לפעמים נדמה לכם שמה שאתם רואים הוא כל-כך הזוי, עד שלא ייתכן שהוא אכן מתרחש במציאות? אז בואו אספר לכם מה שאני רואה בשתי עיניי הפקוחות לרווחה: שתי עמותות פנו השבוע לטלוויזיה החינוכית ודרשו כי מנחה "ערב חדש", דן מרגלית, יתנצל בפני צופי התוכנית. למה? כי הוא העליב את ח"כ ג'מאל זאחלקה. כן - הוא קרא לו "חצוף" בעת ראיון בשידור חי.
מנגד, שום גוף לא קם כדי לדרוש שזאחלקה יתנצל בפני מישהו. באותה התוכנית ממש, זאחלקה השווה את שר הביטחון אהוד ברק לרוצח הילדים הנאצי היידריך, וקרא למרגלית "מפיסטו", "אפס" ו"עיתונאי חצר". זאחלקה כינה את רמת-אביב "שייח מוניס" ואת מרגלית "מהגר" - או במילים אחרות, הוא הביע את דעתו האמיתית על כך שמדינת ישראל למעשה לא צריכה להתקיים. אולי כדאי להזכיר שוב שהוא חבר כנסת שהתחייב לשמור אמונים למדינה? אולי. למרות שבקצב הזה, תיכף אמצא את עצמי נדרשת להתנצל על כך.
אגב, זאחלקה הוזמן לתוכנית מלכתחילה כי ניצל את חסינותו כחבר כנסת, ובאופן בוטה השמיע את דברי הטרוריסט איסמעיל הנייה בשידור חי עם חברו לסיעת בל"ד, בהפגנה ליד רצועת עזה.
מעניין איך לא עולה בדעתו של איש לבקש ממנו להתנצל אפילו על המעשה הזה, שבכל מדינה דמוקרטית אחרת היה מוגדר כפלילי וגורם לכך שהוא יודח מתפקידו. היו אמנם כמה קולות קלושים שקראו לפתוח בחקירה נגדו, אבל איכשהו הם נעלמו ולא קיבלו ביטוי. אם לא שמעתם אותם, אל תתפלאו.
נוצר פה מצב מוזר מאוד, שלפיו "חופש הביטוי" קיבל פרשנות ייחודית: מי שמגן על ישראל או מראה שמץ של פטריוטיות או כבוד למדינה שבה הוא מגדל את ילדיו - מיד מתויג כ"פאשיסט". מנגד, מי שמתעמר במדינה ומגדף אותה ואת נציגיה בכמה שיותר אמצעי תקשורת ובמילים כמה שיותר מגעילות - מקדם את הדמוקרטיה וזכויות האדם. הנאורות החדשה כאן, מסתבר, היא יכולת השנאה העצמית.
האם זה מקרי שהתקרית הזו אירעה באותו השבוע שבו נודע כי היועמ"ש מני מזוז יצטרף לתביעת הדיבה האזרחית שמנהלים לוחמי צה"ל נגד מוחמד בכרי בגלל הסרט שלו "ג'נין ג'נין"?
נדמה כי נוצרה פה שיטה: גורמים מסוימים בציבור הערבי-ישראלי הגיעו למסקנה שאם יתחבאו מאחורי המילה הקדושה "דמוקרטיה" - הם יוכלו לעשות כמעט הכול ולהגיד כל מה שעולה על דעתם. ואתם יודעים משהו? הם צודקים.
מי שעקב קצת אחרי הדיונים המשפטיים סביב סרטו של בכרי, כבר מבין שלא ברור מה חשוב יותר - חופש הביטוי, או אמירת אמת. גם אם הדברים מוצגים באופן חד-צדדי ומעוות, וגם אם לוחמים שסיכנו את חייהם כדי להגן על מדינתם, שהיא במקרה גם מדינתו של בכרי, נפגעו והגישו נגדו תביעת לשון הרע, וגם אם היועץ המשפטי לממשלה החליט להצטרף לתביעה - הערך העליון הוא שבכרי יוכל להביע את עצמו.
