את מי מעניין הצרכן? לא את הממשלה, ראשי הממשלה, שרי התמ"ת, הכנסת או חבריה.
עובדה: ב-2001 החלו דיונים על הקמת רשות ממשלתית ממלכתית להגנה על הצרכן. שרת התמ"ת דאז, דליה איציק, פתחה בשטף הדיבור הצרכני.
אחריה, ביוני 2004, הצהיר ממלא-מקום ראש הממשלה ושר התמ"ת, אהוד אולמרט, כי "הנחה לקדם הקמת רשות לסחר הוגן, אשר תיתן הגנה ראויה לצרכן ותשפר את הגינות הסחר בישראל". הוא גם קבע מועד הקמה: 2005, ומנכ"לו, רענן דינור, הקים כהרגלו שני צוותים.
ביוני 2006 חוקקה הכנסת תיקון לחוק הגנת הצרכן וקבעה: "מוקמת בזה הרשות להגנת הצרכן לסחר הוגן". ההכרזה על חוד החנית של המדינה במאבקה בעבירות נגד צרכנים יצאה לדרך.
היום, ינואר 2010, אין רשות, אין הגנה על הצרכן, אין סחר הוגן. מה שיש זו ממשלה, ממשלות, אדישות; יש שרים שהצרכן מהווה בעבורם עילה לכותרות ולמינויים, ויש יותר מדי גורמים במשרד התמ"ת, במשפטים, באוצר, בארגונים חוץ-ממשלתיים הנוגעים בתחום ובגופים שהתנהלות אנטי-צרכנית היא בבסיס רווחיותם וקיומה של הרשות מאיים עליהם.
בהתחלה קיימו מאבק מתמשך נגד החקיקה להקמת הרשות. מאז ועד היום מקיימים שיח פנימי וחיצוני הרסני, הנשען על עילות ביורוקרטיות-פוליטיות שעטופות בצדקנות ובהתחסדות, תוך ביקורת על מועמדים שונים ועצירת מהלכים.
אז מה יש לנו בינתיים? את הממונה על הגנת הצרכן, עו"ד יצחק קמחי, שנמצא בתפקידו יותר מ-10 שנים. באמתחתו "חוק הגנת הצרכן" רחב וסמכויות אכיפה נרחבות, אבל בלא תוצאות צרכניות בעלות ערך.
חוסר היכולת האישית, משולב בהתנגדות של שרים לדורותיהם ולמפלגותיהם לטפל בעוולות צרכניות של תאגידים רבי-כוח במשק, הפך את הממונה על הגנת הצרכן לאנונימי, מיותר ואפילו מגוחך.
כך החלה יוזמה להקמת רשות, גוף, התואם את רשות ההגבלים העסקיים, עם רגולטור בעל שיניים ואומץ. כך גם החלה הסאגה שעדיין לא הסתיימה.
אור בקצה המנהרה
ביולי 2007, שנה אחרי תיקון החקיקה, הגישה ועדה בראשות דרור שטרום, הממונה על ההגבלים העסקיים דאז, דו"ח לגיבוש דרכי אכיפה של חוק הגנת הצרכן וסחר הוגן. בדו"ח, בין השאר, שינויים ארגוניים מוסדיים; מודל אכיפה חדש הכולל מנגנון פרה-רולינג; הקצבת זמן לטיפול בפנייה; עידוד וסיוע בתובענות פרטיות; התמקדות בעבירות חמורות ובמקרים קשים של תרמית וניצול מצוקות; ואכיפה פלילית נוקשה לצד אכיפה מינהלית-אזרחית יקרת קנסות.
"ענישה מחמירה ופעילה הנותנת מענה זמין, חריף ומרתיע להפרות קשות של שיני הגנת הצרכן... תעזור לחדול ממדיניות עסקאות טיעון המקלות מאוד עם נאשמים, להעמיק את הענישה על-ידי דרישת ענישה מחמירה בהרבה בבתי המשפט והגשת ערעורים על ענישה מקלה, וכן לנקוט בסנקציות מנהליות אשר עד כה לא היו אפשריות כלל..". כך בדו"ח שטרום.
בדו"ח גם נקבע כי לרשות יוקצו תקציבים עצמאיים, והיא תפעל כרשות חקירה, תביעה ואכיפה.
