רגשות שליליים כמו עצב, כעס, תסכול או עלבון, מלווים בתחושה שאנו מכנים באופן אינסטינקטיבי - כאב נפשי. מצד אחד, מדובר במטאפורה. מצד שני, זו אמת לאמיתה. כשאדם אומר שנשבר לו הלב, או ש"הכאבת לי בדבריך", הוא בדרך כלל מתכוון לכך שהתחושה שהוא חש דומה מאוד לכאב גופני.
הרפואה מצאה כבר תרופות למצבים נפשיים כמו חרדה או דיכאון. התרופות הללו פועלות על המוח, ותוכננו לטיפול ברגשות. אך מחקרים חדשים מראים כי גם כדור רגיל שנועד להילחם נגד כאב גופני יכול להפחית - באופן קל אך מובהק - גם מצוקה נפשית. זוהי הוכחה נוספת לקשר העמוק בין שני סוגי הכאבים.
סוג הרגש השלילי שנחקר במקרה הזה הוא עלבון. כבר לפני כמה שנים נמצא גן משותף לעלבון ולכאב פיזי - נושאי הגן הזה סבלו מסף כאב נמוך, והיו גם רגישים יותר לדחייה חברתית.
בניסוי הנוכחי, אותו הוביל פרופ' נייתן דה-וול מאוניברסיטת קנטאקי, נבחנה השפעתו של משכך כאבים פופולרי בארה"ב בשם טיילנול (acetaminophen). הניסוי כלל שתי קבוצות של נבדקים בריאים (בתחילתו) שחולקו לשתי קבוצות. קבוצה אחת נטלה 2 גרם טיילנול (בערך ארבעה כדורים רגילים), והקבוצה השנייה נטלה תרופת דמה ללא חומר פעיל (פלצבו).
לאחר שלושה שבועות של נטילת תרופה מדי יום, שתי קבוצות הנבדקים שיחקו משחק מחשב שתוכנן ליצירת רגשות עלבון ודחייה חברתית. במהלך המשחק נסרק מוחם במכשיר MRI, כדי לבחון את הפעילות באזורים במוח שכבר במחקרים קודמים זוהו כקשורים לעלבון וכאב, וכן באזורים שקושרו לכאב פיזי.
נמצא כי ברגעים שבהם התרחש האירוע המעליב בקבוצת הפלצבו נרשמה פעילות ערה בשני אזורי המוח הללו, ואילו בקבוצה שנטלה טיילנול הייתה פחות פעילות בשניהם.
בניסוי נוסף נטלו הנבדקים טיילנול (או פלצבו) כל ערב, וענו על שאלון גנרי למדידת רגשות של פגיעה וכאב חברתי. חברים בשתי הקבוצות סבלו מרמות כלשהן של פגיעות חברתיות בחיי היומיום שלהם, אך בקבוצה שנטלה טיילנול חלה ירידה בעוצמת הרגשות הללו לאורך שלושת השבועות של הניסוי. השאלון מדד גם את רמות השמחה של הנבדקים, אך אלה לא השתנו. מסתבר שאלחוש הרגש הרע לא גרם לרגש טוב להופיע במקומו.
"לממצאים הללו יש משמעות, הן בהפגת רגשות פגיעה באופן מיידי והן בשיפור מצבו הבריאותי של המטופל לאורך זמן", אמר דה-וול. עם זאת, החוקרים אינם ממליצים להתחיל ליטול טילנול באופן קבוע כדי לפתח עור של פיל רק על בסיס המחקר הנוכחי. ייתכן כי בעתיד ישמש המחקר כבסיס לפיתוח תרופות מיוחדות מסוג אנטי-עלבונמיצין.
תאי גזע בטעם תפוז
האם ייתכן כי התשובה להפיכת תאים בוגרים לתאי גזע, יכולה להגיע מחומר פשוט כמו ויטמין C? מחקר חדש טוען כי לוויטמין C, חומר לא מורכב מדי שמצוי בסביבה האנושית בשפע, יכולה להיות השפעה מהותית על הפיכת תאים של אדם בוגר שכבר התמיינו בחזרה לתאי גזע, הן במעבדה באופן יזום והן בתוך גוף האדם.
כל אדם נוצר מצבר של תאים זהים. עם הפיכתו של האדם מביצית מופרית לתינוק, מתרבים ומתמיינים התאים הזהים לתאים מסוגים שונים - עור, עצם, סחוס, שריר, עין, שיער ועוד.
כבר היום יודעים מדענים כי בגוף האדם מתרחש מעת לעת תהליך של קידוד מחדש של תאים שכבר התמיינו, כדי להחזירם למצב של תאי גזע או תאים קדמוניים (ממוינים חלקית). התהליך, ככל הנראה, חשוב להתחדשות רקמות הגוף ומניעת הזדקנות, אך הוא אינו מתרחש בגוף באופן יעיל, וניתן לומר כי הוא אף נדיר.
חוקרי תאי הגזע מנסים להשתמש בהם כדי ליצור תאים חדשים ורקמות חדשות, ובדרך זו להילחם באופן מלאכותי בבלאי של גוף האדם. אולם כיום עדיין קשה למיין תאי גזע ולגדל מהם את הרקמות הרצויות, ובנוסף קשה גם להשיג את תאי הגזע למחקר, קשה לגדל אותם וקשה לשמר אותם.
כיום מקובל להשתמש בתאי גזע ממקור עוברי - כלומר בעוברים שנוצרו לצורך הפריה חוץ גופית, אך לא נעשה בהם שימוש והם נתרמו לצורך המחקר. כמו כן ניתן להשתמש בתאים ממקור בוגר - בגוף האדם הבוגר, בשלייה ובדם הטבור של העובר יש מצבורים קטנים של תאי גזע. גם את אלה ניתן להשיג בתרומה, אבל זה לא פשוט.
הדרך ההגיונית ביותר להשיג מצבורים גדולים של תאי גזע היא על-ידי קידוד תאים בוגרים (מתרומת דגימת עור, דם או שיער) מחדש והשבת נעוריהם. חוקרים כבר הצליחו לעשות מניפולציה גנטית של תאים בוגרים ולהחזיר להם חלק מהמאפיינים הקדמוניים שלהם, אך מדובר בתהליך מסובך.
במחקר הנוכחי הוסיפו החוקרים ויטמין C לתמיסה כאשר ביצעו את הקידוד מחדש בתאים בוגרים של בני אדם ושל עכברים. הם מצאו כי התהליך בנוכחות ויטמין C הוא משופר. נראה כי הוויטמין מפחית תהליכים שליליים שמתרחשים בדרך כלל כשמנסים לייצר תאי גזע במעבדה, כאלה שגורמים לתאים להפסיק להתרבות ואף למות.
כבר שנים רבות טוענים מחקרים שונים כי לוויטמין C יש תועלת במניעת ההזדקנות, בשל היותו נוגד חמצון. יתכן שיש קשר בין הדברים, שכן חלק מהתהליכים שפוגעים בתאים במעבדה הם תהליכי חמצון. עם זאת, זה כנראה לא כל הסיפור, כי נוגדי חמצון אחרים לא משיגים השפעה דומה.
את המחקר הוביל ד"ר דאנקינג פיי מהאקדמיה הסינית למדעים בגאנגזהו. לדבריו, "היעילות הנמוכה של התהליך המעבדתי פוגעת בהתקדמות המחקר בתחום, ומעידה עד כמה אנחנו לא מבינים את המתרחש שם. המחקר שלנו יכול לתרום בשני המישורים". *