אמנון ז'קונט, 61, סופר, מבקר ועורך ישראלי, היסטוריון ואיש עסקים. כותב ספרות מתח. נולד וגדל ברמת-גן למשפחה ממוצא צרפתי וחי שנים אחדות בבלגיה. נשוי לפסיכולוגית ורדה רזיאל-ז'קונט. מספריו: "פסק זמן" (1982), "איש הסגריר" (1987), "אחרון המאהבים החכמים" (1992), "מלכודת דבש" (1994), "מוכן לחיים" (1997), "מבוא לאהבה" (2001), "ש' כמו שקר" (יחד עם רעייתו, 2004), "Borrowed Time" (פורסם באנגליה) (1986), "עובר ושב: סיפור קריסתו והצלתו של הבנק לפיתוח התעשייה" (2009). בימים אלה ראה אור ספרו החדש "חידת מותי" בהוצאת כתר. בחר להצטלם בקפה גרג בתל-אביב.
*מי היית רוצה שיישב בשולחן הסמוך?
"לא אכפת לי, כל עוד הוא לא מדבר בקול רם".
*מי הם הסופרים העבריים האהובים עליך ביותר?
"בנימין תמוז, שגיבוריו אינם שייכים למגזר הקיבוצי-פלמ"חניקי-מגויס שבו עסקה הספרות העברית, אלא בעלי אופי אינדיבידואליסטי, כמעט חתרני. פנחס שדה ויהושע קנז, שספריו מעודנים ומעמיקים. אני מעריך מאוד את מיכאל בר-זוהר, את אורי אדלמן ז"ל ואת ליעד שוהם - כותב צעיר ומצליח. לאורלי קראוס יש כישרון וביטחון לספר סיפור בלי להתיפייף, ואורית הראל יודעת לרדת לנשמתם של גיבוריה".
*והסופרים הזרים?
"גרהם גרין וג'וזף קונראד, שהשפיעו עמוקות על כתיבתי, ג'ון לה-קארה, סבסטיאן ז'פריסו ואלבר קאמי. אני גם אוהב גם דור שלם של משוררים צרפתים: ז'אק פרבר, פול ורלן, ארתור רמבו, שארל בודלר".
*איזה ספר ילדים אהוב עליך במיוחד?
"כבר בילדותי קראתי ספרים למבוגרים, למגינת לבה של הספרנית בספרייה העירונית. במשך תקופה מסוימת אפילו המצאתי לעצמי אחות בשם 'בטי', שאותה רשמתי לספרייה ובשמה שאלתי ספרים (למשל את 'לוליטה'). בכל זאת אני זוכר לטובה את 'אורה הכפולה' מאת אריך קסטנר; את 'הקוסם מארץ עוץ', שיש בו גם תפניות מפתיעות וגם לקח; ואת חוברות 'טרזן', 'ילדי רב החובל גרנט' ו'הספינה קפריקורן'".
*לאיזה ספר אתה חוזר שוב ושוב?
"'המרגל שחזר מן הכפור' מאת ג'ון לה-קארה. זהו ספר מופת מבחינת המסר שבו, השילוב בין חידה לפיוט וצלילותו של התהליך: הגיבור, שבתחילת הסיפור מבטא עמדה צינית כלפי החיים, הופך בסופו לאדם מאמין ולרומנטיקן. הספר כה טוב עד שאני ממליץ עליו לתלמידי כמופת למבנה נכון של יצירה ולעיצוב מושלם של דמויות".
*בהמתנה לטיסה, איזה ספר תקרא?
"כל ספר שהוא. גם בספרים משעממים אני מוצא טעם: חשוב לי להבין מדוע, לעזאזל, המחבר מרח את הסיפור וכיצד החמיץ את הפוטנציאל שהיה גלום בו. בספרים גרועים במיוחד אני מצלם מהם קטעים שאותם אני מביא לדיון עם תלמידיי".
*מה היית משנה בלימודי הספרות בישראל?
"הייתי נפטר מחלק מהמורים. למדתי בבליך ברמת-גן והיה לי מורה לספרות איום ונורא. הוא היה חסר כל שאר רוח והצליח להפוך אפילו את שיריו של אלתרמן לשעמום מתמשך. יום אחד, אחרי הלימודים, קניתי בדמי הכיס שלי את ספרו של אלתרמן 'כוכבים בחוץ', קראתי בנחת את כל השירים ולמדתי להעריך את יופיים ואת הברק הנפלא שאותו מורה החמיץ".
*מהו הספר האחרון שקראת, והותיר עליך את רישומו?
"'ראשית ישראל - ארכיאולוגיה מקרא וזיכרון היסטורי', מאת ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן. הספר מציג את ההיסטוריה של ממלכות יהודה וישראל באור מפתיע, דומה לכתוב בתנ"ך ובאותה מידה שונה ממנו מאוד".
*איזה ציטוט מספר זכור לך במיוחד?
"במבוא שכתב גרהם גרין ל'My Silent War', ספרו של המרגל קים פילבי שבגד בארצו, אנגליה - נאמר: 'אין אדם שלא בגד במהלך חייו בדבר-מה חשוב יותר מאשר מולדתו'. אני מעריך את הדברים הללו, משום שגרין הפריד בכך את הבגידה במולדת מן המיתוס המיוחס לה והשכיל לראות בה חלק מתופעה אנושית רחבה ונפוצה - הבגידה בחברים, בבן או בבת-זוג, ברעיון, באמת פנימית ובכל דבר המחייב נאמנות".
*האם התאהבת פעם בדמות ספרותית?
"בילדותי התאהבתי בכל נסיכה במצוקה שמצאתי בסרט או בספר. באותן שנים לא היה לי מושג ברור על יחסי מין, והליבידו שלי התנקז לסיפורים גרנדיוזיים שבהם אני מציל נסיכות. בכיתה ב' גם כתבתי סיפור כזה, כשלתפקיד הנסיכה ליהקתי ילדה בת כיתתי שמאוד משכה אותי. אמי קראה, חייכה ואמרה: 'אני לא יודעת אם יש בך קזנובה או סופר, אבל אחד מאלה - תהיה בטוח'". *