גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

וזהו תקציר המקרה: ח' היא בעליה של יחידה נופש בבית מלון בירושלים. באוקטובר 2008 הוזמנה לפגישה במשרדי רויאל קונקשיין, שבמהלכה הוצעה לה עסקת תיווך למכירת יחידת הנופש. עבור עסקת התיווך חויבה בסכום של כ-20,000 שקל באמצעות כרטיס אשראי לאומי קארד.

כשבועיים לאחר החתימה על ההסכם, נעצר בעליה של רויאל קונקשיין בחשד לביצוע עבירות מרמה. בעקבות כך ניסתה ח' ליצור קשר עם החברה, אולם לא הצליחה. לפיכך שלחה באותו יום הודעת ביטול על ההסכם, ובמקביל שיגרה ללאומי קארד הודעה על ביטול העסקה. את טענתה להחזר החיוב היא מבססת על סעיף 14 א' לחוק הגנת הצרכן, המתייחס לעסקאות יחידות נופש ולפיו: "לא יחייב מנפיק הכרטיס את הלקוח בסכום החיוב, כולו או חלקו, לפני שחלפו 30 יום לפחות, מהמועד בו הופקד בידיו מסמך המעיד על העסקה בין הלקוח ובין הספק". כאמור, למרות הודעת הביטול, שנשלחה במועד בו טרם קיבלה לאומי קארד את מסמכי ההסכם - חויבה הלקוחה במלוא הסכום.

לטענת לאומי קארד, היות ולא בוצעה עסקת רכישה אלא עסקה שמטרתה מכירה של יחידת נופש, הרי שאינה נכללת תחת ההגנה הקיימת לרוכשי יחידות נופש בחוק הגנת הצרכן. השופט מנחם קליין דחה טענה זו וקיבל את טענת הלקוחה שגם עסקת תיווך למכירת יחידת הנופש נכללת בהגדרת החוק שאינו מגדיר במפורש את הצרכן כ"קונה" ואת בית העסק כ"מוכר", אלא כנותן שירות. השופט אף ציין כי לחברת האשראי אין סמכות לקבוע את סוג העסקה ואת מערכת החוקים והכללים הרלוונטיים לגביה.

בהתייחס לענף יחידות הנופש ציין השופט קליין בפסק הדין: "תחום שיווק יחידות הנופש קנה לו שם רע בשל שיטות שיווק האגרסיביות שהוכנסו בו. הרוויה הגדולה בשוק הולידה מצב בו קמים להם גופים שכעת, תחת לשווק ולמכור יחידות הנופש לצרכנים, פונות ל"נישה" חדשה - מתן פתרונות ו"חילוץ" של בעל יחידת הנופש, כששוב מופעלים שיטות שיווק לא מקובלות ואגרסיביות, ובשונה מעסקי תיווך אחרים - בהם ברור שדמי התיווך משולמים רק לאחר ביצוע העסקה ומתוך כספי התקבולים - כאן מסתבר שדמי התיווך נלקחו מראש באמתלה של "דמי שיווק" עבור המאמצים העתידיים שיעשו בכדי "לחלץ" את בעל יחידת הנופש".

כאמור לאומי קארד תשיב ללקוחה את מלוא סכום העסקה בסך של כ-20,000 שקל לצד 3,600 שקל החזרה עבור הוצאות משפט. (תא"מ 51789-08)