המו"ל, העורך והמתרגם דן דאור היה אחד האנשים המעניינים ביותר שפעלו בשדה הספרות המקומי. דאור, שהלך לעולמו אתמול מדום לב בגיל 72, הקים לפני עשר שנים ביחד עם יהונתן (חיליק) נדב את הוצאת חרגול.
חרגול החלה את דרכה במימדים צנועים, וצמחה להיות הוצאה חשובה ומשמעותית בענף הספרים. דאור, שהיה סינולוג בהשכלתו, היה אחראי על תירגומים רבים מהקלאסיקה הסינית לעברית, ועל החדרת התרבות הסינית העתיקה אל מדף הספרים הישראלי.
דאור נולד בתל-אביב ב-1937, למד באוניברסיטה העברית ובלונדון, וסיים דוקטורט בפילוסופיה סינית. הוא תירגם ספרים מסינית עתיקה, בהם "ספר הדאו" (ביחד עם יואב אריאל), "108 שירים" - אסופת שירים מהקלאסיקה הסינית, "מחצלת הבשרים" מאת לי יו, "איש מחפש פר" (ביחד עם יעקב רז), "המלומד והזונה" - סיפורים מהקלאסיקה הסינית, וגם ספרים מאנגלית ומצרפתית כמו "הדברים" מאת ז'ורז' פרק, "מר ורטיגו" מאת פול אוסטר (ביחד עם אלי הירש), "מבחר מכתבים" של ג'ון קיטס, ו"הפצוע האנגלי" מאת מייקל אונדטייה.
דאור פירסם רשימות מסע, וכן מאמרי ביקורת על אוכל וקולנוע בעיתונות. בין הספרים שפירסם: "פילוסופיה במזרח ופילוסופיה במערב" (בשיתוף בן-עמי שרפשטיין, שלמה בידרמן ויואל הופמן), "הבישול הסיני של אהרוני" (בשיתוף ישראל אהרוני), מדריכי טיולים להודו ולסין (בשיתוף יגאל צור), ו"המיתולוגיה הסינית", שראה אור במסגרת סדרת "מיתולוגיות" שערך דאור בהוצאת מפה. כמו כן ערך דאור כמה אנתולוגיות, בהן "דפי עשב: חשיש בספרות העולם", ו"ביקור בית: סיפורים הודיים חדשים".
ב-1998 הקים דאור ביחד עם שותפו חיליק נדב ואשתו גבי סילון את הוצאת חרגול, שהיתה תוך כמה שנים להוצאת ספרים משמעותית, ובשלב מסוים החלה לעבוד בשיתוף פעולה עם הוצאת עם עובד. ההצלחה הראשונה של חרגול היתה רב-המכר "הנזיר והפילוסוף" מאת ז'אן פראנסואה רוול ומאתייה ריקאר, שזכה להצלחה מיידית ונמכר באלפי עותקים.
אחריו באו עוד ספרים מתורגמים, רובם עם קריצה מסוימת, כולל "דרום אמריקה באופנוע" של צ'ה גווארה או ספרים של מרינה צווטאייבה, ויליאם סרויאן, סבסטיאן הפנר ות"ק בויל. בתחום ספרות המקור, שעליו אחראי בהוצאה אלי הירש, חתומה חרגול בין השאר על ספריהם של מאיה ערד, מיכל זמיר, אלונה פרנקל, תמר גלבץ, חגי דגן, יוסי סוכרי, צור שיזף וכמה מספריו של דן צלקה.
לפני שנים אחדות סיפר דאור בראיון לכבוד צאת הספר ה-100 של חרגול, כי התרומה האמיתית שלו להוצאה היתה דווקא השם שהעניק לה. "בתחילת שנות ה-90 פירסמתי טור ב'דבר השבוע', שבו כתבתי על כל מיני דברים, והרעיון היה לקפוץ מדבר לדבר, כמו חרגול", סיפר אז. "כך גם ההוצאה. אנחנו לא רוצים להגביל את עצמנו לנישה מסוימת, אנחנו אוהבים לקפוץ מדבר לדבר".
ברביעי בערב השתתף דאור בכנס באוניברסיטה העברית בירושלים, לכבוד סדרת ספרים של פילוסופים סיניים בעברית, שדאור תירגם אחד מהם. הוא נשא שם דברים, ולאחר מכן חש ברע והתמוטט.
"כל מה שאגיד עליו ימעיט מדמותו", אומר חברו ושותפו לדרך חיליק נדב. "הוא היה אינטלקטואל, מו"ל, מתרגם, עורך, היתה לו קריירה אקדמית, הוא היה משורר וכתב דברים מעניינים. היכרנו לפני 30 שנה, אבל ההיכרות האינטנסיבית החלה לפני 23 שנים בדיוק, כשהבנות שלנו מצאו את זו את זו בגינה התל-אביבית. כעבור זמן קצר התחלנו לעבוד יחד.
"הוא היה אדם מקסים וסקרן, איש רחב דעת ואופקים. הוא היה טייל מושבע ונסע הרבה בעולם. דווקא המקום שאליו הכי פחות אהב לנסוע הוא סין, משום שהוא לא אהב את מה שקרה שם בעשורים האחרונים, את החרבת התרבות הסינית במאה ה-20. ספרי המסעות שלו היו לא שגרתיים - לא עוד מלון ועוד מסעדה, אלא ספרים טעונים מבחינה תרבותית, מעין ידידים למסע, עם קטעי ספרות ושירה. הוא הוא היה אדם עשיר מבחינה תרבותית".
דאור השאיר אחריו אשה ושתי בנות.