המינוי של אלי גליקמן כמשנה למנכ"ל פרטנר וכיורשו המיועד של דוד אבנר, הוא מהלך מחושב ורציני של אילן בן-דב, יו"ר פרטנר, ושל אבנר עצמו. אבנר קיבל את ההחלטה האישית להשלים את העברת המושכות בפרטנר ולסיים את תפקידו בחברה בעתיד הקרוב. אבנר ישלים קדנציה של יותר מ-5 שנים ויפנה לאתגרים חדשים.
זה הזמן המושלם מבחינתו להעביר את התפקיד ליורש ראוי, כמיטב המסורת של פרטנר. ביחד עם בן-דב החליטו לבחור בגליקמן מתוך קאדר של מנהלים בחברה, ולא בכדי.
כאשר בוחנים את המנהלים בפרטנר, גליקמן הוא איש ראוי בכל פרמטר אפשרי לתפקיד. הוא אחראי על כ-2500 עובדי חטיבת השירות שנותנים את השירות הטוב ביותר מבין החברות הסלולאריות על-פי כל סקר. הוא נחשב לביצועיסט מדרגה ראשונה ולאיש תפעול מעולה. השאלה היא מה השיג בן-דב כאשר החליט למנות אותו; מהם היתרונות שבסימונו של גליקמן כיורש.
ובכן, בראש ובראשונה השכיל בן-דב להוריד מעליו באחת את הלחצים והשמועות על מועמדים שונים שעשויים לקבל לידיהם את תפקיד מנכ"ל פרטנר, שהורגשו כבר מהיום הראשון שהשלים את רכישת השליטה בפרטנר, וכן פניות ממנהלים מבחוץ שרצו להציע את עצמם לתפקיד הנחשק.
שנית, בן-דב ואבנר הבטיחו לעצמם רציפות ניהולית בפרטנר, משמע לא יהיו זעזועים מיותרים. עם הזמן גליקמן יקבל לידיו יותר ויותר סמכויות, והחניכה שלו תתבצע על-ידי שניהם. בכך בן-דב הרוויח שקט תעשייתי, יותר מאשר היה מקבל אילו היה בוחר במנכ"ל או ביורש מבחוץ. בחירה כזו משמעותה לא רק חילופים בהנהלה אלא הרבה מתחתיהם, ובן-דב לא רוצה את כאב הראש הזה.
שלישית, בן-דב הרוויח את מעמדו כאיש מספר1 בפרטנר. גליקמן מן הסתם מבין שיש יו"ר דומיננטי שהוא גם הבעלים, והוא יצטרך לדעת להסתדר איתו ולעבוד מולו. אבנר ידוע בדומיננטיות שלו בפרטנר, וקשה להגיד לאחד כמוהו מה לעשות כשהוא משוכנע שהוא עושה את הדברים הכי נכון והכי טוב. מהבחינה הזו גליקמן הרבה יותר נוח. הוא לא נמנה עם זן הנסיכים, אלה שיודעים מה הכי טוב עוד לפני שנכנסו לתפקיד. בקיצור, בן-דב ואבנר עשו מהלך חיובי ביותר לטובת פרטנר.