כשבדגם חדש של סיטרואן מדובר, כמעט שאין מנוס מלמחזר את הקלישאה הקלאסית ולמלמל: הו, סיטרואן, סיטרואן... לאן נעלמה החדשנות המופלגת של היצרן הצרפתי הייחודי הזה?
לא ישכחו לה, לסיטרואן, את רגעיה השגיבים, עת הביאה לעולם יצירות חדשניות ומהפכניות כמו ה-DS הצפרדעית הגאונית, הדה-שבו המיתולוגית וה-SM המרהיבה. אפילו ה-BX זכורה לטוב.
אך לעתים, גם בקלישאות יש מידה של אמת. סיטרואן אכן חדלה, כמעט לחלוטין, מלהיות פורצת דרך. אין בכך גנאי כלשהו. גם הסיבות די ברורות; בעולם מתכווץ, מאחיד, ולמען האמת - גם קצת מש**מ*ים, קשה מאוד להישאר מהפכן אמיץ. זה יקר מדי ומסוכן מדי.
כך קורה שפלטפורמות ושילדות נודדות בין אגפיו של קונגלומרט רכב ומשרתות ערב-רב של דגמים; מנועים מקפצים מדגם לדגם, ואפילו מיצרן ליצרן; חידושים טכנולוגים מתפשטים במהירות של מגיפת שפעת; ורק קבוצה קטנה וגלובלית של יצרני רכיבים בונה בעצם את כל מכוניות העולם.
מה נותר לדגמים השונים כדי להילחם במתחריהם? לא הרבה: עיצוב, נוחות, שימושיות, אמינות, מחיר, וגם כמה דברים פחות מוחשיים כמו חן, אופי, וחדווה.
ללא בשורה דרמטית
הנה הגענו אל כלת-השמחה דהיום: סיטרואן C3 החדשה. דור שני ל-C3 הראשונה, שנולדה אי-אז ב-2002. הפלטפורמה שלה נשענת על פיז'ו 207, ואת אחד ממנועי הבנזין שלה (1,600 סמ"ק, 120 כ"ס) היא חולקת גם עם פיז'ו וגם עם המיני של ב.מ.וו. הוא שאמרנו; כמעט גילוי-עריות מוטורי.
בתחום הטכנולוגי אין ב-C3 בשורה דרמטית. מנוע הבנזין עושה מלאכתו בחריצות, בנאמנות, וכל עוד שרויה תיבת ההילוכים באחד מההילוכים הנמוכים יותר - אפילו במידה די מפתיעה של עזוז. מנוע הדיזל, כמעט כרגיל, היה חרוץ עוד יותר. גדוש במומנט זמין ומפנק, זריז מאוד בהאצות-ביניים, שקט להפתיע, ואם להאמין לנתוני היצרן - גם חסכוני להדהים.
למרבה הדאבה העיתונאית (והחדווה המוטורית), צוידו כל מכוניות ההשקה בתיבות-הילוכים ידניות, שכידוע נחשבות לטומאה וטריפה בישראל. אך הגואל בוא-יבוא, ולארץ הקודש תגיע C3 עם תיבה אוטומטית כדבעי.
ההגה, כמקובל, חשמלי לחלוטין, וממילא דל תחושה. כמו המכונית כולה, הוא לא נולד לשעשועים מוטוריים, אלא כדי להקל על חיי בעליו. לו היה מותקן במכונית שמתיימרת לדגדג את בלוטות האדרנלין, הייתי מחרפו ומגדפו. במכונית שתכליתה לשרת, הוא בדיוק מה שצריך.
התנהגות כביש? נאותה בהחלט. ועל כביש מהיר אפילו מעל לנאותה. באוטוסטרדה האיטלקית שייטתי עמה ב-190 קמ"ש, והיא לא מרטה אפילו עצב אחד מעצביי. זו מחמאה לא קטנה לאוטו כזה קטן.
שיכוך מהמורות? באופן מפתיע - לא מרהיב. מסיטרואן מקובל לצפות ליותר. אולי הצמיגים הם שהפרו מעט את הנוחות. אולי הכבישים. בכל אופן, הפינוק הצרפתי המפורסם נפגם קמעה. זו לא, חלילה, מרסקת כליות או כותשת חוליות-גב, אך גם לא ענן ענוג המרחף על פני המהמורות, כנהוג לדרוש מסיטרואן.
כמו צפיחית בקונדיטוריה
הנה הגענו לחשוב מכל: עיצוב, נוחיות, שימושיות. את עיקר גאוותו העיצובית מייחד היצרן לשימשה הקדמית. "זניט" היא נקראת. כל כך למה? יען כי היא כה גדולה, ועד כדי כך פולשת אל מעמקי הגג, עד כי יושבי המושבים הקדמיים יכולים להרים ראשם ולהביט היישר אל פיסת השמיים שמעל קודקודם. והלא זו היא נקודת הזניט, כידוע לכל מי שטרם שכח את תלמודו הגיאוגרפי.
אכן, יש משהו נעים, אף כי משונה, בשדה ראייה כה נרחב מתוך מכוניות שאיננה קבריולה. ובכל-זאת לא השתכנעתי.
