גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

"רציתי לפתח קולט שמש זול יותר", הוא אומר בראיון מיוחד ל"גלובס", "כשיהודה שאל אותי אם אני מוכן לחזור למחקר, אמרתי שכן מפני שבמשך עשור לא היה לי מה לעשות. נסעתי לשם פעם בשבוע, ובשאר הימים ישבתי בביתי בירושלים ושרטטתי".

המשבר הכלכלי העולמי גרם לאורמת לגנוז את ההרפתקה ולהמשיך להתמקד בעסקיה הגיאותרמיים, אבל לא ריפה את ידי תבור, שעדיין ממשיך קדימה ופתוח לפרויקטים נוספים גם היום, בגיל 92.

תבור, אחד מאבות תעשיית האנרגיה המודרנית, היה שם הרבה לפני שמישהו חשב על המושג "קלינטק" והרבה לפני שהבינו איך אפשר לנצל אנרגיה שבאה בחינם מהשמיים.

ממעבדת הפיזיקה הצנועה שייסד בירושלים בסוף שנות ה-40 של המאה הקודמת, עם 4-6 עובדים, יצאו דוד השמש המודרני המוכר לנו היום והמשטח הסלקטיבי שהמציא הפך להיות גם הבסיס בטכנולוגיה של לוז הישראלית שהקימה תחנות תרמו-סולאריות בקליפורניה.

בהמשך, תבור היה מעורב בפיתוח הטורבינות הוותיקות של אורמת שהיוו בסיס גם לפיתוחים בתחום הגיאותרמי. הוא גם פיתח רכב חשמלי מהיר עם תאוצה חזקה, "35 שנה לפני שי אגסי", לדבריו.

קולט את אנרגיית השמש

את הקריירה הענפה של תבור באקדמיה, במחקר ובתעשייה, לא ניתן לבחון בעיני המאה ה-21 - הוא פעל בעידן אחר ומתוך חשיבה אחרת. היום הוא היה ודאי יזם סדרתי שקוצר אקזיטים עם כיסים מרופדים. אז, הוא היה עובד מדינה שלא היה ממוקד בגריפת ממון, וכל שרצה הוא להשפיע על עולם המדע.

תחילת הרומן של תבור עם עולם האנרגיה החלופית הייתה ב-1946, כפעיל בתנועה הציונית באנגליה, שם נפגש עם מזכירו המדעי של ראש הממשלה לימים, דוד בן-גוריון.

"בן-גוריון הכיר מספיק פיזיקאים תיאורטיים, אבל לא כאלה שמלכלכים את הידיים. כשהוא שמע שיש בבריטניה פיזיקאי שהוא יהודי ציוני עם ניסיון תעשייתי, הוא רצה שהמזכיר המדעי שלו יפגוש אותי", אומר תבור. "דיברנו על חשיבות המדע לבניית המדינה ועל כך שישראל קטנה ונטולת משאבים".

שלוש שנים מאוחר יותר, מספר חודשים לאחר קום המדינה, עלה תבור לישראל והחל לעבוד במשרדו של בן-גוריון. אחד הצעדים הראשונים של ראש הממשלה היה הקמת "המועצה המדעית הישראלית". "הוא גייס את תריסר המדענים הטובים ביותר שהיו בישראל ואמר: 'אתם תהיו הקבוצה שתייעץ לי מה לעשות בנושא המדע'", נזכר תבור.

בהתחלה, הוא טיפל בהקמת מעבדה לפיזיקה ובהמשך החל לבצע מחקרים בהם גילה לגמרי במקרה את כוחות השמש. "נכנסתי לתחום השמש רק בגלל שנאלצתי. לא היו אז משאבים לישראל ומשרד ראש הממשלה קיבל הרבה פניות מהציבור בשאלה מדוע לא ננצל את המשאב היחיד שיש שלנו - השמש. נאלצתי ללמוד על התחום, והבנתי שיש הגיון ברעיון - השמש היא מקור עצום לאנרגיה, שזמין לנו ושגם לא ייגמר", אומר תבור ולוקח אל פיו ממתק שוקולד, מקור אנרגיה אחר שמתדלק אותו לאורך הפגישה.

