600 מיליארד שקל. אלה הם כספי החיסכון הפנסיוני של הציבור, המנוהלים בגופים המוסדיים - קופות גמל, קרנות פנסיה ותיקות וחדשות וחברות ביטוח - וממתינים להכרעתו של שר האוצר,
יובל שטייניץ, מי יהיה הממונה הבא על שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר? שבוע בלבד לפני סיום תפקידו של המפקח המכהן,
ידין ענתבי, עדיין לא נמצא לו מחליף.
לא הייתה כאן בעיה של זמן. כבר ביוני השנה נכנס ענתבי למשרדו של מנכ"ל משרד האוצר דאז, ירום אריאב, עם ההודעה על כוונתו לעזוב את המשרד בסוף השנה, לאחר יותר מארבע שנים בתפקיד. ההודעה המוקדמת של ענתבי סללה את הדרך הנוחה ביותר למציאת מחליף ראוי לאחד התפקידים רבי העוצמה בשירות הציבורי, בלי לחץ של זמן. למרות זאת, עד עתה, שישה חודשים לאחר הודעתו על הפרישה, טרם נקבע מחליפו. לפני כחודש, כששעון החול אזל, נעתר ענתבי לבקשת שטייניץ להאריך את כהונתו בחודש, אך גם הדד-ליין החדש מתקרב בצעדי ענק מבלי שסומן לו מחליף.
אף אחד לא קם
נדמה שתפקיד של פיקוח על ניהולם של מאות מיליארדי שקלים, הובלת יישום מסקנות ועדת חודק, ואולי גם איחוד הרגולציה הפיננסית המדובר כל-כך, היה מושך אליו לא מעט מועמדים פוטנציאליים, כשבאמתחתם תחושת שליחות או רצון לטעום מהכוח שטומן בחובו התפקיד, ואולי גם וגם. אך לא. שאיפתו של שטייניץ לגייס לתפקיד מועמד חיצוני למשרד לא זכתה להתלהבות רבה מצד המשק.
הממונה על שוק ההון, הנושא גם בכובע המפקח על הביטוח, הפך בשנים האחרונות לאחד הרגולטורים החשובים ביותר. בעבר נחשב האגף לשולי בהשוואה לגופים כמו רשות ניירות ערך והפיקוח על הבנקים, אבל מאז 03' התמונה השתנתה. "לפני שנים תפקיד זה היה הרבה פחות בכיר מהיום, כיוון שמרכיב שוק ההון היה מגומד ועיקר התפקיד סבב סביב הביטוח. אז הוא ממש לא עניין אף בכיר בסקטור הפרטי", אומר גורם בכיר במשק.
ענתבי וקודמו, אייל בן שלוש, שני אנשים דומיננטיים, היו ראש החץ במרבית ההתרחשויות והשינויים בשוק הפיננסי. גם יישום מסקנות ועדת בכר שידרג את מעמדו של האגף, עם העברת מרבית נכסי הציבור לניהולם של בתי ההשקעות וחברות הביטוח, אותם גופים בדיוק שעליהם הוא אחראי. "פתאום, המפקח על הביטוח שהיה אחראי על חמש-שש חברות ביטוח, הפך להיות הממונה על שוק ההון ומי שאחראי לחצי משק. זו קפיצה דרמטית", אומר גורם בשוק.
כל זה, ובכל זאת, מועמדים ראויים לא עומדים בתור. אין בכלל תור. "באוצר מחפשים מישהו עם רקע עסקי. לא מדובר בפוליטיקאים, בעסקנים או באנשי השירות הציבורי. אבל לאדם מקצועי יש את השיקולים הכוללים שלו, איזה מחיר הוא ישלם בעולם העסקי אחר-כך", אומרת מנכ"לית של חברה מובילה להשמת בכירים.
אותם "שיקולים כוללים" אולי נוגעים גם לשכר, אך לא רק. זה נכון שלא קל לוותר על שכר של 80 אלף שקל בחודש כולל אופציות והטבות, לטובת שליש מזה במגזר הציבורי. "לא קל זה לשון המעטה. הפער שנפער בין המגזר הפרטי לציבורי הוא אדיר. כמפקח על הביטוח אתה מרוויח 30 אלף שקל בחודש כשאתה מפקח על אנשים שמרוויחים לפעמים פי-10-15, ואולי פי 20 ממך. יש מנכ"לים שכירים מיליונרים בזכות אופציות ותגמולים. במגזר הציבורי אין דברים כאלה", אומר גורם במשק.
אף אחד לא יבחר צניחה כלכלית כזאת מבלי שהוא יראה את מטרת העל ואת הטובה - האישית או הציבורית - שתצמח מהמהלך. למרות זאת, קשה להאמין שלא נמצאים בשוק הפרטי אנשים שמעוניינים לתרום את חלקם לשוק ההון ולהשפיע עליו ברמת המדיניות; גם אם זה מחייב אותם לוותר, לתקופה קצובה, על המרצדס הרעיוני.
