חצי שעה אחרי תחילת הראיון,
שמעון אלקבץ, מנכ"ל
רדיו תל-אביב, מחליט שנמאס לו. הוא פותח את דלת החדר שלו ומבקש ממני לצאת. "די, לא רוצה יותר", הוא צועק. "אני מפסיק עכשיו את הראיון הזה ואת תשלחי לי שאלות בפקס. במקום שתשימי אצבע משולשת לברנז'ה, את משתפת איתה פעולה. יש לך הזדמנות לכתוב, הנה בא סוף-סוף אדם שמסוגל להגיד לאודי סגל (הפרשן המדיני של ערוץ 2 שמגיש תוכנית ברדיו תל-אביב), דברים באופן חופשי; אדם שלא מפחד מאף אחד. קודם היתה פה התבטלות בפני הטאלנטים, אנשים בתחנה פחדו מהם. התקופה הזאת נגמרה".
כשאלקבץ רואה שאין לי כוונה ללכת, הוא מתיישב חזרה וממשיך להשיב לשאלות ברוגע יחסי, עד להתפרצות הבאה. אלקבץ יודע שהוא את שלו השיג. שיחק אותה משוגע שמוכן לפוצץ את כל העסק ויצטרכו ללכת לידך על ביצים. למרבה המזל, הוא מספיק טעון כדי לספק לבד את הסחורה. אחרי הכול, כשביוטיוב רץ סרטון ("היטלר קונה את רדיו תל-אביב" שמשתמש בקטע מהסרט "הנפילה" ומדביק לגרמנית כתוביות סרקסטיות בעברית), שמשווה אותך להיטלר שרוצה לשלוח את כל הצפונים האשכנזים הביתה - כל הערה על תרבות הניהול שלך נתפסת כהכרזת מלחמה.
"תרשמי - הפלצנות נגמרה", הוא מדגיש כל הברה בנפרד. "נגמרו הימים ש-3-4 פלצנים יגידו לי מה לעשות ברדיו תל-אביב. מהרגע שלקחתי את המושכות, התחיל פה רדיו אחר - רדיו שמשדר לאנשים במקום לגלים", הוא מנופף בלעג לעבר חוף הים של נמל תל-אביב, שבו ממוקמת התחנה. "מי שעשו את הסרט, ואני יודע בדיוק מי עשו אותו, אלה אנשים שכבר לא עובדים פה. נראה שהם עצמם מאמינים באמירות שמופיעות שם, ואני יכול רק להצטער בשבילם, ולקוות שבעתיד יעסיקו אותם דברים אחרים".
לא שווים את הכסף
אלקבץ בהחלט מסמל סוף עידן ברדיו תל-אביב (102FM), שהיה עד עכשיו בעל דימוי אליטיסטי ומתוחכם, והוא הראשון שיתגאה בכך. לפני שבועיים נכנס אלקבץ רשמית לתפקיד מנכ"ל התחנה, אבל ב-3 השנים האחרונות הוא מלווה אותה מקרוב כנציג הבעלים וכמנכ"ל קבוצת רדיו 89, שמחזיקה בבעלותה גם את רדיו דרום ואת רדיו"ש - הרדיו באזור יהודה ושומרון שהחל לפעול השבוע. ברדיו תל-אביב הם שותפים שווים יחד עם דני נישליס ודני ארנון, מבעלי רדיו חיפה.
אלקבץ היה זה שהכין את רדיו תל-אביב למכרז של הרשות השנייה שהתקיים באוגוסט האחרון; מכרז שבו זכתה הקבוצה, שהיתה המתמודדת היחידה, על זיכיון מחודש ל-16 השנים הבאות. בשבועות שאחרי הזכייה במכרז החל אפקט הדומינו, שפרנס היטב את שיחות הברנז'ה שאלקבץ כל-כך מתעב. מנהלים ושדרנים בכירים הודיעו על עזיבתם. חלקם ודאי העריך שחוזים שייפתחו בתקופת הזיכיון החדשה, שנפתחה בדצמבר החולף, לא בהכרח יניבו תנאים משופרים; ועדיין האפקט המצטבר היה שהבלגן בתחנה חוגג. אחרי הכול, כשמנכ"ל התחנה שי בן-מאור, מנהל התוכניות לירון תאני וסמנכ"ל ההפקה רועי פרמינגר נפרדים מהתחנה, די מהר אחרי הזכייה, יש לרשות השנייה סיבה טובה לבקש הבהרות. בסופן, אגב, קיבל אלקבץ גיבוי למהלכיו.