"אז, בשנותיה הראשונות של המדינה, היה על הגגות מספר קטן של קולטי שמש לחימום מים. הם היו העתקים של מתקנים מחו"ל, אבל גרועים ועם יעילות נמוכה משום שתוכננו על-ידי שרברבים, ולא על-ידי מדענים. הקולט היה אז לוח שחור עם צינורות מים וזכוכית למעלה, ואני מצאתי שאם הלוח השחור ייעשה בצורה אחרת - לא עם מברשת וצבע אלא עם קצת חוכמה פיזיקלית, אפשר יהיה להגדיל את היעילות של הקולטים. בתוך חודשיים היה לנו במעבדה פתרון".

זה היה הפיתוח הראשון שהוביל תבור - משטח סלקטיבי לקולטי השמש, שבולע חום במקום לפלוט אותו. משטח זה מצפה היום את הקולטים של חברת סולל, שנמכרה לאחרונה לסימנס ב-420 מיליון דולר, והוא זה שאיפשר גם את הקמת התחנות התרמו-סולאריות הראשונות.

המומנטום היה מושלם. "באותו זמן, ב-1955, התקיים הכנס הראשון של ניצול אנרגיית השמש בעולם, באריזונה. בן-גוריון אמר לי: 'אתה מוכרח ללכת לכנס הזה ולקחת איתך קולט חדש'. היינו צריכים לבנות בחיפזון קולט כזה ולדאוג שיהיה מטוס גדול מספיק בשביל להטיס אותו לארה"ב. זה היה הלהיט בכנס ושם את ישראל על המפה, כי לא היו אז דברים חדשים".

הלהיט של תבור כבש את הכנס בארה"ב אך דווקא בישראל החליטו רק 25 שנה לאחר מכן לחייב התקנת קולטי שמש כאלה על כל הגגות של הבניינים החדשים שנבנו מאז. "ישראל היא המדינה היחידה שיש בה חובה כזאת וזה חוסך לה כמה מיליוני טונות של דלק בשנה", הוא אומר.

תבור מציין שהשימוש בשמש לחימום מים בדוודים היה עניין פעוט לעומת החשיבות שבייצור חשמל מהשמש. כך הלך והתגבש אצלו רעיון להיכנס לתחום חדש - טורבינות.

"היה לי רעיון לייצר טורבינה מיוחדת לשמש שמתאימה לממדים קטנים והתחלתי לעבוד עליו. יום אחד נכנס אליי למעבדה מהנדס צעיר, עולה חדש מצרפת, שחיפש עבודה וענה לשם יהודה ברוניצקי. הוא סיפר לי שבתור סטאז' בלימודים הוא עבד על טורבינות, ולקחתי אותו לעבודה מיד, בלי לשאול שאלות. זה היה שידוך מוצלח.

"עבדנו שנתיים כדי לפתח את הטורבינה הזאת והצגנו אותה בכנס בינלאומי של האו"ם ליחידות כוח קטנות, בעיקר לארצות מתפתחות. חשבנו אז, ב-1958, לעזור למדינות במקומות שמרוחקים מרשת החשמל".

*מעניין שאתם, נציגי מדינה נטולת משאבים בשנים הראשונות, רציתם לעזור למדינות אחרות.

"חשבנו שיש לנו מוצר עם שוק עצום וכך חשבו גם באנגליה ובצרפת, שעם מקור אנרגיה כמו השמש, יעמוד בפנינו שוק גדול. אבל טעינו. היה אמנם צורך בכך, אבל עוד לא היה שוק, כי לא היה אז כסף".

תבור וברוניצקי לא הרימו ידיים. "חשבנו מה לעשות עם פיתוח מעניין אך נטול שוק. חשבנו שיש בתחום הזה עתיד שיצדיק תעשייה שלמה. עובדה שעד היום מפעל הייצור של אורמת ביבנה הוא מהמוצלחים בעולם".

למשפחת ברוניצקי, אומר תבור, הייתה אמונה בהמצאה. "הם אמרו: 'אף אחד לא רוצה לקנות את הטורבינות? אנחנו נקים מפעל', למרות שהם לא ידעו כלום על טורבינות. למשפחה היה אז מפעל קטן ביבנה לחידוש עור. אבא של יהודה נתן לו חלק מהמפעל, והם עבדו שם שש שנים עד שהיה להם מוצר שניתן למכור. אבל אז הייתה אכזבה נוספת, כי אף אחד לא רצה לממן מתקני שמש. יצא שיש לנו טורבינה לטמפרטורה נמוכה, אבל בלי שוק".

