ההתנגשות שבין דיני
זכויות יוצרים ועולם הקניין הרוחני לבין עולם האינטרנט מחייבת - לדעת השופטת
מיכל אגמון-גונן - אימוץ תפיסה חדשה, אם לא באשר למשפט המהותי, אז לפחות לגבי מדיניות האכיפה. במילים פשוטות: לא על כל הפרה של דיני זכויות יוצרים צריך לרוץ לבית המשפט.
"אמא צילמה את בנה בן השנתיים וחצי רוקד במטבח", חלקה אגמון-גונן מחוויות הגלישה שלה ביום חמישי האחרון בכנס שהתקיים במסלול האקדמי - המכללה למינהל, "שלחה את הסרטון ל-23 קרובי משפחה והעלתה אותו ל-YouTube. ברקע הסרטון התנגן שיר של פרינס. אחרי כמה חודשים, כש-YouTube הודיעו לאמא כי הם מורידים את הסרט, היא ניהלה נגדם הליך, ואז נטען כי היא הפרה זכויות יוצרים בעצם השמעת השיר, והחברה שמייצגת את פרינס הצטרפה. העניין הוא שעד להליך המשפטי צפו בסרט 23 קרובי המשפחה שלה בלבד, אבל אחרי שהפרשה התפוצצה צפו בסרטון 3 מיליון איש".
המסקנה מהסיפור הזה, לשיטתה של אגמון-גונן, כפולה. מצד אחד, כשמדובר בהפרה בודדת של זכויות יוצרים באינטרנט, וכשלגולש יש זכות לאנונימיות - זה לא מעשי לנהל הליכים משפטיים בכל מקרה שכזה, והמקרה של התינוק המרקד מהווה דוגמה מצוינת לכך. אבל אגמון-גונן גוזרת מסקנה חשובה עוד יותר מהעיסוק השיפוטי שלה בזכויות יוצרים באינטרנט: "לא רק ליוצרים יש זכויות, אלא גם לגולשים".
גישתה של השופטת אגמון-גונן, מהבולטות שבשופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב, עולה מפסק הדין המהדהד שנתנה לפני 4 חודשים בפרשת זכויות השידור של הפרמייר-ליג - ליגת הכדורגל הבכירה באנגליה (בש"א (ת"א) 11646/08).
אף שהפרשה תלויה ועומדת כעת בערעור בבית המשפט העליון, ניאותה אגמון-גונן לדבר על פסיקתה - במידת הזהירות המתבקשת - בכנס במכללה למינהל. טענתה של אגמון-גונן כי גם למשתמשים באינטרנט יש זכויות, מכניסה לראשונה את תחום זכויות האדם לתוך דיני הקניין הרוחני, וזו הסיבה שפסק הדין זכה לתהודה והתעניינות גם בעולם, ולא רק בישראל.
דימוי רומנטי של היוצר
הפרשה התעוררה לאחר שהפרמייר-ליג החליטה לתבוע את אתר האינטרנט "livefooty" על הפרת זכויותיו, לאחר שהאתר העביר בשידור חי משחקי ספורט שונים, לרבות משחקי כדורגל מהליגה האנגלית.
"האם כמילות השיר 'ארץ טרופית יפה' יישארו קרנבל ואהבה וכדורגל כסמל לחופש, למנעמי החיים שכל אחד יכול לקחת בהם חלק", כתבה אגמון-גונן בפתח פסק דינה, שבו נדחתה דרישת הפריימר-ליג למנוע את השידורים באתר, "או שהכדורגל יהפוך לבידור רק עבור מי שידם משגת לשאת בתשלום בגין הצפייה בו".
לדבריה, הפסיקה בפרשת זכויות השידור בכדורגל היתה קלה יחסית, דווקא מאחר שלא מובן מאליו להחיל את דיני זכויות היוצרים על משחקי ספורט. "ספורט זה עניין בעייתי", אומרת השופטת, "איפה בדיוק זכויות היוצרים בספורט? אני לא קונה את הסיפור עם זוויות הצילום. אפילו בית המשפט העליון, בפרשה קודמת של זכויות יוצרים (דנ"א 6407/01 פרשת tele-event מ-2004), לא חשב שספורט זה בדיוק כמו מוצרט".