העזיבה המתוקשרת ביותר היתה של טל ברמן ושל אביעד קיסוס, מגישי תוכנית הבוקר והכוכבים הבלתי מעורערים של התחנה, שערקו למתחרה FM99. אחריהם הודיעו גם מגישי תוכנית הערב שרון טייכר וערן זרחוביץ על עזיבתם. דן שילון ורינה מצליח, שהגישו לסירוגין תוכנית אקטואליה, נפרדו גם הם מהתחנה.
אלקבץ מתייחס באריכות לקריסתן של שתי רצועות השידור הפופולריות שלו בבוקר ובערב. באופן מפתיע, דווקא השאלה לגבי נסיבות עזיבתו של שילון, שלא נחשב לחלק מאותה חבורה צעירה שכיוונה גבוה מדי, היא זו שגורמת לו כמעט לגרש אותי מהחדר. "הבת של דן שילון היא רכזת המערכת שלי", הוא צועק, "יד ימיני. דן שילון הוא הבן אדם הכי מאושר בעולם בזכות זה. אני הייתי זה שהביא אותו לפה, ולא אני הייתי זה שנפרד ממנו; אבל עזבי, אני לא רוצה לפרט".
- טוב. בוא נדבר על ברמן וקיסוס, שני הטאלנטים הכי חזקים שלך, שעברו למתחרים. מצטער?
"לא, זו היתה תוכנית נישתית ומגזרית שדיברה גבוה מדי. אני רוצה לשבור את המיתוס כאילו לתוכניות הבוקר והערב היו אלפי מעריצים. בתחת שלי אלפי מעריצים", הוא מתלהט. "טל ואביעד הם מבריקים ושנונים, אבל התוכנית שלהם, שלא לדבר על התוכנית של טייכר וזרחוביץ בערב, לא הצליחו להתרומם מעבר לכמה מאות גרופיס. זו היתה הוצאה דרמטית מאוד של כסף, שלא הצדיקה את עצמה".
- הם לא משכו לתחנה קהל איכותי, כזה שהמפרסמים אוהבים?
"ומה קרה לי עם הקהל האיכותי הזה? כלום. למה זה לא התבטא במאזינים? תוכנית הבוקר של טל ואביעד היתה חוד החנית בלי החנית. הדובדבן שבקצפת, ללא הקצפת וללא העוגה. רדיו תל-אביב לא מתנהל רק לפי תוכנית הבוקר, יש לי 24 שעות לשדר. והתוצאות של רדיו תל-אביב בסקר ה-TGI הן כאלה שאני, כשמעון אלקבץ, לא יכול לחיות איתן. לא רוצה לקבל אותן. אני בא ממקום אחר, שמדבר להמונים באצטדיון, לא למשכן האופרה. ויש לי גיבוי מוחלט מהבעלים".
אם את ברמן ואת קיסוס הוא עוד "מחבב ומעריך ברמה האישית", כשזה נוגע לטייכר ולזרחוביץ, אלקבץ כבר מסיר את הכפפות. "ערן ושרון קיבלו כל אחד 30 אלף שקל בחודש", חושף אלקבץ את חוזי ההעסקה של מגישי תוכנית הערב. "הם ביקשו העלאה של 10,000 שקל, שבוע חופשה אחרי 3 חודשים, וחודש חופשה בתשלום אחרי חצי שנה. ואני מזכיר לך שהם משדרים רק 4 ימים בשבוע, כי ביום חמישי משודר המיטב שלהם. נראה לך שאני צריך לשלם 40 אלף שקל בחודש לבן אדם?". הוא מזדעק.