ארץ אוכלת יושביה
אלא שלשיקול הכללי מתווספים שיקולים נוספים, למשל, העובדה שבישראל הזירה הציבורית נחשבת ל"ארץ אוכלת יושביה"; והחובה לשנת צינון לאחר הפרישה מהתפקיד. "הסיבה שהרבה אנשים טובים לא רוצים תפקיד זה היא המחיר הכבד מאוד שמתלווה למינוי לתפקיד ציבורי. השיקולים של ויתור על הכנסה ועל ההתקדמות במישור העסקי, קטנים מבחינת הכובד שלהם. תקופת הצינון ומחיר הרוע הקיים, לצערי, במדינת ישראל בצורה בלתי רגילה, הם הגורמים המשפיעים יותר", אומרת רו"ח איריס שטרק, המכהנת כיו"ר וכחברת דירקטוריון של ועדות ביקורת וכספים בקונצרנים מהגדולים במשק. "הקנאה, חוסר הפרגון, הרוע שקיים כלפי בעלי תפקידים ציבוריים והפשפוש בענייניהם האישיים, רק כדי למצוא משהו רע, מוביל למצב שבו אנשים פוחדים. הם יעשו כמיטב יכולתם במשך שלוש-ארבע שנים וימצאו את עצמם אחרי זה גם בתקופת צינון קשה וגם מותקפים קשה מאוד. למה להם?", היא מוסיפה.
אז כנראה שהם מפחדים. מספיק להסתכל על הקדנציה של ענתבי - שחטף אש מהאופנוענים, מהמוסדיים, מחברות הביטוח ומבנק ישראל - כדי להתחיל לפחד. נדמה שרק אדם מיוחד מאוד וחדור מוטיבציה יהיה מוכן להכניס ראש בריא למיטה כזו חולה.
העובדה שבתקופתם של בן-שלוש וענתבי עזבו את אגף שוק ההון רבים מאנשי דור הביניים, שאמורים היו להוות בעתיד את עמוד השדרה של האגף, גם היא אינה מסייעת למצוא מחליף ראוי. דודו ליידנר, שרון ג'ורי, אפי סנדרוב, אייל בן-סימון, ניר כהן, רמי דיין ורונן אידל, הם רק חלק מהשמות שנמצאים היום בשוק הפרטי.
אם לא די בכך, מתווספת לתמונה עגומה זו גם מפלצת ניגוד העניינים. "הבעיה רחבה, ואיננה שייכת דווקא לתפקיד המפקח על הביטוח", אומר דודי תדמור, לשעבר הממונה על ההגבלים העסקיים. "קשה להיות היום רגולטור שמח בישראל. בכל מה שקשור לחשש לניגודי עניינים, יש אווירה של ציד מכשפות במדינה. עוד לפני שאדם מגיע לתפקיד יוצאים מנקודת הנחה שאם היה לו קשר לתחום שבו הוא אמור להיות רגולטור ואם הוא פעל בו בעבר ומכיר אנשים, אז הוא כל כולו מלא ניגודי עניינים, ולכן פסול מלעסוק בו.
"זאת תפישה צרת עין ומקרתיסטית, והיא מביאה לכך שאנשים עם רקע וידיעה בתחום פשוט אינם יכולים להתמנות אליו. הם יודעים שקשת רחבה של גורמים, משירות המדינה ועד לתקשורת, ירדו לחייהם עוד לפני שבכלל התחילו בתפקידם, כשכל חטאם הוא שהם מכירים את התחום, מבינים בו ומכירים את העוסקים בו. לצערי, במקום לצאת בצורה נחרצת נגד האווירה הרעה הזו, גורמים בשירות המדינה נותנים לה יד ומקדמים אותה. ניגוד עניינים זה שיקול חשוב, אבל אצלנו, לצערי, הוא הפך להיות השיקול הדומיננטי ולפעמים היחיד".
שיקול היום שאחרי
האם אלה מכלול השיקולים? ממש לא. בעומק התודעה של המועמדים הראויים מהבהבת נורת אזהרה מסנוורת שגורמת להם לשאול את עצמם, איפה אמצא את עצמי ביום שאחרי? כנראה שהיא לא נשאלת סתם. כשבוחנים את מעמדם ומקומם של המפקחים על הביטוח בעבר בסקטור העסקי, מגלים שהם לא מאיישים תפקידים בכירים במשק. אף לא אחד מאלה שקדמו לענתבי - כמו אייל בן-שלוש, ציפי סאמט, דורון שורר ומאיר שביט - מהווה כיום שחקן דומיננטי במשק. מבן-שלוש, שהיה ממובילי רפורמת ועדת בכר, היו הציפיות הגבוהות ביותר. לאחר שעזב את משרד האוצר כיהן כיו"ר הוועדה המייעצת לדירקטוריון בסוכנות ההסדר שקל, שנמכרה לחברת הביטוח הפניקס, אבל בהמשך לא הצליח להשתלב בתפקידים בכירים נוספים.