עוד ועדה
באותה עת שר התמ"ת היה אלי ישי, שבשיתוף מנכ"לו, רו"ח גבי מימון, ניצל גם הוא את הצרכנים למען הפקת כותרות, בצד שני צעדים נוספים: הוא סיכם עם העובדים כי אף אחד מעובדי הממונה על הגנת הצרכן לא ייפגע מהקמת הרשות, כלומר כולם יישארו בעבודה, ברשות או במשרד; וכן הקים ישי ועדת איתור בראשות מימון. זו קיבלה עשרות מועמדויות, ואחרי חודשים מספר השר קיבל את המלצותיה וקבע בתחילת 2008 כי בראש הרשות יעמוד עו"ד אלישע פלג.
בעברו התמודד פלג מול אולמרט על ראשות עיריית ירושלים. הוא היה יועץ משפטי של עיריית באר-שבע. ישי העביר את השם לאישור הממשלה, ואז הגיעה הידיעה ("גלובס", מארס 2008): "ביקורת במשרדי המשפטים והאוצר על המועמד הנבחר של משרד התמ"ת... לדברי הגורמים, מפליא שאדם בעל רזומה כה דליל ממונה לתפקיד כשמולו התמודדו משפטנים בכירים שסיימו תכניות אכיפה בהארוורד".
מהר מאוד נמסר כי למשרד המשפטים הגיעה תלונה, שלפיה אחד מחברי ועדת האיתור הכיר את פלג מעבודתו השוטפת, "מה שנראה לכאורה כניגוד עניינים". פלג נאבק. הנציבות, ישי ומימון התקפלו - לא מינו, אבל גם לא ביטלו את המינוי. ביוני 2008 הגיש פלג עתירה לבג"ץ נגד הנציבות ושר התמ"ת. העתירה תתברר בתחילת חודש מארס השנה.
ובינתיים, בחירות. באפריל 2009 קמה ממשלה חדשה ומונה עוד שר תמ"ת, בנימין (פואד) בן-אליעזר מהעבודה. הוא פיזר את ועדת האיתור הקודמת, הקים ועדת איתור חדשה בראשות המנכ"ל שרון קדמי.
פלג, שהגיש לפני כן עתירה למתן צו על-תנאי, נדחה וקיבל החלטה שעניינו יובא בפני ועדת האיתור החדשה. 55 מועמדים, 14 בסבב המתקדם. בסוף הדרך המתמשכת הגישה הוועדה לשר שני שמות: עו"ד אמיר שרף ועו"ד אמנון מרחב. בן-אליעזר בחר במרחב. לא עברו שעות, מקסימום יממה, והמתנגדים והמחריבים הרימו שוב ראש.
דרך ללא מוצא
מרחב, 44, בוגר כלכלה, מינהל מדעי המדינה, היה יו"ר החברה הכלכלית לפיתוח מודיעין וסגן ראש העירייה, עורך דין בעל ניסיון מקצועי, ששימש תובע עירוני מטעם היועץ המשפטי לממשלה לאכיפת חוקי בריאות הציבור, רישוי עסקים ועוד, התבשר על "חשד" כי ועדת האיתור שהמליצה עליו עברה על הוראות היועץ המשפטי לממשלה בגלל "זיקה פוליטית" לשר. במהירות יוצאת דופן, תוך שעות ספורות, החלה הנציבות לבדוק את המינוי החדש.
יצויין כי בוועדה ישב המשנה לנציב, יעקב ברגר, שהצביע בעד המינוי, וכן כי מרחב ציין בפני הוועדה כי הוא חבר מפלגת העבודה וכי אינו מקורב לבן-אליעזר, שאישר את הדברים.
מי שלא רוצה רשות ומי שלא מעז להקים רשות, לא ימצא לעולם ממונה מושלם. לא חשוב מי יבוא, יימצא בו פגם ויוטל בו רפש. ליכוד, ש"ס או עבודה, או משהו אישי. מה שחשוב הוא למנות - עכשיו, מהר, איש רעב להצלחה, כזה שרוצה לבנות לרשות ולעצמו מעמד רגולטורי משמעותי. אחד שרוצה להיות אריה מינטקביץ, מייסד רשות ניירות ערך, או יורם טורבוביץ, שהקים את רשות ההגבלים של הצרכנים. איש שמוכן ויכול לעמוד מול שר, שרים וראש ממשלה, בעלי נטיית לב או חשש מבעלי עוצמה.
את הרשות יש להקים עכשיו. אסור להעביר אליה עובדי תמ"ת חלשים וותרנים, שהוכיחו את עצמם כחדלי אישים, ואז לראות מה יחליט בג"ץ בעוד חודש וחצי. העובדה שמרחב הוא חבר מפלגת העבודה, או ליכוד, ש"ס, ישראל ביתנו או משהו מאלה, אינה חשובה.