- זה באמת הרבה.
"עכשיו את צריכה לומר לי - הם מבקשים 40, תן להם 50, שיהיה 100 לשניהם יחד. אם הם מכניסים 150 אלף שקל, עדיין נשארת עם 50 אלף בכיס. חרטבונה. ישראבלוף אחד גדול. שקל התוכנית הזו לא הכניסה. אז אני צריך להמשיך לעצום עיניים, כדי שהברנז'ה תעשה לי נעים בגב? דיברתי על זה עם אבי וייס, מנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 2 שבא לפה לביקור. הוא אמר לי, 'שמעון, אתה מטורף. זה סכומים של טלוויזיה'".
- אולי הם רצו להשוות את התנאים שלהם לאלה של קיסוס וברמן?
"יכול להיות. טל ואביעד קיבלו סכומים שלא רחוקים מהסכומים שדיברתי עליהם אחרי ההעלאה. אבל טל ואביעד לפחות הכניסו כסף, למרות שגם הכסף שהם הכניסו לא היה בשמיים. אחרי כל שרשרת המזון, רדיו תל-אביב, בהשוואה לתחנות האזוריות האחרות, נשאר עם הכי פחות ברכה, מה שנקרא. ואני רוצה להגיע לכמה שיותר אנשים". (שרון טייכר מסר בתגובה: "שרון וערן מאחלים הרבה הצלחה לרדיו תל-אביב החדש, ומעבר לזה אנחנו לא מעוניינים להגיב").
- אתה שואף להיות הפייבוריט אצל נהגי המוניות.
"למה את מתייחסת רק לנהג המונית? אני מדבר על עקרון 'ידיעות אחרונות'. אמנון רבי ואני הקמנו את 'ידיעות תקשורת' לפי תמהיל 'ידיעות אחרונות'. יש נוסחה כזאת, ואני רוצה אותה ברדיו. אני רוצה שהטייס מעמק יזרעאל, נהג המונית, איש ההיי-טק מרמת-החי"ל ופועל הבניין - כולם יקשיבו לי".
"שומר מרחק מסילבן"
אלקבץ, 43, שוחה בעולם התקשורת כבר 30 שנה, מאז שהחל לכתוב בגיל 13 במקומון הבאר-שבעי "שבע". אחרי השחרור מהצבא הוא שימש ככתב של גלי צה"ל ושל עיתון "חדשות". בהמשך ערך יומני בוקר ומהדורות בגלי צה"ל, ומשם התקדם לתפקידי ניהול. הוא נמנה עם מקימי רשת המקומונים "ידיעות תקשורת", ושימש בה כסגן עורך ראשי, לפני שעזב כדי להקים את רדיו דרום, שהפך לסיפור הצלחה גדול. אחרי שנה חזר לעיתונות הכתובה כדי להפוך לעוזר האישי של מו"ל "מעריב" עופר נמרודי, במהלך תקופת המשפט הסוערת. אלקבץ לא הסתפק בתפקיד העוזר; אחרי שנה מונה למנכ"ל כתבי העת של "מעריב", ובהמשך קודם לתפקיד מנכ"ל רשת המקומונים "זמן מעריב". "עד היום אומרים ב'מעריב' איפה הימים של שמעון אלקבץ", הוא מתרפק על הזיכרונות.
ב-2004 כיהן במשך תקופת קצרה כמשנה למנכ"ל קבוצת הירש מדיה שהקימו רון לאודר ושלמה בן-צבי, ושימש כנציגם בערוץ 10. מ-2005 הוא חזק ברדיו האזורי, כמוציא והמביא של הבעלים - צביקה שלום ויוסי סבן. שלום הוא אחיו של השר סילבן שלום (ליכוד), וניהל בעבר את מטה הבחירות שלו. "בכל פעם שיש פריימריס בליכוד, צביקה היה מתגייס לעזור לסילבן", מספרים עסקנים פוליטיים בבאר-שבע. שלום נאלץ לפרוש מתפקידו הציבורי האחרון כיושב ראש רשות שדות התעופה, בעקבות דוח ביקורת חמור של מבקר המדינה על התנהלות הרשות. היום הוא חוזר בתשובה, ולדברי אלקבץ מתמקד בעיקר בעסקי הרדיו. סבן, לעומת זאת, מתעניין גם בנדל"ן.