דורון שורר היה היחיד שעשה רושם כמי שמשתלב בצמרת המגזר העסקי, כשמונה ליו"ר חברת מבטחים ומאוחר יותר ליו"ר הפניקס, אבל החתונה עם הפניקס לא הייתה מוצלחת וב-03' הוא התפטר מתפקידו. כך נפרד גם הוא מהתפקידים הבכירים. "זו לא תגלית", פוסק בכיר במשק ללא היסוס. "זה דבר ידוע. כל מי שמצוי בשוק ההון והביטוח ונמצא בקשר עם המפקחים על הביטוח לאורך שנים, יודע שזה גורלם".
זו אולי לא תגלית גדולה, אך קשה להתעלם מכך שתפקידים אחרים במשרד האוצר כן מהווים קרש קפיצה ישירות אל כס המנכ"ל, הסמנכ"ל, יו"ר הדירקטוריון ועוד תפקידים יוקרתיים בגופים המובילים בשוק ההון, בבנקים בחברות הביטוח ובקונצרנים גדולים. אלי יונס, איתן רף, שי טלמון, ניר גלעד, קובי הבר, אורי יוגב, יוסי בכר - כולם מילאו תפקידים ציבוריים-רגולטורים והתברגו במקום מכובד בסקטור הפרטי. "בתפקידים כמו החשכ"ל, ראש אגף התקציבים ועוד, הקריירה סלולה", אומר בכיר במשק. אבל מה ההבדל בינם לבין המפקחים על הביטוח?
שוק ההון זוכר ונוקם
אם נשים רגע בצד את העובדה שהתפקיד קיבל תנופה משמעותית בשנים האחרונות ואולי יוקרתו החדשה תשנה את התמונה בעתיד, נדמה שממלאי התפקיד הקודמים לא זכו להערכה לה צפו מהשוק, והסיבה לכך לא ממש ברורה. "רגולציה היא דבר קשה והרבה פעמים תוך כדי הליך הרגולציה אתה 'פוגע' כביכול בגורמים במגזר העסקי, ואז אתה גם יוצר לעצמך הרבה מאוד שונאים. אנשים זוכרים ונוצרים משקעים לאורך זמן. פתאום אתה מוצא שאתה לא יכול לחזור למגזר העסקי למקומות שהיית בעבר או היית יכול להיות, כי הנקמנות של המגזר העסקי היא קשה", אומרת שטרק.
שטרק לא היחידה שחושבת כך. מאחורי הקלעים יש לא מעט אנשים שמוכנים להודות כי "שוק ההון זוכר ונוקם". אך יש גם מי שחושב אחרת. "אלה שטויות במיץ. שני הממונים על ההגבלים הכי קשוחים בישראל היו יורם טורבוביץ' ודודי תדמור, בכלל בלי השוואה. אז מה? הם לא הצליחו במגזר העסקי? ועוד איך הצליחו, כי זה לא המבחן. הסקטור הפרטי רוצה לעבוד עם אנשים מוכשרים, בעלי יכולות, שכשהוא ראה אותם בצד השני הוא אומר לעצמו 'כזה הייתי רוצה לעצמי'. זה לא משנה אם הם היו רגולטורים קשוחים או לא", אומר רגולטור לשעבר.
ובכלל, הוא מוסיף, זה לא התפקיד שעושה את האדם, זה האדם שעושה את התפקיד. יש אנשים שהיו בתפקידים רגולטורים בכירים ומילאו אותם ככה-ככה, אז הם נשארו אנשים ככה-ככה גם כשיצאו לשוק הפרטי. המוכשרים, כמו אלי יונס ואחרים, יכלו למלא תפקידים בכירים במגזר הציבורי ובכל זאת לנסוק בשוק הפרטי".
כאילו כדי להוכיח זאת ניצבת ברקע עובדה מעניינת: המשנים שלהם דווקא הצליחו מאוד בשוק הפרטי. רמי דיין, שהיה המשנה של בן-שלוש, שימש כמשנה למנכ"ל הראל ביטוח וכיום מכהן כמספר 2 בכלל ביטוח; ניר כהן, שהיה המשנה של ענתבי, משמש כיום כראש המטה של הראל; רונן אידל, סגן בכיר באגף בתקופת כהונת בן-שלוש, שימש כסמנכ"ל מבטחים, עד שבחר לעבוד כעצמאי. והם ממש לא מתכננים לחזור לאגף הפיקוח על שוק ההון.
בשורה תחתונה, לאגף שוק ההון יש בעיה. אנשים מבחוץ לא רוצים למלא את התפקיד בגלל המשכורת הנמוכה ועוד אלף ואחת סיבות, וגם בוגרי האגף לא רוצים לחזור בגלל היכולת שלהם לעשות הרבה יותר טוב לביתם בחוץ, וכן בשל רצונם לנצל את גילם הצעיר ולהתקדם ככל שיוכלו במגזר הפרטי. אז מי יהיה המפקח הבא? בשבוע הבא, אם לא יהיו הפתעות, תהיה לנו תשובה לשאלה.