ראשית, השמשה הענקית והפולשנית הזאת מעניקה למכונית מראה קצת חריג. כאילו היא מקריחה. כאילו גבה מצחה, כמצחו של פרופסור ששערותיו נידלדלו מרוב שכל.
שנית, יצור ביישני אנוכי, והישיבה הזאת בוויטרינה, כאילו אני צפיחית בקונדיטוריה, מביכה אותי קמעה.
שלישית, מארץ ים תיכונית אני, ולמוד סבל ושמש. ואף שהאדונים מסיטרואן נשבעים כי חלון-גאוותם כה מחוכם עד שהוא יודע להעביר אור אך לחסום חום, התקשיתי להאמין בנס הזה. די היה ברבע שעה של שמש איטלקית חורפית, כדי שאגלי זיעה ראשונים יפציעו על גבותיי, ואני אמהר ואסיט את מעטה הריפוד הפנימי, ואשיב ל"זניט" את ממדיו של חלון נורמלי. אני נכון להתערב כי ביום ישראלי שטוף שמש, יחושו הנוסעים חיש-קל כאפרוחים באינקובטור.
רביעית, בגלל גודלו ומיקומו, לא הותקנה ב-C3 ידית אחיזה בשולי הגג, עבור ידו הימנית של היושב ליד הנהג. וזה לא טוב. ממש לא.
חמישית, בדיוק התחכמות שכזאת נוסתה בעבר, באופל אסטרה, וננטשה חיש-קל.
אך, למרבה המזל, השמשה הזאת היא "אקסטרה", וכבר כילינו עליה מלים רבות מדי.
שאר עיצובה החיצוני של C3, הוא מיזוג חביב של חידוש ושמרנות, זוויות ועיגולים, אבחות עיצוב נאות וקישוטים קצת תמוהים. אף שהדמיון (הצנוע) לדה-שבו של הדגם היוצא הוצנע, שמרה המכונית על קווים די ייחודיים. אין לטעות במקורה הסיטרואני, אף כי פה ושם ניתן לזהות "השאלות" ממכוניות אחרות. בסופו של דבר, זו מכונית נאה. אפילו מושכת עין ולב.
העיצוב הפנימי מבריק ממש. נאה, נוח, ועושה רושם איתן ואיכותי. בזכות כמה רעיונות נבונים (תא כפפות ששינה את מיקומו כדי לא להפריע את מנוחת ברכיו של היושב ליד הנהג) תא הנוסעים מרווח בהחלט, מבלי שיפגום בגודלו של תא המטען.
זהו אפוא סיפורה של C3. מכונית "יו*ט*יל*יט*י" חביבה, נאה, צייתנית ונוחה. על מקומה בג'ונגל האכזר של פלח הסופר-מיני היא לא תוכל להילחם בעזרת חדשנות סיטרואנית, מהפכנות טכנולוגית או פריצת-דרך מוטורית. היא תוכל, כאמור, להיעזר רק בכלים הרבה יותר בנאליים: עיצוב, חן, נוחות, שימושיות, מחיר, אמינות ושירות.
מכמה מאות הקילומטרים שביליתי עמה (בגשם בלתי פוסק) אני יכול להעיד כי עיצוב - יש, חן - יש, נוחות - יש-מינוס, שימושיות - יש ויש. לכל השאר אינני אחראי.
מתחרות
פולקסווגן פולו
הפולו החדשה, שזכתה באחרונה בתואר "מכונית השנה", תגיע לארץ תוך מספר שבועות. יש לה עיצוב שמרני עם חרטום סולידי, שאופייני לדגמי פולקסווגן, והיא ארוכה ורחבה וגבוהה מהדגם היוצא. תא הנוסעים מרווח יותר ומערך הפיקוד עבר חידוש מקיף.
לישראל היא תגיע עם מערך רציני של עזרי בטיחות פסיבית ואקטיבית ועם מנועי בנזין בנפח 1.4 ו-1.6 ליטר, עם אופציה לתיבה אוטומטית כפולת מצברים DSG. המחירים צפויים להיות גבוהים מעט משל הפולו היוצאת
רנו קליאו 3
הקליאו, המתחרה המושבעת של C3 בצרפת, שוגרה לשוק הישראלי לפני כחודש, לאחר שעברה מתיחת פנים יסודית שכוללת עיצוב חוץ חדש ומערך פיקוד ושליטה משודרג.
היא עדיין אחת המכוניות הגדולות בקבוצתה, ולמרות שהגג שלה אינו גבוה כמו ב-C3, יש לה בסיס גלגלים ארוך ומרווח רגליים בליגה משפחתית. דגם הבסיס שלה נמכר ב-108 אלף שקל וכולל מנוע 1.6 ליטר ותיבה אוטומטית
פיאט פונטו EVO
הדור המחודש והמשודרג של הפונטו, שמכונה ע"י האיטלקים EVO, צפוי לנחות בארץ בעוד זמן לא רב. המכונית שומרת על ממדיה פחות או יותר, אך נראית ספורטיבית ומסוגננת יותר עם חרטום שמזכיר את פיאט 500.
גם תא הנוסעים עבר חידוש ורענון, עם איכות חומרים משודרגת ומראה שנוטה לכיוון האלפא מיטו. הכוכבים יהיו מנועי טורבו חזקים, חסכוניים וירוקים בהספקים של עד 135 כ"ס