אלקבץ, שמייצג את שלום ואת סבן במגעים עם התקשורת, כופר בהנחה ששלום חיפש השפעה פוליטית כשהחליט להשקיע ב-3 מתוך 12 תחנות הרדיו האזוריות הקיימות בישראל. גם את האפשרות שהתחזקותו של שלום הניעה אותו להשפיע על תוכני השידור הליברליים של רדיו תל-אביב הוא דוחה על הסף. "את מצחיקה אותי. הלוואי שיהיו עוד בעלים של כלי תקשורת, שיהיו מעורבים בתכנים כמו צביקה שלום".
- מה זאת אומרת?
"שהוא לא מעורב בכלל. זה לא מעניין אותו. אני מספיק בוגר ומנוסה כדי לדעת לבד מה צריך לעשות כאן".
- אתה מאפשר לו לא ללכלך את הידיים.
"אם יש משהו שסילבן מצטער עליו זה שאחיו הוא בעלים של תחנות רדיו. צביקה יותר מדי שומר מרחק מסילבן, כדי שלא יגידו".
- מה להם ולרדיו? 3 תחנות אזוריות זו חתיכת עוצמה ביד.
"הם לא היחידים. אלי עזור מחזיק ב'רדיו ללא הפסקה', ב'צפון ללא הפסקה' וב-'99FM'. דוד בן-בסט מחזיק ב'רדיוס', ב-'91MF' ובערוץ הרוסי. אלקבץ מושך את המילים לאט: "שלום וסבן רוצים רדיו כי זה עסק שהם נמצאים בו המון שנים ולמדו להתאהב בו. בניגוד לנדל"ן ולעסקי הביטוח אתה מתעסק פה עם אנשים".
- אבל אתה אומר שהם לא מעורבים, אז עם אילו אנשים הם מתעסקים?
"הם רואים פעם בשבוע את האנשים בתחנה, וזה מספיק".
- ממש נפגשים עם העובדים?
"לא, אבל באים לשעתיים, לישיבת הנהלה".
- וזה ממצה את הצורך שלהם בעסק עם אנשים?
"הם לא אומרים לאף אחד מה לעשות, אם את רומזת על הטיות פוליטיות".
"תקראי לי מהמר כפייתי"
לאלקבץ חשובה ההכרה. הוא מקפיד להגיש לי רשימה מעודכנת של האנשים שגילה ושטיפח במהלך השנים, ביניהם מגיש החדשות דני קושמרו; יועץ התקשורת לראש הממשלה, ניר חפץ; סגן עורך "הארץ", אבי זילברברג; עורך מוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות", עדי גולד; ועורך אתר mako של קשת, יובל נתן. לא מעט כתבים בתקשורת האלקטרונית והכתובה קיבלו מאלקבץ את הצ'אנס הראשון שלהם.
"את חושבת שרק הכסף משחק אצלי תפקיד, אבל זאת חוכמה מאוד קטנה להחתים כוכבים בסדר גודל של גיא פינס, גיל ריבה ואורי גוטליב", הוא אומר. "ואז איפה יהיה מקום לאנשים צעירים? מה שיואב צפיר עושה בכוכב נולד, שמעון אלקבץ עושה בעולם התקשורת. כל צמרת 'מעריב' היום הם ילדים שלי". אלקבץ קם וצועק: "רק שזה יותר סקסי לכתוב על ארז טל שמצמיח כוכבים. מה ארז טל עשה שהוא שונה ממני? הוא לא הביא סטנדאפיסטים צעירים שאף אחד לא שמע עליהם לעולם הערב? למה כשאני עושה את זה, לא מפרגנים לי?"