המפנה התרחש כאשר ברוניצקי גילה שקיימים בעולם מתקני אנרגיה גיאותרמיים, שמקור האנרגיה שלהם הוא בקרקע. המתקנים שהיו קיימים עד אז ידעו לייצר קיטור מחום שהגיע לטמפרטורה של 100 מעלות ומשם להפעיל מתקני חשמל. החידוש של תבור וברוניצקי היה ייצור אנרגיה גם כשהטמפרטורה בשדות גיאותרמיים הייתה נמוכה יותר.

"זה פתח את המוצר לשוק גדול ושינה את המצב", אומר תבור. "אורמת תפסה כ-70% מהשוק העולמי של תחנות גיאותרמיות בטמפרטורות נמוכות".

*לא התאכזבת כשברוניצקי עזב את המעבדה שלך ופרש לדרך משלו?

"ברוניצקי עזב עם ברכתי כדי להתרכז במפעל אורמת, שהוא אחד המוצלחים ביותר בישראל. זו דוגמה למה קורה כשאתה מתכנן מוצר מדעי אבל אתה לא יודע לאיפה הוא יגיע. אני לא חשבתי על אנרגיה גיאותרמית".

ההצלחות עם הקולטים והטורבינות הפכו את תבור לסקרן יותר והוא החל לבדוק כיוון אחר לניצול אנרגיית השמש - ענף התחבורה. "במדינה כמו ישראל, מחצית מהאנרגיה הנצרכת הולכת לתחבורה", אומר תבור. "אז חשבתי כיצד לנצל את השמש בשביל תחבורה, עם רכב חשמלי, שהאנרגיה שלו באה מהשמש. למרות שזה לא היה בתוכניות שלי, התחלתי לפתח רכב כזה והצגנו אותו בתערוכה בינלאומית בדיסלדורף שבגרמניה ב-1974".

*זה מה שחברת בטר פלייס שבראשה עומד שי אגסי מנסה לעשות.

"אגסי עלה על משהו 35 שנה אחריי, רק שלאף אחד לא היה אז עניין בזה. התגובה בתערוכה הייתה שזה נחמד, אבל בלי תועלת, כי אף חברת רכב לא רצתה להיכנס לתחום והיו אף שהביעו התנגדות. לקח עשרות שנים עד שהלחץ של הגורמים הסביבתיים הכריע".

*ומהירות הרכב?

"כשהייתי צעיר, היה רכב חשמלי שנסע לאט. אחת הסיבות שלא הייתה לו תאוצה היא שהמצבר היה כבד וגרם לרכב עצמו להיות כבד. ברכב שלי הכנסתי גלגל תנופה קטן, וזה נתן לרכב החשמלי תאוצה כמו לרכב רגיל וגם היה דבר חדש. התוספת של הגלגל הפכה את הרכב למה שהיום מכנים רכב חשמלי היברידי, אבל אז לא השתמשו במושג הזה. גם טויוטה וג'נרל מוטורס עשו רכב כזה, אבל במקום גלגל תנופה הם הכניסו מכונת בנזין".

תבור היה יכול לפרוש לפנסיה מהמעבדה לפיזיקה, אבל היו לו תוכניות אחרות. "הקמתי בעזרת משרד ראש הממשלה מוסד ממשלתי למחקר, רק משום שהיה במשרד מנכ"ל חכם בשם טדי קולק. הסברתי לו שמסגרת ממשלתית אינה מתאימה למחקר דינמי והוא הבין, וכך גייסתי חצי תריסר אזרחים טובים והקמנו מוסד בשם 'הקרן למחקרים מדעיים'. גייסתי כסף, דבר שבהתחלה היה לי קל. אבל אחרי 10 שנים כבר לא הצלחתי לגייס, ופרשתי משם בגיל 80".

מאז תבור שימש השראה גם להקמת איגוד החברות לאנרגיה מתחדשת בישראל, בראשות עו"ד איתן פרנס. כעת, הוא פתוח להצעות מחקר חדשות.