איך זה ישפיע על מורל החיילים שצריכים להמשיך להגן על המדינה הזאת, כי ברוך השם - לא חסרים אנשים בעולם שהשאיפה הראשית שלהם היא לחסל אותה? זה, כנראה, פחות חשוב מכך שבכרי ימצא דרך להתבטא, גם אם דבריו אינם משקפים את האמת.
השופטות דליה דורנר ואילה פרוקצ'יה כתבו בפסק הדין שאישר בזמנו את הקרנת הסרט, כי "במסגרת חופש הביטוי אין בוחנים אם הביטוי הוא אמת או שקר. בזרימה חופשית ובלתי מבוקרת של דעות ורעיונות, סופה של האמת לגבור על השקר".
לא יודעת. זה אמנם נשמע פיוטי ומקסים, אבל מהמקום בו אני עומדת, זה נראה שהשקר כבר מזמן גבר על האמת. במלחמת התדמיות שהפלסטינים ותומכיהם מבפנים ומבחוץ מנהלים מול ישראל, הדמוקרטיה הפכה לנקודת התורפה הכי גדולה שלנו, והשקרים ניצחו - בנוק-אאוט ולא בנקודות.
נדמה כי בשם האיזון, יצרנו פה חוסר איזון כל-כך מטורף, שהוא מאיים על עצם קיומינו. בשם הרצון המאוד אנושי לשמוע ולייצג גם את המיעוט, הרוב כבר מזמן אינו נשמע או מיוצג. מי שעקב אחרי פרשת דן מרגלית באינטרנט, ראה בקלות שהרוב המוחץ של אינספור הטוקבקים היה בעדו. אבל אף עמותה או גוף לא קמו להגן עליו. רק להיפך.
לפי כללי הדמוקרטיה הישראלית החדשה, אנחנו כל הזמן מוצאים את עצמנו מתנצלים, וככל שאנו מתנצלים יותר - אנחנו רק נדרשים להתנצלויות נוספות. לעומת זאת, כשמעליבים אותנו, מכפישים אותנו ומטיחים בנו שקרים איומים - כולל השוואתנו הצינית לנאצים, שהפכה לטקטיקה החביבה על שונאינו באשר הם - אנחנו שותקים.
למה? אולי בשם חופש הביטוי. או אולי בגלל האמונה התמוהה הזאת שגם אם לא נעשה דבר וניגרר לאדישות איומה - בסוף, במסגרת הקארמה הקוסמית, הכול יתאזן.
בכרי, היוצר "הנרדף" שגם בפניו בטח נמצא את עצמנו מתנצלים מתישהו, צוטט השבוע כשאמר על מזוז: "הכלבים נובחים והשיירה עוברת". זהו הכבוד שהוא רוחש למי שמייצג את החוק במדינה שבה הוא חי, מתפרנס, ומחופש הביטוי שלה הוא נהנה. האם מישהו ביקש ממנו להתנצל על כך? ברור שלא. במסגרת הדמוקרטיה החדשה והאינית, זה פשוט לא מקובל.
לפעמים נדמה כי איבדנו לגמרי את שפיותנו, וכי מרוב צדקנות אין כאן עוד מישהו שמכבד את קיומה של המדינה או את ערכי הציונות.
אחרי דבריו של בכרי, אגב, סיעת חד"ש מיהרה להודיע כי היא תומכת בו. למה? נו, באמת. זה לא ברור? היא תומכת בו כי היא "מאמינה בחופש הביטוי ובדמוקרטיה". האם היא היתה ממשיכה להאמין בדמוקרטיה אם מישהו היה עושה סרט שקרי על הפלסטינים ומציג אותם כמפלצות?
למזלה, היא כנראה לא תצטרך לעמוד בדילמה הזאת. במציאות הדמוקרטית המיוחדת שלנו, המשמעות של חופש הביטוי היא שהלכלוכים, השקרים, ההשמצות וההעלבות מתקיימים רק נגד ישראל.
אז תגידו, איך אנחנו מאפשרים לדבר הזה לקרות מדי יום ופשוט ממשיכים הלאה בחיינו כאילו כלום לא קרה? אם כבר על משהו, אז על זה אולי באמת כדאי שנקום כבר ונתנצל.