- אולי כי המגישים החדשים של תוכנית הבוקר הראל סלוצקי ועופר דומינגז מצחיקים פחות.
"שטויות. הם עשו 10% רייטינג כששידרו בתחנת 'קול רגע' בצפון. אני נסעתי לשם פיזית", הוא מרים את הקול, "כדי לשמוע אותם מהאולפן. תקראי לי מהמר כפייתי, אבל אני יודע להמר על אנשים שיצליחו. קושמרו התקשר אליי בעקבות הפרסומים על רדיו תל-אביב ואמר, 'אל תפחד, אני מכיר אותך שמעון, אני יודע בדיוק מה אתה יכול לעשות. תן לדני קושמרו הבא לגדול'.
"אני לא נגד שמות ידועים. סגרתי עם 'מה קשור' על תוכנית צהריים בשיתוף ערוץ 24. רמי קליינשטיין יגיש תוכנית אישית בשישי בצהריים על משקל שלמה ארצי בגלי צה"ל. מה ש'קשת' בטלוויזיה, רדיו תל-אביב יהיה ברדיו".
- קוטנר ימשיך לשדר אצלך, או שהוא אלטרנטיבי מדי?
"כל אלה שכתבו שאני אשלח אותו הביתה יאכלו את הכובע. חתמתי עם יואב קוטנר על חוזה לשנתיים הקרובות. אמרתי לו - תיפתח קצת לעוד דברים, אי-אפשר לשים רק את להקת הדובדבן שאף אחד לא שמע עליה".
- מה רצית שישים - מזרחי?
"ממש לא. אצלו גם לשים עידן רייכל זה להיפתח. שישים להיטים שאנשים יוכלו ליהנות. אין לי בעיה שיעשה ספיישלים מיוחדים עם המוזיקה שלו בחמישי או בשישי בערב. אבל כל האנשים שאת רואה פה עכשיו", אלקבץ מצביע על העוברים ושבים בנמל תל-אביב, "כולם פלצנים? כולם חושבים שהשמש זורחת להם מהתחת? התשובה היא לא. אי-אפשר לשדר רק למתחם באזל ושינקין. מדינת תל-אביב התפתחה".
* אתה כבר רואה שינוי אצל המפרסמים המקומיים?
"רק התחלתי, אבל כן, יש פה שוק גדול מאוד שעד עכשיו לא טופל כמו שצריך. ביקרו פה בשבוע שעבר 35 מנהלי הפצה של 'ידיעות אחרונות'. כל מנהל כזה יש מאחוריו 100-150 פיצוציות, חנויות, סופרמרקטים, בנקים. עשיתי להם מפגש עם תוכנית הספורט. קוטנר זרק להם כמה מילים. הם קיבלו מאיתנו ארוחת צהריים ומתנה. אני לא רוצה להגיע למצב של ערוץ 10 ולחזר על הפתחים כדי לבקש כסף. אנחנו נשיג מפרסמים, כי נעבוד קשה ונהיה יצירתיים".
- מה זה אומר?
"כשקיבלתי את רשת המקומונים של 'מעריב' היא הפסידה כמעט 6 מיליון שקל בשנה. בתוך שנה וחצי הפכתי אותה ממוצר שאף אחד לא קורא לרשת מצליחה ורווחית. הכול בזכות גיבוי מוחלט של עופר ופיתוח של גאוות יחידה. כשנמרודי עשה הרמת כוסית, שכרתי 6 דוגמניות יפהפיות שיסתובבו בקהל. הלבשנו אותן בחולצות 'זמן תל-אביב', כדי שלא ייראו כמו דוגמניות אלא כמו יועצות מכירות של העיתון, והן הפכו לשיחת היום. כולם שאלו מאיפה יש ילדות כל-כך יפות במקומונים. באותו היום הפכתי שולחן לסמנכ"ל הכספים של 'מעריב', כי לא קיבלתי מה שרציתי. אין אצלי פרות קדושות".
- ואליך הגיעו המפרסמים?
