שבע שנים ברציפות מאז 2002 זכתה אולימפיק ליון באליפות צרפת. זמן מספיק כדי לבנות מעצמה ששלטונה ב"ליג 1" מוחלט. אבל זה לא הספיק לז'אן מישל אולאס, נשיא ופטרון המועדון ב-22 השנה האחרונות. ליון צריכה להפוך למעצמה אירופית, הוא החליט. להתמודד עם ריאל מדריד, מנצ'סטר יונייטד, מילאן, ברצלונה. בטרגדיה היוונית הקלאסית קוראים לזה היבריס. רמיסת רעיך מתוך רגשי גדלות וגאווה, זה מה שקודם לנמסיס, לנקמה ולכישלון הגדולים.
וליון רמסה. בין 2005 ל-2007 היא זכתה באליפות בהפרשים של 12, 15 ו-17 נקודות בהתאמה. כל כוכב רציני שצמח בצרפת, כמו פלורן מאלודה, אריק אבידל, פרד, בנואה פדרטי, ז'רמי טולאלאן, סבסטיאן סקילאצ'י, הוגו ליוריס, ז'אן מאקון, בפטימבי גומיס - כולם נרכשו מקבוצותיהם על-ידי הטורף במעלה שרשרת המזון.
שיטת העבודה של אולאס ברורה ובהירה: המאמן לא משלים יותר משלוש שנים בקבוצה. השובע של המאמנים נדמה לפטרון כאויב הגדול ביותר. ז'אק סנטיני הביא גביע ואליפות בשנתיים, והלך. פול לה-גוון הביא שלוש אליפויות בשלוש שנים, ועזב. גם ז'ראר הוייה לא הורשה לצבור יותר משתי אליפויות רצופות, ואלן פרין זכה לכבוד המפוקפק של פרישה מאולצת אחרי שנת עבודה, בה הביא לליון את הדאבל. גם אם פרין זמם על משרת מאמן הנבחרת לקראת מוקדמות המונדיאל האחרונות, הרי שפרישתו היתה תוצאה של יחסי העבודה הבעייתיים עם אולאס. איש העסקים רוצה מאמן עם מתווה ברור, ודגש על הצלחה אירופית באמצעות הסגל שהוא בונה לו. הוא הסביר במהלך העונה של פרין בקבוצה, שליון זקוקה למנג'ר "שיעזור לנו להגיע לשלבים המתקדמים של ליגת האלופות". אחרי הסכם הפרישה של המאמן, הוסיף אולאס: "פרין זכה בתארים, כולל הדאבל, אבל אימון זה גם ראיה קדימה. גם אם תוצאות הושגו, חלקן לא הושג".
רק שאולאס איבד את מגע הקסם. אחרי שלושה רבעי גמר רצופים בליגת האלופות בין 2004 ו-2006, הועפה ליון שלוש שנים ברציפות בשמינית הגמר על-ידי מילאן, מנצ'סטר יונייטד וברצלונה. והעונה מחכה ריאל מדריד בשמינית הגמר.
כבר לא משביחים
מצד שני, משקיע אולאס בכישרונות. החממה של ליון זוכה לתשבחות ומדי שנה עולים שחקנים מהנוער או מהמילואים לקבוצה הבכירה. שמות כמו קארים בנזמה, חאטם בן ארפה וסידני גובו גדלו בליון והפכו לכוכבים ידועים. במקביל מהווה ליון קרש קפיצה לקראת קריירה בינלאומית, מה שמביא לה הכנסה עצומה ממכירתם בזמן הנכון: לא רק בנזמה (לריאל מדריד עבור 35 מיליון אירו פלוס בונוסים), ובן ארפה (12 מיליון), אלא גם אלו שנרכשו צעירים. מאלודה, למשל, נקנה ב-2003 ב-4 מיליון אירו, ונמכר ב-2007 עבור 19 מיליון. מיקאל אסיין שנרכש במקביל אליו, עלה אמנם 11.7 מיליון, אבל נמכר כבר ב-2005 עבור 38 מיליון. מאמאדו דיארה נמכר לריאל עבור 26 מיליון אחרי שארבע שנים לפני כן הוא עלה רק 3.9 מיליון, ועוד כהנה וכהנה דוגמאות.
