חברות הגז, פזגז, אמישראגז, סופרגז ודור-אלון יעניקו ללקוחותיהן מתקן בטיחותי להתקנה עצמית לגילוי דליפות גז (גלאי גז) ללא תמורה וללא תנאי - כך נקבע בהסכם פשרה בתביעה ייצוגית שהוגשה נגד החברות בפרשת ההסדר הכובל ביניהן בשנים 1994-1996, ושהוגש לאישור המחוזי בתל-אביב.
הלקוחות שיהיו זכאים לקבל גלאי גז יהיו מי שרכשו בתקופה שבין ינואר 1994 לדצמבר 1995 דירה חדשה או בית חדש, שלא היו מחוברים למערכת גז ושחוברו אליה באמצעות אחת החברות הנתבעות.
בכתב האישום המקורי שהוגש נגד חברות הגז בפרשה נטען כי הן קיימו הסדר כובל, בכך שהסכימו ביניהן על הימנעות מתחרות על לקוחות קיימים ועל חלוקת לקוחות חדשים במגזר הפרטי ובמגזר התעשייתי-מסחרי.
רשות ההגבלים העסקיים וחברות הגז הגיעו להסדרי טיעון, לפיהם החברות הודו בכתב אישום מתוקן, בו נקבע כי ההסדר הכובל נגע ללקוחות חדשים בלבד, ואולם לא נכללה טענה בדבר ביצוע הסדר כובל, ולא יוחס לחברות הגז תיאום של מחירי הגז.
בדצמבר 2003 הגישה לימור פופיק בקשה לאשר תביעה ייצוגית נגד חברות הגז, בטענה כי הימנעותן מתחרות על לקוחות גרמה לעלייה במחירי הגז.
בהסכם הפשרה שהושג נקבע כי החברות ישלמו לתובעת המייצגת גמול בסך 97,500 שקל ולבאי-כוחה, עוה"ד יהודה רסלר ורם דקל, שכר-טרחה בסך 1.65 מיליון שקל.
להסכם הפשרה צורפה חוות-דעת של פרופ' אבי וייס, לשעבר הכלכלן הראשי והמשנה לממונה על ההגבלים העסקיים, לפיה סך שווי ההטבה המוצע לצרכנים בפשרה מסתכם בכ-16 מיליון שקל, ושווי גלאי הגז שיינתן ללא תמורה לצרכנים עומד על 160-200 שקל. פרופ' וייס קובע בחוות-דעתו כי ההסדר המוצע מטיב מאוד עם הצרכנים. (ת.א. 2319/03).