"אלון שטרן ממקאן-אריקסון, שנקרא אז 'קשר בראל', סירב לפרסם במקומונים של 'מעריב'. הבאתי עובדים להפגין מול המשרד שלו, והוא עדיין המשיך לטעון שהמודעות אצלנו לא מייצרות פידבקים. אז הפצתי פוסטר גדול עם תמונה שלו בכל עיתון, כדי שיראה לבד איזה פידבקים הוא מקבל. הוא היה המום מכמות התגובות. אחרי זה הוא כבר לא חשב שאנחנו לא מייצרים חשיפה.
"בפעם אחרת קבעתי פגישה עם אילון זרמון והדר גולדמן. הדר לא הגיע, ואילון הסביר שהגב שלו תפוס. שעה אחר-כך הגיעה להדר למשרד מסאז'יסטית מטעמי. הוא היה בהלם, ואמר לי אחר-כך, 'חשבתי שרק אני משוגע".
"לא עושה חשבון לאף אחד"
אלקבץ גאה מאוד בסגנון הניהול שלו. במהלך הראיון נכנסת מזכירת המערכת עם בקשה נוגעת ללב. "אפרת גוש מורעבת, אפשר לתת לה עוגייה לאכול באולפן?". מתברר שגוש היא קורבן המדיניות החדשה שהנהיג אלקבץ, שאוסרת אכילה או עישון בשטח האולפן. אלקבץ צוחק ומאשר לה לאכול בחדר ההפקה.
"המקום היה נראה כמו פח זבל, והחלטתי שזה ייפסק. אני לא עושה חשבון לאף אחד. לא לטאלנט ולא לעובד מן השורה. אצלי כולם שווים. תפסתי לשיחה אישית את איציק זוהר ואת רון קופמן, החבר'ה של הספורט, וביקשתי מהם שלא יעשנו באולפן, כי זה גורם גם לשדרנים הצעירים לחשוב שמותר. והם כיבדו את זה. קופמן יורד במדרגות עם הסיגריה ואומר, 'אני לא מאמין שזה קורה לי. אני הולך לעשן בחוץ'".
אלקבץ משקיף מפתח חדרו על הקומה הראשונה של התחנה ומושך אותי ביד, כדי לחזות בעוד שינוי שהנהיג. "יום שישי היום. שמת לב שיש פה תנועה של אנשים? לפני שנכנסתי לתפקיד המנכ"ל אף אחד לא היה מגיע לפה בימי שישי חוץ מהשדרנים. הלב שלי היה נחמץ. לא היה מי שיענה לטלפונים".
- תהיה מערכת חדשות בתל-אביב?
לא, אבל ברדיו"ש כן. יהושע מור-יוסף (דובר מועצת יש"ע לשעבר, ח' ש') יהיה המנכ"ל וגם יגיש תוכנית. זה יהיה רדיו ישראלי. יהודי. בואי נגיד שמאזינים בעלי דעות ימניות, חובשי כיפה סרוגה או מצביעי ליכוד, לא ירגישו איתו רע".
- להבדיל מהתשקורת השמאלנית העוינת שבתחנות האחרות.
"את אמרת. זה יהיה רדיו מאוד דעתן. אנחנו עכשיו בשלבי סגירה עם דן מרגלית ועם בן-דרור ימיני".
* אתה בכל זאת צריך שמות מפורסמים שיחזיקו לך את העסק.
"הכול במידה. אני שכיר, אין לי אחוזים באף תחנה, ולמרות הציניות של התעשייה הזאת, אני עדיין רואה את עצמי כשליח ציבור. כשהייתי עוזר של עופר נמרודי, בתקופת המשפט, כתבו ב'מעריב' דברים שלא מצאו חן בעיני האבא (יעקב נמרודי, ח' ש'); והאבא היה אומר לי, 'שמעון, תראה מה עושים לעופר בעיתון שלי - אנשים שאני משלם להם כסף'. אמרתי לו, 'אין מה לעשות, יש פה גם מרכיב של שליחות ציבורית'".