ב-2006 ו-2007 יחד הרוויחה הקבוצה, למרות רכש מאסיבי ויקר, 33.5 מיליון אירו, אבל בעשור האחרון, מאז דרך כוכבה של ליון, הגירעון המצטבר של הקבוצה בשוק ההעברות עומד על 72.6 מיליון אירו. מכובד עבור קבוצה בסדר גודל כזה, ומצביע על עבודה בריאה יחסית (באותו פרק זמן הפסידה ריאל מדריד בשוק 688.7 מיליון אירו).
אבל יש גם כישלונות מהדהדים בשוק. כמו עבדול קאדר קייטה, שנרכש ב-16.8 מיליון אירו ונמכר ב-8.5 מיליון שנתיים מאוחר יותר), או פאביו גרוסו, אלוף העולם האיטלקי, שנרכש ב-8.5 מיליון אירו ונמכר בשני מיליון בלבד.
בייחוד בולטת הירידה באחוזי ההצלחה בשנים האחרונות. כל ארבעת הכוכבים שנרכשו בתחילת העונה, ליסנדרו לופז החלוץ, מישל באסטוס הברזילאי, אלי סיסוקו וגומיס הצרפתים, רשמו ירידת ערך בשווי שלהם (לפי אתר Transfermarkt.de) של בין 2 ל-3 מיליון אירו. הערך הכולל של שחקני ליון הוא 192 מיליון אירו, המקום ה-18 באירופה בלבד. כלומר, לצד קבוצות שכלל לא נמצאות ברמה של הצ'מפיונס ליג, כמו ויאריאל, אתלטיקו מדריד ואברטון.
"עדיין מועמדים לאליפות"
ההשקעה בנתיב האירופי הביאה להזנחה של הליגה המקומית. מתחת לאף של ליון צמחה לה בורדו המשגשגת, ופתאום המאבק הוא בשתי חזיתות במקביל. לקלוד פואל, המאמן בשנתיים האחרונות, יש חלק לא מבוטל בבעיות. הוא נכשל בגיבוש הסגל שהתפרק למחנות. כבר בעונה שעברה, בה נכשלה ליון בליגה והפסידה את האליפות, נרשמה מתיחות מתמדת שהגיעה לריב פתוח בין גובו המקומי והכוכב הברזילאי ז'וניניו. אחרי עשר שנים בקבוצה ומאה שערים, עזב ז'וניניו לקטאר בהסכמת אולאס למרות חוזהו. בסוף אוקטובר התפרץ הכוכב הגדול של ליון היום, טולאלאן, על המאמן שהורה לו בהפסקה בדרך לחדר ההלבשה לכדרר פחות. גובו נאלץ לאחוז בו, כדי שלא יפגע בפואל - וזאת למרות שהוא עצמו הפסיד את סרט הקפטן אחרי שצולם כשהוא מתמוטט שיכור במועדון לילה יומיים לפני "הדרבי" מול סט. אטיין.
נכון שמכת פציעות תקפה את הקבוצה, בייחוד בהגנה, אבל העובדה ששבעה שחקנים פצועים במפשעות, מצביעה כנראה גם על עומס לא נכון במחנה האימונים לקראת העונה. הפיתרונות הטקטיים של פואל פוגעים בלית ברירה בשחקנים, שמוצבים בעמדות לא מוכרות, ובאווירה.
לפחות התוצאות בצ'מפיונס נראות בינתיים טוב. ובליגה? "אנחנו עדיין מועמדים לתואר", מתעקש אולאס, "ופואל הוא המאמן הנכון עבורנו". אבל הטבלה מצביעה על אמת אחרת. ליון יצאה לפגרת החורף במקום השישי, עם הפרש של 13 נקודות מבורדו המובילה, למרות פתיחת עונה מצוינת שבה גרפה 20 נקודות אחרי שמונה מחזורים. בדרך אל הנמסיס?