירותו, ביכולת העילאית לפתח איתם את הרכב ולרדת עד הפרט המינורי ביותר עד השעות הקטנות של הלילה. הוא תמיד דואג לפרגן לכולם, עד אחרון העובדים במפעל, נותן תחושה של קבוצתיות, ורחוק מאוד מהדימוי השלילי שלעיתים מאפיין אותו במרוצים עצמם.
מה גם שניתן להסיק כי שומי, שהועסק כיועץ בפרארי, לא ממש היה מאושר מנוכחות יורשו בפרארי ומי ש"גזל" ממנו את תואר האליפות בשנותיו האחרונות, פרננדו אלונסו.
שוק הכרטיסים התעורר
המאבק: "גרמניה" (מרצדס עם שני נהגים גרמנים) מול "אנגליה" (מקלארן עם שני נהגים אנגלים), כשבתווך אורבת פרארי, הוא הרבה יותר מתחרות על המסלול ומבטיח ניצוצות. מדהים שכבר נחטפים הכרטיסים במרבית המסלולים באירופה, חלקם כבר הגיעו למחירים אסטרונומיים.
וכמובן שאין מאושרים מברני אקלסטון ונשיא ה-FIA החדש ז'אן טוד (גם מקורב מאוד לשומי) נוכח החדשות הללו. עם ליין-אפ חלומי של נהגים כמו אלונסו, לואיס המילטון, פיליפה מאסה, באטון ואפילו סבסטיאן ווטל הצעיר, מתחילה עונת 2010 והקדנציה של הצרפתי ברגל ימין.
צריך להבין ששומאכר מגיע לפורמולה 1 אחרי אחת מהשנים הקשות ביותר שעבר הענף. חשיפת הפרשה החמורה של הטעיית המרוץ של רנו (Crashgate) בספטמבר האחרון הצטרפה למשבר הכלכלי העולמי שגרם לגל של פרישות יצרנים מהסבב, נוסף להשפעת המיתון על כמויות הצופים והסכמי החסויות. וגם היעדר התחרות בעונה הקודמת, שגרם לבאטון להבטיח את האליפות כבר בחודש מאי.
אבל עכשיו כל זה כבר מאחורי שני הקברניטים המאושרים.
בשלושה בינואר יהיה שומאכר בן 41. כרגע בהימורים על זכייה באליפות, הוא ממוקם שלישי אחרי אלונסו והמילטון. הציפיות ממנו עצומות. אבל כאמור, אין לו בעיה עם זה. הוא גם לא מוטרד יתר על המידה מסיכון המוניטין שלו. הוא מודע לכך שהוא שב לעידן אחר, עם טכנולוגיה חדשה ומתקדמת. עם נהגים סופר-מוכשרים. מבחינתו כבר אפשר להתחיל לעבוד בשנייה הזאת. חופשת חג המולד לא מעניינת אותו, גם לא חגיגות יום ההולדת שלו השבוע הבא, רק העתיד ומירוץ פתיחת העונה בבחריין.