גברים עירומים עוגבים זה על זה במבטים אירוטיים, מתחככים, מתלטפים, מתערטלים על רקע מסך לבן ומוזיקה רכה. שתי נשים עירומות לוטשות מבטים נוזליים, מלאי זימה, זו בזו ובגברים שאיתן. אחר-כך כולם מתפלשים בתוך בליל של צבעים ברצינות תהומית, מעבירים אצבעות על עצמם, על אחרים, מורחים זה את זה בחושניות, בעיניים מצועפות, גופותיהם גלויים לעיני המצלמה בתקריב, ממרחק. אין ספק שהאווירה מחשמלת, רומזת לפורנו. כתובית על המסך, קאט.
בעיקרון הרי אין פסול בעירום טוב למבוגרים, שיערב למי שמחבב תמונות כאלה. הבעיה שהתמונות האלה לא מיועדת לערוץ חסום לילדים ולנוער, או לקוחות מתוך אחד מסרטי הזימה באחת מספריות הווידיאו העמוסות ברחוב אלנבי, אלא משודרת מדי יום, כמה פעמים טובות בערב, על מסך הטלוויזיה הפופולרי ביותר שלנו במסווה של פרומו. למה? לתוכנית סקס לילית? לשעשועון בעל מסרים מיניים שמשודר אחרי חצות? ממש לא. מדובר בפרומו לאחת מתכניות הטלוויזיה הנצפות ביותר בערוץ 2, בפריים-טיים, תוכנית אהובה במיוחד על ילדים ובני-נוער - "ארץ נהדרת".
צפיתי בפלא הקריאטיבי הזה שוב ושוב, ולא ממש הבנתי מה הגאונים ממחלקת הפרומו של קשת - שיודעת להפציץ אותנו בתשדירים מעוררי חיך שעושים חשק לצפות בתוכנית - רצו הפעם.
כשטוחנים לנו את השכל לקראת שידורי "האח הגדול" במיני הבטחות-סרק כמו "הפתעה שכמוה לא היתה", שמתבררת אחר-כך כפרישתו הוולונטרית של בעל תסמונת הטורט שנשבר לו מהפריקים האחרים בבית, אפשר עוד להבין איכשהו. יש לזכיינית מוצר שצריך לקדם, וכל האמצעים כשרים, כולל כיפוף האמת בקצוות. יש איזשהו היגיון, מסר, מטרה.
אבל לראות את התחת של טל פרידמן, או את החזה השדוף של מאור כהן, אנשים נחמדים כנראה ואמנים מצוינים, בעירום? או את אסי כהן ואייל קיציס עושים יו הפנר? הכל תחת כותרת תמוהה של "מחזירים את הצבע לחיים"? איזה צבע, כחול?
עם כל הכבוד ליצירתיות ולבימוי הפנומנלי של יואב גורפינקל, שהפליא באוווירה האמנותית כדי "להעביר מסרים פורצי דרך", לחשו אנשי יחסי הציבור המובכים של הזכיינית - מדובר בפלופ מיותר, שלא לומר נפיחה ריקה, שחייבת לרדת מהמסך וכמה שיותר מהר.
מילא אני, בנאדם מוגבל שלא מסוגל לעמוד על הסבטקסט האליטיסטי שניסו להחדיר לעולמי התרבותי במסווה של קדימון, אבל מה אשמים הילדים שנחשפים לכלום האירוטי הזה? מה הם אמורים להבין מגבב הגופות הצבועות שפרושות מולן? שמדובר במיצב? בווידיאו ארט? בפשלה?
בפעם הראשונה בחיי אני מרגישה צורך לחזק את הרגולטור, נורית דאבוש, שהביעה שאט-נפש מהיצירה הזו, ולפנות לנציב תלונות הציבור, גיורא רוזן, שבדרך-כלל נשמע לי נודניק שאין כמותו, ולבקש ממנו לעשות משהו.
לא מזמן חטף רוזן ביקורת על אוזלת-ידו בכל מה שקשור לטיפולו של סרן ר', ובפעם המי יודע כמה רצו לשלוח אותו הביתה. הפרומו של "ארץ נהדרת" הוא קייס פחות מסובך. תעשה טובה, מר רוזן, תגאל אותנו ממנו כל עוד אתה שם.