גם בתחומים הנמצאים בליבת זכויות היוצרים, כמו מוזיקה, התעשייה השתנתה ויצרה מודלים עסקיים חדשים, כתוצאה מהשתנות הזירה האינטרנטית. "פעם היה את נאפסטר", הפגינה אגמון-גונן בקיאות, "ובית המשפט בארה"ב אמר בצדק שיש כאן הפרה בוטה של זכויות, ומה שקרה הוא שהתפתחו מודלים עסקיים אחרים כמו iTunes. אולי המסקנה מבחינה פילוסופית ולא משפטית היא שכשמדובר באינטרנט צריך לעזוב את זה, כי ממילא פשוט יעברו למודל עסקי אחר. צריך לזכור את תעשיית המוזיקה כמודל, בשאלה כמה אנחנו רוצים להשקיע משאבים בנושא הזה של זכויות יוצרים באינטרנט".
זכויות היוצרים נוצרו מלכתחילה, לדבריה, בגלל העלויות הגדולות של הייצור. "אבל עכשיו, עם האינטרנט, קל אמנם להעתיק - אבל גם קל ליצור ולהנגיש את היצירה לציבור. לכן יש גם צד שני, המשתמשים, שצריך לקחת אותם בחשבון. כשמדובר במוזיקה, או בכתיבת סרטים או מחזות, צריך להגן על הזכויות. אבל בכל התחומים ששם זכויות היוצרים נדחפו קצת בכוח, האיזון צריך להיות אחר. הדימוי הרומנטי של היוצר הוא שהוא יושב ורועד מקור בעליית-הגג, והפרמייר-ליג ממש לא עונים לדימוי הזה".
ההגנה על זכויות המשתמשים באינטרנט, שהכתיבה בסופו של דבר את החלטתה של אגמון-גונן בפרשת הפרמייר-ליג - נובעת בסופו של דבר גם מגישה חברתית של השופטת, התומכת באזרח הקטן ומבקשת להצר את צעדיהם של התאגידים הגדולים.
"יש תחושה של תאגידיזציה, שחיינו הולכים ונשלטים בידי תאגידי ענק, שלפעמים המחזור שלהם גדול יותר מתקציב שנתי של מדינות, ובניגוד לדמוקרטיות, שיש בהן בלמים ואיזונים, לתאגידים האלה אף אחד לא יכול לעשות כלום. וקצת שוכחים את האדם שבתמונה. ומה שרציתי לומר הוא שבכל זאת יש שם בני אדם".
"50 שקל זה המון כסף"
עורכי דין העוסקים בדיני קניין רוחני הביעו בעקבות פסק הדין בפרשת הפרמייר-ליג חשש שמא ההחלטה היא תחילתו של מדרון חלקלק, שבסופו תיהפך ישראל למעין עיר מקלט של גניבות של זכויות יוצרים.
לגישתם, אם הנימוק יהיה להוזיל את המוצר לציבור, סופו להשיג את התוצאה הפוכה, מאחר שלאותן תעשיות נפגעות - בין אם מדובר בהנהלת הפרמייר-ליג, ובין אם מדובר בחברות התקליטים - תימצא בסופו של דבר הדרך להחזיר לעצמן את הרווחים שיאבדו, היה וההלכה בפרשת הפרמייר-ליג תעוגן במסגרת הערעור בעליון.
התוצאה תהיה שאותן חברות יגבו תשלומים גבוהים יותר עבור זכויות טלוויזיה, על חשבון הרווחים שאבדו כתוצאה מכך שחלק מהצופים יסתפקו בצפייה באינטרנט, באיכות נמוכה יותר אך בחינם.
"זו ביקורת מעניינת", איבחן ד"ר עומר טנא, ראש אשכול משפט והיי-טק בבית-הספר למשפטים במכללה למינהל, "ה'גוד-גייז' ישלמו יותר כי ה'בד-גייז' לא ישלמו בכלל".
אגמון-גונן דוחה את הביקורת. "50 שקל זה המון כסף למי שאין לו ורוצה לראות כדורגל. יש איש אחד שיושב בדיזינגוף סנטר בתל-אביב ורואה משחקי כדורגל בחנות של הטלוויזיות שם. ובאו לראיין את בעל החנות, והוא סיפר שכל יום כשהוא סוגר את החנות, האיש מבקש ממנו על איזה ערוץ להשאיר את הטלוויזיות. והמוכר משאיר, כי מה אכפת לו. אז הכיוון של דיני זכויות היוצרים עד היום היה להרחיב אותם עוד ועוד, בחקיקה ובפסיקה ובאמנות בינלאומיות, ולא היה בכלל צד שני. אני אמרתי - רגע, יש צד שני, ואולי מגיע לו לראות את המשחקים, כן, בחינם".